הולדתה של אם: השינוי העצום בעקבות הלידה

הולדתו הפיזית של תינוק ראשון במשפחה קשורה בלידתה הפסיכולוגית של של אמו. בתודעתה של האם נולדת זהות חדשה: התחושה של היותה אם. הלך המחשבה האימהי אינו נולד ברגע שהתינוק בוכה בפעם הראשונה. הזהות האימהית אינה מתפתחת ברגע אחד דרמטי ומוגדר, אלא היא מתפתחת בהדרגה מתוך עבודה מצטברת בחודשים רבים הקודמים ללידתו של התינוק ובחודשים אשר באים אחריה.

דניאל סטרן, פסיכיאטר המטפל בהורים וילדים כשלושים שנה, אומר, כי במשך שנים רבות החשיב את האם כאישה שיש לה אחריות נוספת, הדורשת ממנה פעולות ותגובות חדשות. אולם עם הזמן הוא הבין, שבתהליך הפיכתה של האישה לאם היא מפתחת הלך מחשבה שונה באופן מהותי מזה שהיה לה קודם, ונכנסת לתחום התנסות שאיננו מוכר לאלו שאינן אימהות. אחרי הכל, לידת התינוק קובעת במהלך תקופה לא קצרה את הדברים שעליהם האם חושבת, פוחדת או מקווה להם. שינוי מתחולל ברגשותיה של האם ובוודאי בתוכן מעשיה. העדפות רבות משתנות ומן הסתם חל גם שינוי בערכים האישיים של האם. המעבר לאימהות משפיע באופן מדהים על מרבית מערכות היחסים הקודמות, וגורם להערכה מחודשת של קשרי החברות הקרובים ושל המקום במסגרת המשפחתית הקרובה והמורחבת. 

בספרו "הולדתה של אם" מתאר סטרן את השינויים המרכזיים שעוברת האישה עם לידת התינוק הראשון. אחד הדברים המפחידים ביותר את רוב האמהות החדשות הוא ההכרה בכך שפתאום הן נושאות באחריות עצומה על חייו של מישהו אחר. האחריות האבסלוטית הזאת היא בעלת עוצמה שונה לחלוטין. כאם עלייך לשמור על התינוק שלך בחיים, פשוטו כמשמעו, אך בנוסף מוטלת עלייך האחריות לעזור לו לצמוח ולשגשג. האם הטרייה נתפסת בעיני עצמה ובעיני החברה כאחראית האולטימטיבית על חייו של תינוקה. כל ההצלחות וכל הכשלונות הם בסופו של דבר שלה, גם אם נעשו על ידי בן הזוג או אנשים אחרים המסייעים לה.

בלי לחשוב

אחרי הלידה האם מוצאת עצמה פעם אחר פעם פועלת בלי לחשוב. היא מוצפת באינסטינקטים אימהיים ומפתחת דרכים אינסטנקטיביות להחזיק את הילד, לגעת בו ולהשמיע לו קולות באופן שיבנה את הקשר בניהם. גם נשים שלפני הלידה שמרו על מידה רבה של  שליטה עצמית ורציונליות בחייהן מוצאות כי התגובות הספונטאניות הופכות יותר ויותר להיות חלק מן הזהות החדשה שלהן. 

יצירת יחסים אינטימיים עם התינוק החדש היא סוגיה מרכזית בזהות האמהית המתפתחת. האם החדשה מצפה מעצמה לאהוב באופן מיידי וטוטאלי את התינוק שלה. הניסיון מראה, שתהליך ההסתגלות אל הזר הקטן אינו מיידי.  פה נכנסים לתמונה ההיסטוריה האישית של האם במערכות יחסים והאופן שבו היא חווה אינטימיות. במשך הזמן האם לומדת לאהוב את תינוקה ובנוסף היא לומדת להרשות לעצמה להיות נאהבת על ידו.

תפיסת בן הזוג משתנה באופן מהותי. תפיסתו כאב לתינוק הופכת להיות משמעותית ביותר ביחס לתפיסתו כבן זוג. בעלים מתקשים פעמים רבות להבין את השינוי הזה, במיוחד שלעיתים קרובות הוא מלווה בתשוקה מופחתת למין מצידה של האם הטרייה. חשוב להזכיר, כי גם הזהות האבהית מתגבשת עם ההריון וגם לאחר לידת התינוק. במיוחד לאור התפתחותו של משק הבית השוויוני, שבו הורים רוצים להשתתף שווה בשווה במשימות ובתחומי אחריות הקשורים לתינוק.

הקשר של היולדת עם האם שלה נתפס באופן שונה. האם הטרייה מגלה עניין רב יותר בסיפור הגידול שלה עצמה, ועוסקת במחשבות על אימה ודמויות אימהיות נוספות בחייה, תוך בדיקה עד כמה הן מתאימות להיות מודל לאימהותה שלה.

אצל כל אישה השילוב בין אמהות לבין קריירה הוא שילוב מורכב. ההחלטות המתקבלות בתחום זה הן לרוב סדרה ארוכה ומיגעת של פשרות. הפתרונות שתבחר האם לא רק קובעים כיצד היא מחלקת את הזמן שלה אלא מהווים גם נדבך מהותי בזהות המתגבשת שלה כאם. 

שלבי המעבר

סטרן מבחין בשלושה שלבים בתהליך המעבר מאישה לאם. השלב הראשון הוא שלב ההכנה המתחיל בהריון ומסתיים בלידה, ואשר מוציא לאור את האם הפיזית אך עדיין לא את האם הפסיכולוגית. חלק זה קשור במחשבות בתקוות בחלומות בפחדים ובפנטזיות לגבי מי יהיה התינוק,  איך האשה תתפקד כאם ואיך בעלה יתפקד כאב. החלק השני בתהליך מתייחס לחודשים הראשונים שלאחר הלידה, כאשר האם חוזרת הביתה ומתחילה להתמודד עם הקשיים הקשורים באמהות החדשה כפי שתיארנו במאמר זה. אז מתחיל להתפתח הלך הרוח האמהי. לאחר מספר חודשים של מפגש עם גידול הילד והטיפול בו נולדת הזהות האמהית . השלב השלישי קשור בשילוב הלך הרוח האימהי בשאר חלקי החיים של האישה.

מעניין לציין, שמעט מאד פסיכולוגים ואנשי מקצוע פנו לעסוק בחוויה פסיכולוגית זו. באופן כללי גם רבות מן האמהות אינן יודעות, עד כמה החוויה שלהן משותפת לכולן. הבנת המשימות המנטליות ותחומי האחריות המלווים את חווית הזהות האימהית הנוצרת יעזרו לנשים להרגיש פחות חסרות ישע ויותר בטוחות בחוויה שהן עוברות.