אבא שלי הוא הכי בעולם

"אבא שלי הכי טוב בעולם" מצהירה ניצן תוך כדי שיחה שלי על אבות עם בתי הבכורה בדרכנו לקניות. ואני שואלת את עצמי: אייך, למה ועל מה הוא זכה בתואר הגדול הזה?

קודם, כדי שלא תבינו אותי לא נכון אומר: אני שמחה שכך היא מרגישה! סימן ששוב שעשיתי/נו משהו נכון. לאורך כל הדרך מהיום בו התגרשתי מאב בתי הבכורה ומיום בו ילדתי מחוץ לנישואין את בתי הצעירה. הבטחתי לעצמי כי אתנהל אגיב ואנסה תמיד להעביר את המסר: יש לנו משפחה שונה ולא סטנדרטית, אולם בדרכה שלה היא הטובה בעולם. ואני דואגת להעצים ולפרגן לכל אחד מהאבות במטרה שבנותיי ידעו שיש להן אבא, ועבורן הוא הטוב ביותר. אני מאמינה שזה נכון למען בריאות הנפש שלהן.

ובכל זאת, יש כאן משהו צורם, קצת מעצבן, מעט לא הוגן. ודאי לאחת כמוני שגדלה עם אבא מסור, נוכח, מעורב ומשפיע על כל מה שעובר בחייה.אני מבינה ורואה בתפקיד האב משהו שונה לגמרי. ודאי שלא כמו שתפקיד אביה מתנהל כרגע. ניצן מכירה את אביה ונהנת ממנו כשעתיים פעם בשבועיים בממוצע. הם נפגשים, מבלים, מכייפים יחד ונפרדים לדרכם.

אני לעומת זאת, כאם חד הורית, מבצעת את שני התפקידים במלואם. אני זו שדואגת לפרנסה, טיפול, חום, אהבה, הקשבה. אני היחדיה שקמתי ועדין קמה בלילות, רצה למרפאות, גנים, בתי ספר. היחידה שמחבקת כשבוכה, מחליטה לבד את כל ההחלטות החינוכיות ובחירת כל המסגרות. לבד מפיקה אירועי יום הולדת ומסיבות פיג'מה. המסירות שנדרשת ממני כיחידה היא כפולה ומכופלת.

ואז הוא בא לשעתיים ומייד גורף את תואר "אב השנה". ואני בבחירת דרכו, מייד עונה לה... "נכון, יש לך האבא הכי טוב בעולם. הוא מצחיק, חמוד ואתם עושים כייף גדול יחד" והיא מייד עונה: "נכון הוא גם אף פעם לא כועס עלי, והוא לא מעניש אותי. הוא מרשה לי הכל". (ברור, וכי למה לא? שעתיים בשבועיים).

תוך כדי השיחה עוברות בי תמונות שלה איך היא "נדבקת" לאבות אחרים של ילדות מהגן או מתעקשת שסבא שלה (בן ה-70) יקפיץ אותה על הברכיים ויניף אותה יותר גבוה. איך את אחי היא מצמידה אליה שישחק איתה באייפד. ואני מבינה שכמה שאני אשקיע מאמץ, אני לעולם לא אוכל למלא ולהוות תחליף שלם לאבא. יש דברים שרק אבא יכול ורק איתו כייף לעשות.

ובמקרה שלי אני מודה (יש אומרים לבורא עולם) שבכל זאת יש לה אבא שהיא מכירה. וגם אם הוא אינו אב השנה בעיני, בשבילה הוא האבא הכי טוב בעולם.