חמישה חודשים אחרי הלידה – בלי עצות, רק תובנות

אני זוכרת את תחושת ההלם וההבנה – הילדה הזו נשארת איתי כאן לתמיד
|
הדפס
|
שמור

 

מאת: יעל לכטנברג, פורום הריון והתינוק

 

אז איפה מתחילים? ברגע שנכנסים הביתה, גוש קטן עטוף בידיים והאדרנלין עוד זורם בטירוף בורידים. בשבוע הראשון כולם מבקרים, עוזרים ומביאים מתנות. ואז מגיע השבוע השני.

 

הבעל הלך לעבודה ולפתע את מוצאת את עצמך עם בן אדם חדש בזרועותייך, שמתקשר בשפה שאת לא לגמרי מבינה אבל מצפה שתמלאי את כל מבוקשו. הדבר החזק ביותר שאני זוכרת מהשבועות הראשונים, זו תחושת ההלם וההבנה – הילדה הזו נשארת איתי כאן לתמיד.


היא לא הולכת לשום מקום, וזה לא בייביסיטר שבסופו את הולכת הביתה ומשאירה את הילדים אצל מישהו אחר. והפחד – כל חייה תלויים בידי. מה אם יקרה לה חלילה משהו? מה אם לא אבין אותה? מה אם אגרום לה לתסביכים בגיל ההתבגרות? עם הזמן הביטחון נצבר, אבל שאלות חדשות לא מפסיקות להגיע. מה שהטריד אותך היום, נראה טריוויאלי לגמרי מחר ומה שיגיע מחר – ילחיץ לא פחות.

 

כמה תובנות שהספקתי לאסוף עד כה בהורותי הקצרה –

 

אומנם התינוק הטרי נראה כמו הדבר הכי שברירי ועדין בעולם, אבל למעשה הוא די חסון. אם את מרגישה שעוד 5 דקות נוספות בבית, ואת בדרך המהירה לאשפוז יום בגהה – תעטפי אותו טוב ותצאי לסיבוב בחוץ, גם אם עכשיו אמצע ינואר.

 

את האימא ואת יודעת מה טוב בשביל הילד שלך (גם כשאת חושבת שאין לך מושג ירוק מה הוא רוצה). עצות חובה לסנן, או בכלל לאטום אוזניים ולקבל עצות רק ממי שבוטחים בו. אם חמותך אומרת לך שהבן שלה לא בכה בכלל, נגמל בגיל חודשיים והתחיל ללכת בגיל שבועיים – חייכי בנימוס ואל תאמיני לאף מילה. בעיקר אל תקשיבי לדודות ברחוב שמעירות על הקור, החום, המוצץ או הכובע של ילדך. שימי רייס עם העגלה והפליגי הלאה.

 

אל תתביישי לבקש עזרה, כשעזרה זה אומר לאפשר לך להתקלח, לישון, לצאת קצת להתאוורר. עזרה זה לא אומר שאת צריכה להגיש קפה ועוגה ובו בזמן להניק ולשים 2 מכונות כביסה. עזרה זו גם תמיכה נפשית מאימהות אחרות ושיתוף בקשיים ובשאלות.

 

הכי הכי חשוב בעיניי – הזוגיות. כמו שבשביל לבנות זוגיות בריאה, האדם צריך להיות שלם עם עצמו כפרט, כך בשביל לבנות משפחה בריאה, הזוג צריך להיות חזק ובטוח בזוגיות, אחרת לא יהיה סוף למריבות הקטנוניות שנובעות לרוב ממחסור חמור בשינה ומקצר בתקשורת. תיקחו את הזמן, תדברו על הכול, תנסו לצאת או אפילו לשבת לכוס קפה רק שניכם ותמיד תזכרו שהילד הזה הוא פרי אהבה של שניכם ביחד.

 

כל אימא טרייה תוכל לספר על הלילות הארוכים וחסרי השינה, על חוסר האונים שמרגישים כשהתינוק צורח למרות שהוא שבע ונקי, על הקשיים של תחילת ההנקה והתלות המוחלטת שהיא יוצרת (עד שמתרגלים) – אבל – הפרח המקסים הזה שאת מגדלת, הרגע שבו הוא מחייך אליך בפעם הראשונה, האינטימיות שאי אפשר להסביר במילים שנוצרת ביניכם בזמן ההנקה – כל אימא תבין זאת גם בלי מילים. הכול מתגמד לעומת זאת. עד הקושי הבא.

 

 מה שיש לי לומר לכל הריונית שמצפה – תאמיני בעצמך וביכולותיך. את עומדת לחוות את החוויה הקשה אך המדהימה ביותר בחייך.

 

שיהיה במזל ובהצלחה לכולנו!

 

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה