סיפור 3 חודשים לאחר הלידה של MamaMia

כיף לכתוב היום, כשכל הקשיים וההסתגלויות כבר לא מפתיעים ומאיימים
|
הדפס
|
שמור

17.11.03

מייהלי אהובתי!  


היום היית בת שלושה חודשים בדיוק. כשטיילנו בקניון עם חברה (כן, זה מה שאנחנו עושות – והרבה – בימים אלו, טיולים וקפה'ים עם חברות....) היא סיפרה לי שבזמנו היה מנהג בפורום לכתוב את סיפור ה- 3 חודשים. כמו סיפור לידה, רק הפעם הוא בא לסכם את הרבעון הראשון בחייך, את הרבעון הראשון שלי כאמא.

 

חשבתי על זה אח"כ, יש בזה משהו מקסים. כי הרי הרבעון הזה הוא שלושה חודשים שהם אמנם כל כך קסומים ומרגשים, אך גם - כל כך קשים, מלאי אתגרים והסתגלות לחיים אחרים, חדשים, לעתים מאד מאתגרים. היופי הוא לכתוב על כך "ממרומי" שלושת החודשים הללו.

 

אחרי שניצחנו את חוויות הלידה ותוצרי הלוואי שלה, את חבלי ההנקה (לה דווקא הפסדנו בגדול לצערי), את הגזים, את סיגול שעות השינה (וההסתגלות לאי שינה לפעמים...).  אחרי שלמדנו בע"פ מחדש את כל שירי הילדים של פעם, ואחרי שהתרגלנו לנעימות בייבי מוצארט, באך ובטהובן (מהם אני אישית נמנעתי כל החיים, ובצדק כך נראה לי היום....). אחרי שהתרגלתי לכך שלכולם יש מה לומר – אבל אף אחד לא באמת יודע,

 

ואחרי שלמדתי להכיר בכך, להעריך ולסמוך על כך שאני דווקא כן, יותר מכל אחד אחר בעולם – יודעת. יודעת למה את בוכה, ומה בדיוק אומר כל בכי או קול שלך, יודעת מה את רוצה, ומה גורם לך לצחוק, ומתי נמאס לך – ומתי את רוצה עוד. ולמדתי גם להכיר בכך, להעריך ולכבד את זה – שלפעמים, לא הרבה, אבל קורה, גם אני לא יודעת. וזה בסדר. וזה לא עושה אותי פחות אמא או אמא פחות, אלא פשוט אמא.

 

כיף לכתוב על זה היום, כשכל הקשיים וההסתגלויות אינם לחלוטין מאחורינו אמנם, אבל הם כבר חלק מחיינו – וכבר לא מפתיעים ומאיימים כמו בהתחלה. כיף לכתוב על זה היום, כשהרבה עוד לפנינו – אבל כל הכלים שרכשנו נותנים ביטחון שנדע להתמודד עם זה, וליהנות. ליהנות כמו שלא נהנתי משום דבר בחיי מעולם. הסיפוק, האושר, הגאווה, האהבה הזו שהכנסת לחיי, מייהלי, אי אפשר להשוות אותם לשום דבר שחוויתי קודם לכן.

 

כשהיית בת שבוע חגגתי יומולדת שלושים. טוב, חגגתי זו לא בדיוק המילה לתאר את "חגיגות השלושים" – הייתי פצועה, פיזית ונפשית, מהלידה, מהזיהום שבעקבותיה, מהדלקות החוזרות, מעיבוד החוויה וכו' (אך זה כבר סיפור אחר לגמרי), והאמת – כמעט כולם, כולל אני, שכחו את יום ההולדת הזה. כשאבא שלך התעקש שמשהו הוא חייב לעשות (או במלים אחרות: לקנות) – ביקשתי את הדיסק החדש של שלום חנוך. מעולם לא נטחן דיסק בצורה שבו טחנתי את הדיסק הזה. במשך שלושה חודשים כמעט הוא לא יצא מהמערכת, ונוגן שוב ושוב ושוב. ואני ואת רקדנו אותו וידענו את כל המילים בע"פ, ומתוכן תמיד אהבתי לשיר לך (ולבכות כמובן....) את:

 

"והיום, אין כבר עננים
הכל מאיר פנים
התחלתי לחייך
אני לא יודע(ת) איך
זה בטח בגללך"...
בטח בגללך.

 

ולהבדיל מהשיר – זה לא שהיה לי רע קודם, אני אעז להשתמש בקלישאה איומה: "פשוט לא ידעתי טוב מהו"..... למרות שחיכיתי לטוב הזה (להיות אמא) מאז שאני זוכרת את עצמי.

 

אז מייה אהובה שלי, תודה. תודה על האושר הנפלא הזה שהכנסת לחיינו, על שהפכת את הציפייה הזו להרבה יותר ממשתלמת. תודה על כל חיוך שלך וכל קול וכל חיבוק. תודה על שפע החיוכים שהוצאת ממני בשלושת החודשים האלו – וגם על הדמעות....

 

ושוב משלום:

 

"את יפה, מקסימה, את מתוקה לי
מבינה, חכמה, את מצחיקה לי
את כל כך מתאימה לי – ממש כמו שאת".....

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה