ורק יוסי הפיל עדיין בבידוד

שלושת התורים בכניסה לספארי מתנהלים בעצלתיים, כאילו יש לנו כל הזמן שבעולם, אבל איש אינו מצפצף. לכולם יש סבלנות. קופאית במסיכה מתבוננת ברכב ובודקת אם כולם עם מסיכה על הפנים. מבט והינהון לאישור ואנחנו בסוואנה האפריקאית. 

הספארי חיכה לנו, שנשוב, והחיות כנראה לא חשו בהעדרנו. התומפסונים עדיין בחדר האוכל, הקרנפים רובצים כהרגלם בחניה המקורה ליד הגדר, ואת ההיפו בקושי רואים. אלה האיים הקטנים בתוך האגם המלאכותי. ארבעה מהם עומדים מחוץ לאגם ומלחכים את הקש המפוזר בפינת ההאכלה. הם לא לבד. שורה ארוכה של אנטילופות מחמישה זנים לפחות עומדת ומחסלת את ארוחת הבוקר. טור המכוניות נעצר להתבונן במחזה. שני יענים מתקרבים לכביש וחוסמים את התנועה. בצד השני החליט ברווז שדווקא הכביש הוא מקום נוח לרבוץ בו. הוא מתיישב בכבדות והטור נעצר לפניו. 

כשהוא לא ממהר לוותר על המקום המכובד, מתחילות המכוניות לעקוף בזהירות מצד ימין, שלא להפריע למלך החדש של הכביש. עוד פיתול אחד ואנחנו עוברים את מחסום הבקר המרעיד את הרכב ומגיעים לרחבת החניה של גן החיות. 

כאן יש תור גם לשכירת רכב גולף, לעצלנים ולמתקשים, וגם תור לרכישת מנוי. משפחתי הכי כדאי. כניסה יחידה עולה 74 שקלים. מנוי שנתי ליחיד במשפחה עולה 145 שקלים. ביקור שני בשנה כבר מכסה את המנוי, ויש, ברוך השם, מה לראות הרבה יותר מפעמיים או שלוש. 

בגלל מגבלות משרד הבריאות, יש רק מסלול אחד, אחיד, ימינה, לכיוון הזאבים. העלייה שמאלה חסומה וכולם הולכים בכיוון אחד. מידי פעם משמיע הרמקול בקשה בקול רם, לשמור על מרחק של שני מטרים בין הקבוצות. אנחנו בדבוקה אחת של המשפחה הגרעינית, מסתכלים על הקנגורו השרועים בפינה שלהם, כאשר ממול העטלפים תלויים הפוכים כרגיל, כשהם לא יודעים בכלל שכל הבעיות התחילו מקרוב-רחוק שלהם. החלטנו לא לפקוד אותם, במחאה, ולהמשיך אל הבבונים. כאן אין ריחוק חברתי, אבל כנראה כולם אותה משפחה, או באותה קפסולה. כולם באו לעבודה, שהיא כנראה להיות שם כדי שנוכל לראות ולצלם. 

הצילומים הפעם שונים. לא חיוכים, אלא מסיכות. מסמנים v עם האצבעות. העיניים מחייכות. השימפנזות כנראה התייאשו מזה שלא הגענו חודשיים, ומתעלמות מאיתנו. ברוגז, כאילו. אפשר לעלות לקומה השנייה של בית העץ החדש ולהתבונן מלמעלה בכל המשפחה. ממול, הקולובוס והלמורים משתזפים בשמש האביבית. בקיץ הם ירצו מאוד להוריד את מעילי הפרווה. גם לוקאס, הגורילה השליט, עם הפרווה האפורה, אינו מתקרב לחלון הזכוכית. הוא נשכב על הגב ומציץ מידי פעם לראות אם מגיעים עוד ילדים להתבונן מקרוב. 

הדרך אל כלוב האורנג-אוטנג חסומה. כנראה כדי שלא תהיה תנועה דו סיטרית צפופה בדרך ללא מוצא, שאפשר רק לחזור ממנה. בצד שמאל עומדים מבוישים השקנאים, כשהאגם שלהם כמו נצבע בירוק. לפינגוונים חם. הם מתגודדים להצטנן תחת זרזיף מים בכניסה לגומחות המגורים שלהם. 

תחנת התרעננות בקיוסק הסמוך, וממשיכים אל המקוק זנב-אריה ואל הפראים. הם השתלטו על החצר הישנה של הג׳ירפות, שעברו דירה לשטח הסמוך. שתיים מהג׳ירפות כבר מתקשות לכפוף את הצוואר ולמענן הניחו משטחי האכלה בגובה של 5 מטרים. טווס צווחני גונב את ההצגה עם זנב מפואר הנפרש ברטט לצדדים. 

ממשיכים אל הקפיברה, דב הנמלים (מתי הוא יוצא בכלל?) ופונים ימינה לממלכה האסיאתית לראות את הטיגריס. שירחאן בהתגלמותו. חזרה לפילים האפריקניים. בחצר הגדולה, הפילות עסוקת בהתזת חול על גבם, כדי להרחיק את הזבובים. הן עומדות זו לצד זו. ורק יוסי הפיל עדיין נמצא בבידוד. הוא היה שם עוד לפני הקורונה. מגניב חדק דרך הגדר כדי לדרוש בשלום שאר הפילים במשפחתו.

בחצר הפילים האסיאתיים חגיגה עם התינוק המתוק, שנצמד לאמו בכל צעד. ברקוד מול החצר מפנה אותנו לסרטון של שידורי ״כאן״ על פדיקיור לפילים. אחרי הירידה הצבים ואז ימינה דרך העופות והציפורים לשביל היוצא לחניה. כאן רובצים הולכי על שתיים למנוחה קצרה, לפני שממשיכים אל חלקת האריות. תומפסונים תופסים צל, וחמסבוק אפריקנים חוצים בדהרה את הכביש המתפתל. עוד כלוב ג׳ירפות, עדר של אילנד, ואנחנו בכניסה הכפולה למעון היום של האריות. כל הלהקה רובצת ממש בכניסה מצד שמאל. אחד האריות, הבלונדיני, כמו מתעורר לפתע, ורודף אחרי ציפור מאינה חוצפנית שהעזה להתקרב. הציפור מתעופפת והאריה נשכב רפוי, חוזר להשתעמם. טור המכוניות ממשיך, יוצא מהשטח המגודר, וממשיך לכיוון היציאה. זברות, אילנד, יענים, תומפסונים, ושתי קרנפות. ספארי. התגעגענו.