חיבור ראשוני

אינסטינקט אימהי או אבהי?
|
הדפס
|
שמור

שלא כמו הרבה אימהות, או מה שהן מספרות לפחות, אני לא התחברתי לבכור שלי כבר בהריון. היתי עסוקה מדי בלסבול ולחכות שיגמר. גם לא התחברתי אליו איך שיצא. היתי עסוקה מדי בלחזור לגזרה שלי (בכל זאת 27 קילו נוספים) ובלישון על הבטן. בלישון בכלל. בעלי, לעומתי, התחבר מהצליל הראשון שהוציא הילד בשנייה הראשונה שהגיח לאוויר העולם. כל כך התחבר שהיתי צוחקת ואומרת שהוא "האמא" מבינינו. עכשיו אני מבינה כמה זה מתנשא ומעליב. הוא לא היה האמא מבינינו. הוא פשוט היה האבא שהוא.

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

 

בגלל שאני לא מניקה כבר מהלילה ראשון התחלקו משמרות ההאכלה של התינוק. כמובן שאני קמתי יותר כי בכל זאת היתי בחופשת לידה אך במשמרות שלו הוא קם כמו גדול. כמו ענק. לפנות בוקר הינו מחכים ביחד לבכי הראשון בכדי לשים אותו בינינו ולהתמוגג.

 

ובתוך כל האושר הזה- לא היה לי קל. אחרי הריון קשה במיוחד רציתי את עצמי חזרה. היתי עייפה והורמונלית, עם משקל עודף, עצובה שמחה ולא יודעת למה ועייפה- כבר אמרתי? ובתוך זה מזל שהיה בעל לצידי. אבא. שהיה קשוב, וזמין, לי ולילד. קילח האכיל, החליף,טייל. עשה הכל. ונהנה מזה. הרבה יותר ממני.

 

בגיל חצי שנה לבכור שלי צמחה בלורית בלונדינית ונפקחו שתי עיניי תכלת משגעות ואני התאהבתי. עוד לא היה חיבור טוטאלי אבל בהחלט התחיל להיבנות בינינו קשר של יותר מתינוק ושמרטפית. באותה תקופה בעלי שירת רחוק והיה חוזר רק סופי שבוע הביתה. ובסופי שבוע האלה אני היתי על תקן אמא ישנה והוא היה על תקן אבא פעיל. הכל הוא עשה בסוף השבוע, והרבה יותר טוב ממני.

 

היום הילדים כבר \"גדולים\". הבכור בן כמעט חמש והקטנה בת 3 וחצי. ואני חיה בשבילם. כל דבר שאני עושה בחיי הוא בשביל שהם יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב. הם תמיד, אבל תמיד, בראש מעייני. אבל- עדיין להיות אמא לא בא לי בקלות. ואני מקנאה בבעלי- שהתפקיד \"אבא\" תפור עליו.

 

אז נכון שיש אימהות שזה בא להן יותר בקלות או יותר טבעי, בדיוק כפי שיש אבות כאלה. אני מאמינה שחוץ מללדת ולהניק- האבות יכולים, צריכים, ואף רוצים לעשות הכל בדיוק כמו האמא. אנחנו מחוברות יותר? יכול להיות בחלק מהמקרים. ויכול להיות שלא בחלק אחר של המקרים. אצלי כאמור, זה לא בא בקלות. אני נאבקת על להיות אמא. נאבקת על לשים אותם לפניי, להניח את הסלולארי ולהתייחס אליהם, לא לצעוק, להיות סבלנית, ללמד, לשמש דוגמא, להיות נוכחת.... אני עובדת על זה יום יום שעה שעה. ובעלי? עושה את זה באופן טבעי.

 

אני כן זוקפת חלק מזה לזכותי, כי מבלי לשים לב שחררתי. כל כך רציתי לחזור לעצמי ולקחת פסק זמן ולקח לי זמן להתאפס על עצמי ולהבין שאני אמא ושיש לי מחויבות כלפי יצור קטן וחסר ישע בעולם הזה שתלוי כל כולו בי ובאביו- שמזל שבעלי היה שם. מזל שהוא לקח את המושכות, השתלט על הסיטואציה ודאג לילד וגם לי.

 

אנחנו לא נולדות אימהות. וכשאנחנו הופכות לאימהות- הבעלים שלנו, בני הזוג שלנו- הופכים לאבות. הם אמנם פיסית לא סוחבים את ההריון ולא חווים את כאבי הלידה אבל בעלי תמיד אומר- \9 חודשים סחבת אותם בבטן, מאז אני סוחב אותם על הידיים". הם לא נולדים אבות הם לומדים תוך כדי. בדיוק כמונו. ואם נדע לתת להם את המקום שלהם- נגלה שאבא הוא בדיוק כמו אמא. ושזו בכלל לא תחרות, אלא מצב נתון בו לכולם טוב יותר, בעיקר לילד.

תגובות הגולשים
2. רונגו 29/04/2014, 09:05:51

היי חן אני אמא למלאך בן שנתיים וחצי ועוד אחד בסדרך. רציתי רק לומר שאצלי זה גם היה ככה, חופשת הלידה היתה התקופה הקשה בחיי, והאהבה הגיעה רק אחרי חצי שנה - שנה. גם עכשיו אני נחרדת מהמחשבה של לבלות עם הזאטוט כמה ימים לבד, אפילו שהוא הילד הכי מתוק חכם ונפלא בעולם. זה פשוט לא אני... אבל אני יודעת שני דברים בוודאות - אחד, כשאני איתו אני אמא טובה וכיפית, כי אני 100 אחוז איתו, נוגעת, סבלנית, מכבדת ומעודדת. כמובן שיש את הרגעים של חוסר הסבלנות, אבל האהבה האינטימית הבסיסית מנצחת. שתיים, אני יודעת שהקושי שלי בלוותר על עצמי בא ממקום שכל החיים ויתרתי על מקומי לטובת אחרים, ורק בשנים האחרונות התחלתי ליצור לעצמי את הקדימות על פני אנשים אחרים. דווקא היכולת ה"נרכשת" שלי לא לוותר על עצמי טוטאלית היא מה שהופך אותי לאדם יותר שלם ולהגדרה עצמית יותר ברורה, ולדעתי זה משהו שהילדים דווקא יכולים יותר להרוויח ממנו, מאשר אמא סמרטוטית שעושה כל מה שהם רוצים. כמו שאמרו לי פעם - התינוק שלך צריך אמא שטוב לה. וכן, בעלים טובים זה מציאה לא נורמלית :D

+ השב
 
1. חדוה 04/03/2014, 01:55:21

חן, מקווה שלא תכעסי על התגובה שלי. אני מסכימה מאוד שנולד גם אבא ושאם משחררים אז הוא מטפל מדהים ואבא נהדר. האבא הכי נהדר שיכול להיות. אבל אני חושבת שחלק מהקושי של הרבה אמהות להתחבר לתינוק מרגע הלידה או אפילו מההריוון וגם ההימנעות מהנקה קשור למה שהחברה מכתיבה לנו. ההרחקה של התינוק מהאם מיד אחרי הלידה לשעות לעיתים.. זהו.

+ השב
 
1.1. חן קרופניק 08/03/2014, 23:08:49

חלילה כועסת. הגבת את דעתך בצורה יפה ועניינית. מצחיק שדוקא אני מרגישה שהחברה מכתיבה לנו כן להניק ולהרגיש מחוברות מהרגע הראשון ומי שלא מתחברת משהו לא בסדר איתה. כל אחת והרגישויות שלה ...