אל המים בעין פשחהסיור מודרך בשמורה החבויה או טיול עצמאי בשמורת עינות צוקים ליד ים המלח
ים המלח זכה השבוע לכותרות בזכות ההסדר המתגבש למימון הטיפול בעודפי המלחים המצטברים במהלך הפקת האשלג. פנינת הטבע שלנו לא זכתה להיכלל בין שבעת פלאי עולם הטבע, אבל עבורנו היא עדיין שכיית חמד עם פינות חבויות שכדאי לפקוד מפעם לפעם, בייחוד לא בתקופת הקיץ, שהכל אז רותח ולוהט. לחוף ים המלח נמצאת שמורת הטבע עינות צוקים, או "עין פשח'ה" (פשח'ה: מבוקע, שבור) שהיא שמורת הטבע הנמוכה בעולם ומהשמורות היפות בארץ. נווה מדבר של ממש, בהמשתרעת ין מצוק ההעתקים הצחיח לים עצמו. בשנת 1969 החל הליך ההכרזה על עינות צוקים כשמורת טבע, וכמה שנים מאוחר יותר גודרה השמורה וחולקה לשלושה חלקים: החלק הצפוני ("השמורה הסגורה"), החלק המרכזי ("שמורה קולטת קהל") והחלק הדרומי ("השמורה החבויה").
החלק הצפוני "השמורה הסגורה". סגור לחלוטין למבקרים והכניסה אליו מותרת רק לאנשי מקצוע מטעם רשות הטבע והגנים, הנכנסים אליו לעתים נדירות רק כדי לוודא שלא ניזוק. שטח חלק זה הוא כ-2,700 דונם, ובו אין התערבות של האדם במתרחש. החלק המרכזי הוא "שמורה קולטת קהל" והוא משתרע על שטח של כ-500 דונם, ובו מצויות בריכות שכשוך ושחייה המלאות במי מעיינות טבעיים.במקום סככות צל, מלתחות, שירותים, שולחנות פיקניק וצמחייה לרוב.
בחלק הדרומי, "השמורה החבויה", מתקיימים הסיורים המודרכים. שמורה זו פתוחה לקהל אך ורק בלוויית מדריכים שהוסמכו לכך מטעם רשות הטבע והגנים ובתיאום מראש. שטחה של השמורה הדרומית הוא כ-1,500דונם. לפני כארבע שנים עלתה השמורה באש וכשליש משטחה נשרף. מאז נמצאת השמורה בתהליך שיקום ארוך, וכיום כבר קשה להבחין בעקבותיה של השריפה - אך אנשי המקום טוענים, כי השמורה עדיין לא חזרה למצב שבו הייתה ערב השריפה.
מי המעיינות הנובעים בשמורה זורמים לכיוון ים המלח ומזינים אותו והם מקור המים השפירים העיקרי המגיע לים המלח משטחי ישראל. מי הנביעות הזורמים לים המלח הנסוג, משנים את פני השטח ויוצרים מיקרו קניונים - תהליך של התחתרות נחלים לאחור- אותו ניתן לראות בצורה יוצאת מגדר הרגיל בסיור בשמורה החבויה. מפלס ים המלח יורד בכמטר אחד בממוצע בכל שנה.
בשמורה יש שפע של חיים מדבריים, הזקוקים למים וגם של חרקים נדירים, כמו הנמלה האורגת ששמורת עין צוקים היא הגבול הצפוני של תפוצתה בעולם. זהו מין טרופי נדיר של נמלים המגיע בחורף אל ראשי עצי האשל ואורג עליהם קנים ומחסות לכנימות וצרצרים, שמהפרשותיהן היא ניזונה. הנמלים טוות את הקנים בעזרת זחלים, שהם בעלי בלוטות משי מפותחות. הנמלה הפועלת אוחזת בגב הזחל ומכוונת אותו תוך לחיצה המגרה אותו להפריש את קורי המשי. |
כתבות בנושא:
|