טיפול ושיקום רצפת האגן בשיטה הוליסטית

אם לא יבוא שיקום רצפת האגן מייד לאחר הלידה (כשישה שבועות) תהיה האטה בתגובת השרירים עד כדי ניוונם
|
הדפס
|
שמור

תופעות של אי שליטה במתן השתן לרבות: דליפת שתן/צואה, דחיפות ותכיפות במתן שתן, קשיים בריקון מלא של כיס השתן, צניחה של אברי רצפת האגן: שלפוחית, רחם, רקטום, כאבים ברצפת האגן והגב התחתון והפרעות בתפקוד המיני עקב כאבים בנרתיק כתוצאה מוסטיבוליטיס, וולודיניה, ואגיניסמוס, אלו הם רק חלק מהסימנים אשר מביאים את המטופלות לפנות לשיקום אורו-גינקולוגי

הסקרים מלמדים שעד כדי מחצית מאוכלוסיית הנשים תסבולנה במהלך חייהן מהפרעה זו או אחרת בתפקוד רצפת האגן. לאור ממצא זה, היינו אמורים למלא מרפאות שיקום רבות בפניות, אולם לצערנו, המצב אינו כזה. רמת מודעות נמוכה, הבושה הכרוכה בדיווח לרופא על התופעה והסטיגמה שמדובר בבעיה של הגיל השלישי גרמה לנשים "לפתור" את הבעיה בדרכים שונות כמו: ריצה אל מדפי הפדים בבתי המרקחת, ריצה תכופה לשירותים ,שינוי הפעילות היום יומית בהתאם ל"מפת השירותים הציבוריים", מיעוט בשתייה ואם מדובר בהפרעה שקשורה לתפקוד המיני אזי נשים אלו מנסות לצמצם את התדירות בכדי להימנע מהכאב הכרוך בכך. אולם, דחיקת הטיפול בבעיה גוררת אחריה לתסכול רב לפגיעה בדימוי העצמי, בקשר הזוגי, וכדור השלג הולך וגדל ובעיקר מסתבך.

דליפת שתן במאמץ
דליפת שתן אינה מחלה אלא סימן שהגוף מאותת לנו, דבר המעיד על איזושהי הפרעה במכניזם ובהרמוניה של אחד או יותר מהאיברים ברצפת האגן, באזור הוויסרלי במפרקי השלד וכו'. הבעיה יכולה להיגרם כתוצאה ממכלול רב ומגוון של מצבים כמו: מחלות שונות, חוסר איזון הורמונלי, תופעת לוואי של טיפול רפואי ו/או תרופתי, תוצר לוואי של תהליך זיהומי פגיעה נוירולוגית וכדומה. לכן חשוב ביותר לגשת ולהיבדק ע"י רופא משפחה, אורולוג או גינקולוג שיעשה את ההבחנה המבדלת.
רוב מקרי דליפת השתן שאינם נגרמים מהסיבות הנ"ל נגרמים מפגיעה בשלמות המבנה האנטומי של רצפת האגן הכולל את רקמות החיבור, הרצועות והשרירים אשר מערסלים את האיברים בחלל הבטן התחתונה, מהווים להם תמיכה ומאפשרים לנו שליטה על הסוגרים. לפי נתונים סטטיסטים 80% מהנשים לאחר לידה שנייה תסבולנה מצניחה של שלפוחית, רחם ו/או רקטום בדרגה ראשונה אשר הנה בד"כ אסימפטומטית (אינה מפריעה ואינה מורגשת) אולם היא נגרמת כתוצאה מנזק רקמתי כלשהו כמו קרעים מיקרוסקופים של רקמה זו או אחרת הגורמת להחלשות ולפגיעה בתמיכה הפנימית של האיבר ולצניחתו. ברגע שהתמיכה תפגע ברוב המקרים תהיה גם פגיעה בתפקוד. לאברים בחלל הבטן יש מיקום קבוע ומסוים ,כשאחד מהאברים חורג ממיקומו (שלפוחית, רחם) כל ההרמוניה והתפקוד של האברים עלול להשתבש, יתכן שתופיע עצירות, יתכן שתופיע דחיפות במתן שתן או לחילופין קושי בהטלת השתן ,דליפת שתן וכו'.
כיום אנו יודעים שמקור הנזק לרצפת האגן הוא עצבי ונגרם כתוצאה מהריון ולידה. על אחת כמה וכמה אם במהלך ההריון הייתה עליה דרסטית במשקל, אם משקל התינוק היה גדול, אם הלידה הייתה ארוכה וקשה,אם הלידה הייתה מכשירנית (ואקום, מלקחיים), אם לחצו לאישה על הבטן וכו'. כיום קיימות טכניקות כמו שיטת הלידה הפיזיולוגית בהן האישה לומדת כיצד לנשום נכון, כיצד ללחוץ נכון ואיזו תנוחה עדיפה בכדי לצמצם את הנזקים ברצפת האגן למינימום.
לאור האמור, אם לא יבוא שיקום מייד לאחר הלידה (כשישה שבועות) תהיה האטה בתגובת השרירים עד כדי ניוונם. לציין בזאת שעל אף שנראה לכאורה, כי האישה עברה את הלידה "בשלום" ואין היא סובלת משום סימפטום , אין זה אומר שרצפת האגן שלה לא ניזוקה במידה זו או אחרת.
דליפת שתן אינה תופעה טבעית של ההריון או של תהליכי ההזדקנות אלא סימן ואור אדום עבור האישה המעיד על הפרעה כל שהיא שיש להתייחס אליה ולטפל בה ובשום אופן לא להזניח ולחשוב שזה יעבור מאליו. נשים בגיל המעבר ולאחריו סובלות מהפרעות ברצפת האגן יותר בגלל חוסר איזון הורמונלי לאחר הבלות (הפסקת הוסת) תופעה פיזיולוגית אשר בין השאר משפיעה גם על תפקוד מערכת השתן והמין.

פעילות יתר של השלפוחית
הסוג השני של דליפת שתן נובע מפעילות יתר של שריר השלפוחית. באופן נורמלי שלפוחית השתן אמורה להכיל 500 מ"ל, כמות אשר אמורה לאפשר לנו טווח ביטחון של כארבע שעות בין הטלת שתן אחת לשנייה ומנוחת לילה בת שמונה שעות אשר במהלכה מס' הטלות השתן נעות בין אפס לאחת. (כל זאת בהנחה שכמות הנוזלים בשתייה נעה בין 1.5-2.00 ליטר ביממה).
כאשר יש הפרעה בתפקוד השלפוחית היא תתכווץ בנפחים קטנים דבר שיגרום לתחושה של הטלת שתן גם כאשר כמות השתן מזערית. גירוי זה עלול להיגרם כתגובה לקרבה פיזית לשירותים, כתגובה לקול של מים זורמים, סיבוב המפתח בדלת הכניסה, קור, התרגשות, מתח ואפילו אורגזמה.
אשה זו לא תהיה מסוגלת להתגבר על הלחץ של השלפוחית המתכווצת ואם השירותים לא בקרבת מקום תיתכן אף דליפת שתן מיידית. עם השנים התכיפות במתן השתן תעלה ותגרום לשלפוחית לאבד את נפחה ולהצטמק. מיותר לציין, שנשים אלו סובלות מירידה דרמטית באיכות החיים ומוצאות את עצמן תחת שליטתה האבסולוטית והתובענית של השלפוחית.
לבעיה זו פתרונות שונים ויעילים ישנם טכניקות רבות בשיקום האוסתיאופטי והפיזיותרפי אשר מטרתם להרגיע את המערכת ולאפשר לשלפוחית לתפקד באופן תקין יותר ובכך להפחית את הדחיפות והתכיפות של הטלת השתן.

הגישה האוסטיאופתית
הרפואה האוסטיאופטית הומצאה במאה הקודמת ע"י רופא אמריקאי ד"ר א.ת.סטיל והיא מבוססת על מדע האנטומיה והפיזיולוגיה.

העקרונות שעליהם מבוססת האוסטאופטיה הם:

  • עקרון ההוליסטיות הגוף הוא שלם וקיים קשר בין כל אבריו ורקמותיו
  • עקרון ההומאוסטזיס השומר על איזון בכל מערכות הגוף
  • עקרון המבנה אשר משפיע על התפקוד וההפך.
  • עקרון התנועה שלפיה לכל מבנה בגוף (מפרק, אבר פנימי) יש תנועה, גם אם היא אינה נראית לעין.

השלמות והקשר בין כל האברים והרקמות בגוף נעשה ע"י רקמות החיבור אשר עוטפות את כל האברים כמו: רקמת העצם, השריר העצב, כלי הדם והאיברים הויסרלים (אברי הבטן).
רקמות חיבור אלו יוצרות איחוד סולידריות ורצף בין כל האברים ולכן פגיעה בשלמות מבנה זה או אחר תגרום לתגובת שרשרת, ולפגיעה גם במבנה או אבר אחר הנמצא בקרבת מקום או אף במרחק ניכר.

מהי פגיעה אוסטאופטית
פגיעה בשלמות התנועתיות של מפרק או אבר כמו גם ריכוז מוגבר של נוזלים עלולים לגרום לנוקשות של הרקמות הסמוכות ואי לכך לנוקשות ולאיבוד הגמישות הרקמתית. דבר זה עלול לגרור אחריו שינוי במנח האיבר או המפרק.

כיצד מתבצעים הבדיקה והטיפול
בדיקת התנועתיות של כל הרקמות נעשית אך ורק ע"י טכניקות ידניות. באמצעות המגע האוסטיאופת "מרגיש, חושב ורואה". המגע רך ועדין כי כך הגוף מבקש, מעדיף ומאפשר בדיקה מעמיקה יותר.
האוסטיאופת ימשש מפרקים, שרירים, רקמות חיבור, גידים, עצבים ועצמות, יבדוק את תנועתם בחלל, את תנועתם האחד ביחס לשני וינסה לאתר היכן חסרה תנועה ובהתאם לכך יתכנן תוכנית טיפולית, כאשר המטפל בראש וראשונה מטפל באדם בשלמותו ולא בהפרעה או במחלה. הווה אומר שמה שנלקח בחשבון בזמן הטיפול הוא כמובן האספקט הפיזי, אך גם האספקט הפסיכולוגי והאנרגטי של אותו אדם.

מטרת הטיפול
המטרה היא לזהות את ההגבלה וההפרעה בתנועה של המבנים, וע"י מגע להחזיר בחזרה לרקמה שנפגעה אספקה דמית ועצבית טובה יותר אשר תגרום לשינוי המצב הטרופי של הרקמה וע"י כך להחזיר לאבר את האפשרות לתנועה חופשית, תלת ממדית בחלל. ברגע שהתנועה תוחזר, כך גם התפקוד של אותו מבנה ישתפר עד כי הגוף ימצא שוב את האיזון הפנימי, עליו הוא מנסה לשמור בקנאות רבה כל כך.
לדוגמא: דליפת שתן הנה סימן ויש מכלול רב של גורמים בגוף שיכולים לגרום לסימן זה. הגורם הראשוני לדליפת שתן עלול להיות נפילה חזקה על הישבן שגרמה לתזוזה קלה של עצם הזנב וגררה אחריה כמו מגדל קלפים חוסר יציבות של כל המפרקים והרקמות באזור. אגב, ברוב המקרים בדיקה רנטגנית או אחרת לא תעלה על הבעיה מאחר שמדובר בתזוזה מילימטרית ולא נזק בומבסטי. סיבות אחרות לדליפת שתן עלולות לנבוע מחוסר תפקוד תקין של בלוטת התריס, מהפרעה בתפקוד מערכת העיכול, מבקע בסרעפת, מלחץ על עצב או כלי דם שנגרם בעקבות צניחה של איבר פנימי, מהפרעה וחוסר איזון של מערכת העצבים שעלול להיגרם מלידה, ממתח נפשי וכו'
מיותר לציין שברגע שהסיבה מאובחנת, הדרך לפתרונה קלה יותר וכמובן יעילה יותר.

הטיפול הפיזיותרפי
התרומה הגדולה של הפיזיותרפיה לבריאותה של רצפת האגן מעבר לבדיקה הידנית הנותנת אינפורמציה על מצב השרירים בבטן וברצפת האגן היא מכשיר הביופידבק (משוב ביולוגי) אשר מאפשר לנו ללמוד פעולה מוטורית באמצעות זיכרון חושי.
הבדיקה והטיפול מתבצעים ע"י החדרת אלקטרודה לנרתיק, האישה מתבקשת לבצע כיווץ של שרירי רצפת האגן , הכיווץ מתורגם ע"י המכשיר לגרף על גבי מסך והמחשב פולט נתונים לגבי איכות הכיווץ, סיבולת השרירים וכו' כך לומדת המטופלת להפעיל את השרירים באופן מבודד (ללא כיווצם של שרירים אחרים באיזור כמו שרירי העכוז הירכיים) ובאמצעות זאת לשלוט בהם.
מעבר לכך, המכשיר מאפשר טיפול חשמלי בתדרים שונים ולמטרות טיפוליות שונות למבנים ברצפת האגן כמו: השלפוחית, השופכה, הרקטום וכו'.

משך הטיפול ותוצאותיו
ברוב המקרים חל שיפור ניכר עד כדי היעלמות הבעיה לאחר מספר מועט של טיפולים (בין 4 ל-12). כמובן שמומלץ להמשיך בתוכנית התרגול ובהמלצות שניתנו במהלך הטיפול גם לאחריו ולהישאר במעקב פעם במספר חודשים לפי חומרת הבעיה.
לידיעתכם, ברוב הארצות באירופה כל אישה לאחר לידה זכאית לקבל 12 טיפולים בשיקום האורו-גינקולוגי וזאת מאחר ששם השכילו להבין, שטיפולים אלו יחסכו לקופת המדינה כספים רבים, שכן הסיבה הראשונה לאשפוז גריאטרי הוא חוסר שליטה על הסוגרים.

למי מומלץ הטיפול
רצוי ומומלץ לכל הנשים בכל הגילים לגשת לאבחון ולו רק בכדי לקבל מידע על מצב ותפקוד רצפת האגן על כל מרכיביה, על מצב האברים הוויסרלים (איברי הבטן), מיפרקי האגן ומצב שרירי הבטן כל זאת במטרה לגבש תוכנית עבודה אינדיבידואלית לשיפור התפקוד ומניעת תופעות והפרעות מכל סוג שהוא בעתיד.
אצל 40% מהנשים הסובלות מכאבי גב, שורש הבעיה עלול להיות נעוץ בהפרעה זו או אחרת בתפקוד רצפת האגן.

לסיכום
בעיות שהיו מוכרות מזה שנים רבות אך הוסתרו ע"י הסובלים מהם, נחשפות אט אט, וכך מאפשרות לצוות הרפואי לחקור ולהתפתח במציאת פתרונות חלקיים או מלאים בהפרעות התפקוד של רצפת האגן על כל מרכיביו. מן הראוי שהציבור יהיה מודע לנזק המצטבר שנגרם לגופו כתוצאה מחוסר ידיעה ובהתאם לזאת יחליט כיצד לפעול.

יש לך שאלות בנושא? היכנסי עכשיו לפורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים להתייעצות עם הפיזיותרפיסטית ושאר המומחים של הפורום

תגובות הגולשים