מדוע ילדים מקיאים את התרופה?

רוב הילדים אינם מוכנים לבלוע תרופות בסירופ, והם נוטים להקיא אותן. התופעה הופכת לבעיה בריאותית שמשמעותה התארכות הטיפול או החמרת המחלה אצל אלפי ילדים בכל שנה. יש מחלות שבהן נטילת מינון לא מתאים עלולה להביא למוות.

בדו"ח שנחשף בכינוס של האגודה הכימית הלאומית של ארה"ב, תיראה ד"ר ג'ולי מנלה, כיצד ידע ממחקר בסיסי על חיישנים כימיים, מסביר מדוע הרתיעה של ילדים מתרופות מרות או ממזון בעל ערכים תזונתיים גבוהים אך עם טעם מריר, כמו תרד וירקות ירוקים, היא למעשה תגובה ביולוגית בסיסית.

"הדחייה של תרופות לא טעימות היא תוצאה מורכבת של התבגרות מערכת התחושות, גיוון גנטי, ניסיון ותרבות", אומרת ד"ר מנלה, חוקרת במרכז לחקר החושים ע"ש מונל בפילדלפיה. לדבריה, ילדים נולדים עם העדפות חזקות לטעמים מתוקים, וכך הם גם נמשכים לחלב האם. ההעדפה למתוקים נמשכת גם בגילאי עשר ומעלה. בתום ההתבגרות, הילדים מתחילים להיגמל מההעדפה המתוקה שלהם.

"הבנה טובה יותר של מערכת החודשים של הילד – והבסיס המדעי לסלידה מטעם מסויים, וכיצד ניתן לעקוף זאת – צריכים לקבל עדיפות במוסדות לבריאות הציבור", קובעת ד"ר מנהל. היא חקרה את תפקיד ההתנסות המוקדמת בזמן ההתפתחות של חושים של טעם ושל ריח. היא מקווה שבמהלך המחקר ניתן יהיה למצוא דרכים ליצור תרופות טעימות יותר ולגרום לילדים לאכול ירקות ירוקים ללא רתיעה מטעמם המריר.

"הסיבה המרכזית לחוסר שיתוף הפעולה של הילדים כשהם נוטלים תרופה או אוכלים ירקות איננה שהם אינם אוהבים את הטעם", אומרת ד"ר מנלה. "רק תתבוננו בפניהם של הילדים שאוכלים חלק מהדברים שהזכרתי".

הבעיה בתחושת המרירות נובעת מאברי חוש הטעם, או קולטני הטעם. בעוד שיש רק מספר קטן של קולטנים לטעם המתוק, האבולוציה הקנתה לאדם 27 חיישנים של טעם מר. בזמנים פרהיסטוריים, הרגישות המוגברת לטעם מר מנעה מבני האדם מלאכול צמחים רעילים. "טעם מר הוא מחושה שהתפתחה כדי לגרום לך לא לרצות לעכל משהו", אומרת ד"ר מנלה.

למרבה הצער, רוב הכימיקלים בספר הבישול של הרוקח הם תוצר של צמחי מרפא, ולכן רובם מרירים. חלק מהתרופות לילדים החולים באיידס לא רק שיש להם טעם מריר, אלא שיש להם ריח רע והם גורמים לגירוי של חלל הפה.

בחלק מהתרופות ניתן להסתיר את המרירות על ידי עיטוף של התרופה בקפסולה או באמצעות חומרים כימיים המשתקים או מרדימים את אברי החישה בפה. אבל רוב הילדים מתקשים לבלוע גלולות ולכן יש צורך בשינוי טעם של נוזלי הסירופ. תוספת של טעם מתוק וטעמים נוספים מסייע לבליעת התרופה. לדברי ד"ר מנלה, למרבה הצער, קשה מאוד להסתיר את הטעמים של תרופות נוזליות מאוד מרות. הבנה טובה יותר של קולטני הטעם המר עשויה להוביל לדרכים חדשות להתגבר על הטעמים הבלתי נעימים.

התפתחות שהייתה באחרונה במחקר של חוש הריח הובילה לזיהוי של הגנים המקודדים קולטני טעם מר מסויימים. הצוות של ד"ר מנלה הוכיח, כי מוטציה של הגן TAS2R38 קשור לתפיסה של מרירות אצל ילדים ואצל הוריהם. החוקרים מצאו, כי בעוד שהורים הנושאים מוטציה זו של הגן, היו רגישים לרכיבים מרירים מסויימים, הילדים שלהם היו הכי רגישים לכל הרכיבים המרירים. "זה מעניין, כי זה עשוי להוביל להבנה שלילדים יש רגישות מוגברת לטעם מר לעומת אנשים מבוגרים", אומרת ד"ר מנלה.

תינוקות מתחילים לפתח פרופיל טעם ייחודי בעודם ברחם. מה שהאם אוכלת במהלך ההריון ובמהלך ההנקה, מגביר את ההסכמה של התינוקות הרכים לקבל סוגי מזון. "מצאנו שככל שהאם אוכלת יותר פירות בזמן ההריון, כך הילד יאהב יותר פירות וירקות".

לתרבות שבה גדל התינוק יש תפקיד עצות בהתפתחות הטעם והריח. כהוכחה מצביעה ד"ר מנלה על תוספת טעמים לתרופות שניתנות לילדים בכל העולם. "באנגליה מוסיפים הרבה טעם של לימון לתרופות של ילדים. זו תופעה חברתית. בארצות הברית פופולריים הטעמים של דובדבן ושל מסטיק”.

כאשר ילדים מסרבים ליטול תרופות בקפסולה, הדרכים להפחית את המרירות של -תרופות בנוזל סירופ, הופכות לפעולה משמעותית מבחינה רפואית. אם הילד אינו נוטל את התרופה, הוא עלול להיפגע ובחלק מן המקרים, זה עלול לגרום לסיכון חייו. לדברי ד"ר מנלה, יצרני התרופות רק יפיקו תועלת מן המחקר הבסיסי על הטעם המר וכיצד לכסות עליו. "זו אחת התופעות הבלתי מוסברות של ההתנהגות האנושית", אמרה ד"ר מנלה. "מדוע אנו לומדים לאהוב טעמים מסויימים ומדוע יש טעמים ומאכלים שאנו דוחים מהרגע הראשון".