האם חיתולים חד פעמיים מעכבים את הגמילה?חיתול חד פעמי הוא מוצר נפוץ, אך האם הוא הדבר הטוב ביותר לילדינו?
חיתול חד פעמי הוא דבר שכיח בקרב ההורים היום. אך עולה השאלה, האם זה הדבר הטוב ביותר לילדינו? האם אנחנו לא מפספסים משהו בעקבות זה? האם בכך שאנו גומלים את ילדינו בגיל מאוחר יחסית, האם זה בגלל צרכיו של הילד או נוחיות שלנו? האם אפשר לזהות בתינוק בן יומו את סימניו לעשיית צרכיו? ואם הוא מסמן, האם אנו בוחרים להתעלם מסימנים אלו?
כיום, במאה ה-21, חלק לא קטן מהאנשים מחליטים לחזור לחיתולי בד וכן מנסים להרגיל את התינוק עוד בהיותו בגיל מאוד צעיר, מהרגע שהוא נולד, לשיטת "בלי חיתולים".
הכוונה היא, ההורה מרגיש מתי התינוק צריך לעשות את צרכיו ע"י סימנים שהתינוק מסמן לו כמו בכי, או כשהתינוק מתכווץ ומתאמץ. ברגע שמזהים את הסימנים האלו, לוקחים את התינוק לכיור ונותנים לו לעשות את צרכיו שם. מרגילים את התינוק לעשות את הצרכים ולהשאר יבש וכך מונעים ממנו את הניוון של גמילה מאוחרת. יש מחקרים המוכיחים כי יש יתרון גדול יותר לגמילה בגיל מוקדם יותר לעומת גמילה בגילאי שנתיים שלוש. וכן, בנסיונות של אימהות אשר ניסו את שיטת "בלי חיתולים". זוהי שיטה שההשקעה בה היא רבה -נ דרש מאמץ גדול לקחת את הילד באמצע הלילה לעשות את צרכיו במקום להשאיר אותו כל הלילה עם חיתול רטוב, וכן גם מבחינת ההקשבה וזיהוי הסימנים של התינוק או הילד וכמובן המון המון סבלנות.
יש רופאים הטוענים, שילד בשל להיגמל בגיל שנתיים שלוש. הטענה הזאת אינה מבוססת. לא עשו ניסוי ובדקו מתי הילד בשל או לא בשל. לפני שהיו החיתולים החד פעמיים גדלנו על חיתולי בד. בגלל שהיה צריך ישר להחליף את החיתול כאשר הילד היה עושה את צרכיו על מנת שלא יקבל פריחה, וכן הצורך לכבס את החיתול ולקפל מספר רב של פעמים, האינטרס של ההורה היה לגמול אותו יותר מהר. לכן, גיל הגמילה היה יותר קרוב לשנה-שנה וחצי. כיום, בגלל שלהורים אין זמן ויש חיתול חד פעמי נוח, גמילת הילד מתארכת עד גיל שנתיים ואפילו שלוש.
קיימת האפשרות, לעשות רק "חצי" ב"בלי חיתולים", משמע, בלילה למשל, לשים חיתול חד פעמי ובמשך היום לנסות ולהקפיד לשים חיתולים רב פעמיים או לשים לב לסימנים שהתינוק נותן ולקחת אותו לכיור, כל עוד לפחות פעם אחת ביום להוריד לתינוק את החיתול ולאפשר לו לעשות את צרכיו באופן טבעי, מבלי "לנוון" את התינוק. אז איך בדיוק החלה תרבות מחתלת? כלומר, איך בדיוק החלו לחתל ולמה? מדוע בתחום של פיפי-קקי הצרכים הושתקו? הרי אנחנו יודעים לקרוא סימנים של רעב, עייפות, של עצבנות וכו'. איך זה שדווקא פה התקשורת נעלמה?
קצת היסטוריה על גלגולו של החיתול: בזמנים של המצרים, האצטקים, הרומאים ואחרים, השתמשו בעלים, בעורות של חיות, ובשאר חומרים מן הטבע כחיתולים. בשבטים של ילידים מדרום אמריקה השתמשו בדשא על מנת שיספוג את הצרכים ומסביב לו עטפו בעור של ארנב. רק במאה ה-18, כשהחלה המהפכה התעשייתית באירופה, החלו לדאוג יותר בזהירות לעטוף את התינוקות במיוחד כשאנשים התעשרו ורכשו לעצמם רהיטים ורצו לשמור עליהם.
בספרות הפסיכולוגית יש תיעוד של שיטות גמילה אכזריות מהעבר: בפרוסיה ובאימפריה האוסטרו הונגרית למשל, היו מכים ילדים שעשו במכנסיים, היו מתחילים גמילה כבר בגיל כמה חודשים אבל לא בשיטה של קשב לצרכי תינוק, אלא ע"י הענשה, ע"י הושבה על סיר וקשירת התינוק אליו ברצועות מיוחדות למשך שעות, עד שעשה את צרכיו.  צילום: מאיה אהרוני מאה ה-19 המאוחרת באירופה ובצפון אמריקה החלו ללבוש את האב קדמון של החיתול המודרני. במהלך מלחמת העולם ה-2 היה צורך בשירות של חיתולים. חיתולים חדשים היו מובאים לפי הצורך. אי אפשר להצביע מי המציא את החיתולים החד פעמיים, החיתולים עברו הרבה תהליכים עד אשר הגיעו לחיתול החד פעמי של היום. רק בשנות ה-50 ויק מילס המציא את פאמפרס הידועה, כאשר חיפש מוצר טוב יותר לנכדו. החיתול של פאמפרס נכנס לשוק רק ב-1961 ומכאן הכל היסטוריה.
הגיל הממוצע שבו גומלים תינוק מחיתולים הוא שנתיים – שלוש, אולם למעשה, הוא נולד עם הבשלות הזו. במדינות כמו אפריקה, הודו וסין לא משתמשים כלל בחיתולים וגם במערב, בעיקר בקרב אירגונים ירוקים, אשר מאמינים שאפשר בלעדיהם.
באופן לא מפתיע בסקרים, אנשים חשו שככל שהילד בוגר יותר כך קל יותר לגמול אותו. אנשים מאמינים שקשה לגמול את התינוק מחיתולים לפני גיל שנתיים, ולכן יהיה יותר קל לגמול אותו לקראת גיל 3, אך ההיפך הוא הנכון. לדוגמא, קל יותר לאמן כלב בן 6 חודשים לעשות את צרכיו בחוץ מאשר כלב בן שנה.
יותר מזה, אם נחכה מעל כשנה לאימון הכלב, עלול לקחת זמן יותר גדול עד שהוא יתפוס את העניין.
מצד שני, לוקח מספר ימים עד שבוע לאמן כלב מגיל 3 חודשים עד חצי שנה, אחרי זה אין חשש מתאונות. מדוע זה כך, אחרי הכל, ככל שהכלב מבוגר יותר ומכיר את הנהלים והבעלים, כך יהיה לו קל להבין את ההדרכה של הבעלים. אך, המשתנה החשוב הוא לא הכרת הבעלים או הבנתו, אלא ההרגל. וככל שנשאיר לו איזה שהוא הרגל מגונה למשך כמה זמן (בלי שום קשר לנסיבות), קשה יותר יהיה ללמד אותו איזה שהוא "טריק" חדש.
ככל שנאחר בגמילה של הילד, נצטרך להשקיע יותר "כוח" בגמילה וכך זה יהיה יותר טראומטי לילד. כנראה, שבגיל 12 לא נוכל להבחין בין ילד שנגמל בגיל מוקדם לבין ילד שגמול בגיל מאוחר יותר, אך ככל שנתרבת את הילד בגיל מוקדם כך מתורבת יותר הוא יהיה. (נלקח מתוך מאמר של הפסיכולוג המשפחתי ג'ון רוסמונד)
אז באיזה גיל כדאי להתחיל? תהליך הנקיון לא מתחיל ברגע מסוים. כבר בהיותו פעוט, ההורה מסביר לילד את תהליך החלפת החיתול: "עשית קקי, בוא נוריד את החיתול וננקה את הטוסיק". כך לומד הילד לקשר בין נקיונו לבין הורדת החיתול.
על השאלה מתי כדאי להתחיל בתהליך הגמילה אין תשובה מקובלת ומוסכמת.
מחקר משווה בנושא גיל הגמילה הראה שבשנת 1961, רק 10% מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים עדיין, בעוד שבשנת 1977, 78% מבני שנתיים וחצי לא היו גמולים. בדור האחרון הושפעו השינויים בגיל הגמילה מתאוריות פסיכולוגיות, אוירת דמוקרטיה במשפחה, עבודתן של אימהות מחוץ לבית וזמינותם של חיתולים חד פעמיים.
התיאוריות הפסיכולוגיות נעות בין החלטה הורית על גיל הגמילה לבין מתן אפשרות לילד להיגמל בתהליך ספונטני. חלק מהתאוריות (בעיקר אלה המכונות "דינמיות", המשויכות לפרויד, אריקסון וממשיכיהם) ייחסו לגמילה חשיבות רבה בתהליך התפתחות הילד. על פי תאוריות אלה, גיל הגמילה הוא גיל שבו מוצא הילד סיפוק בהתלכלכות ובמגע באברי ההפרשה שלו, ולכן אין להפעיל לחץ רב מידי על ילד צעיר. כדי לא לגרום לילד נזק רגשי, גרמו התאוריות הדינמיות לדחיית גיל הגמילה.
סיבות נוספות לדחיית גיל הגמילה הן האווירה הדמוקרטית במשפחות, שגרמה להורים לדרוש פחות מילדיהם, ולשים להם פחות גבולות, ועבודת האימהות מחוץ לביתן. זו גרמה לדחיית גיל הגמילה כדי להקל על התהליך ולקצר את הדרך. גם זמינותם של חיתולים חד פעמיים (שעלותם, עד תום הגמילה, נאמדת כאלפיים דולר) ובעלות של מכונת כביסה, המקלה על תהליך הנקיון, היו סיבות לדחיית גיל החינוך לניקיון בדור האחרון. הטיטול החד פעמי אומנם סופג, והשכבה העליונה נשארת יבשה כמו כן הוא נהיה דק יותר כך שלא ירגישו "חבילה" בין הרגליים. כך, התינוק מאבד קשר בין לעשות "פיפי" לבין התחושה של הרטיבות. ההתנוונות הרבה יותר מהירה ושלמה. יותר קשה לצאת מזה. לתינוק אין תמריץ פיזי להיגמל אלא רק חברתי.
בארה"ב רוב ההורים מנסים לגמול את ילדיהם סביב גיל עשרים ושלושה חודשים (כמעט שנתיים).
רעיון גידול הילדים ללא חיתולים מגיע, כמובן, מן העולם השלישי, חיתולים כאלה ואחרים הם לא מצרך נפוץ בהודו, סין, אפריקה, בין האנדיאנים של דרום אמריקה, או בין האסקימוסים. בכל אחד מן המקומות האלו המבוגר הנמצא ליד הילד – בין אם זה אחד ההורים או אחד מבני המשפחה המורחבת – יודע לזהות מתי הוא צריך לעשות פיפי ומתי צריך לקחת אותו לשירותים. אין שימוש בחיתולים, כיוון שאין צורך בהם.
הסבתות בנפאל מספרות שתינוקות לא עושים את זה תוך כדי תנועה. כלומר, אם הם עלינו ואנחנו מסתובבים איתם ואז מתיישבים, רק אז הם יוציאו את צרכיהם. עוד דרך, בד"כ התינוקות צריכים בערך 20 דקות אחרי יניקה, עם ההתעוררות ותוך כדי יניקה. הם מתעוררים קלות גם בשעות קבועות לעשות את צרכיהם, בשעה שתים עשרה בלילה, 3 בלילה ובשעה 6 בבוקר.
למערב, לעומת זאת, הגיעה האפשרות לגדל ילדים ללא חיתולים בתחילת שנות ה-90. לורי בוקיי, אמריקאית שחיה בהולנד, חוותה מפגש מעניין עם שכנתה ההודית. זו נכנסה לביתה, העיפה מבט אחד בתינוקה בן השלושה שבועות ואמרה לה כי הוא צריך פיפי. בוקיי הנדהמת לא הבינה איך היא יודעת. השכנה, שנדהמה עוד יותר, לא הבינה איך בוקיי לא שומעת את "בקשותיו" של התינוק. לאחר שחקרה את הנושא, כתבה בוקיי ספרון, שעם יציאתו לאור היכה גלים בקרב קהילות אלטרנטיביות בעולם. מתברר, שכבר בגיל צעיר מאוד מודיע הילד בעזרת מגוון סימנים כי הוא צריך לעשות את צרכיו ואם יש מי שיקשיב לו, הוא גם יידע לאפשר לו לעשות אותם. ממש כפי שכל אם מיניקה, במערב ובכל מקום אחר, יודעת היטב מתי התינוק מבקש לינוק, כך יודעת אם הודית או אפריקאית כי התינוק "מלא" וצריך להתרוקן.
ישנם חסרונות ויתרונות לבלי חיתולים. יתרונות השיטה ברורים: חיתולים הם דבר יקר, הם פוגעים בסביבה מבחינה אקולוגית ובעיקר, הם מנתקים את הילד מצרכיו ומרחיקים את האם מהקשבה פעילה ומוקפדת. החסרונות: ישנם שני חסרונות עיקריים, הראשון הוא הצורך האינטנסיבי בהקשבה. קשב הוא דבר קשה. אומנם בניגוד לדעה כי אסור לעזוב תינוק כזה לרגע ללא האם, הרי שאנחנו יודעים כי כל בוגר השומר עליו יכול ללמוד להקשיב ולסייע, אבל אין ספק שגידול ילדים ללא חיתולים הוא פחות נוח לאם מאשר השימוש בחיתולים. החיסרון השני הוא שעל ההורה להיות מוכן לפספוסים. זה קורה מעט, יחסית הרבה פחות ממה שניתן לחשוב. ד"ר בשמת אבן-זוהר, מחקר התרבות, האוניברסיטה הפתוחה, הביאה את רעיון ה"בלי חיתולים" לארץ.
"כששמעתי על השיטה הזאת לראשונה, מאנשים שסיפרו על הנסיונות עם התינוקות שלהם בפורום הדיונים של "עיקרון הרצף" באנגלית, כל העניין הזה לא נראה לי בכלל. למען האמת, זה נראה לי מפחיד ומרתיע. קודם כל, חשבתי שהרעיון כרוך בהסתובבות עם תינוק עירום, או לפחות נטול-מכנסיים, ומייד דמיינתי איך כל הבית מתמלא פיפי וקקי. ...כן חששתי, וחששתי מאוד מפיפי על הספה, מקקי על השטיח, מלרוץ כל היום ולנקות את הבית מהפרשות, מהנזק שייגרם לרהיטים ולחפצים. זה הרתיע ודחה אותי עד כדי כך, שהיה לי ברור שהשיטה הזאת היא בטח לא בשבילי! אולי היא טובה למי שחי בכפר אפריקאי, שמקסימום התינוק עושה שם על האדמה ולא קרה שום דבר. אבל פה? בדירה "מערבית" נורמלית?"
ד"ר בשמת אבן- זוהר, לא לבד בתחושתה זו. רוב האמהות חוששות מכך שאי אפשר יהיה לקרוא את הסימנים של התינוק, ויצטרכו לרוץ כל 15,20 דקות לשירותים על מנת לבדוק אם אין לו פיפי. בנוסף, הדבר דורש מאמץ מצידנו כהורים להרגיש ולהיות ערים לסימנים של התינוקות שלנו, כאשר הם צריכים לעשות את צרכיהם. ככל שאנו דוחים את עניין הגמילה כמה שיותר, התינוק מתרגל, מתנוון ומרוחק יותר מהקשר עם הצרכים שלו. בנוסף, יש את המיתוס האומר שצריך לחכות לבשלות של התינוקות על מנת לגמול אותם מהחיתולים. בשנות השישים והשבעים לדוגמא, כשעוד הלכו בחיתולי בד, הילדים נגמלו בגיל שנה וחצי. האם הילדים היו בשלים יותר? לא, אלא שפשוט כולם בגיל הזה כבר שלטו בהליכה, והחיתול הרטוב או הצואה ממש הפריע להם, אז הם לא רצו חיתולים והלכו לסיר. בגלל תחושות אלו ובעקבות קריאה של מאמרים וספרים החליטה ד"ר בשמת אבן-זוהר לעשות אחרת בלידת הילד השני.
"...מה שקראתי גרם לי לקלוט שני דברים שמאוד השפיעו עלי: ראשית, הבנתי עד כמה לא מוסרי יהיה זה מצדי, אם אחרי שהבנתי שלתינוק כן יש שליטה מלידה על ההפרשות שלו, והוא אפילו מאותת ורוצה עזרה בתחום הזה, אני אתעלם מהידיעה הזאת במודע ואתעלם מהתינוק שלי. ושנית, הבנתי שלא מוכרחים להסתובב עם תינוק עירום שיעשה פיפי וקקי על הכל. אפשר בהחלט לשים עליו חיתולי בד שיתפסו את כל הפספוסים, ואז אין בלגן ואין כתמים ואין סירחון, רק קצת יותר כביסה.
והנה נולד התינוק שלי. נולד בבית, בלילה, בליל קיץ. הוא, עירום, ואנו נשארנו לישון על השטיח בסלון, שריפדתי בשביל הלידה. שמתי מתחתינו סדינית מהסדיניות של הלידה, והתחלתי לעקוב. ומה גיליתי כבר בשעות הראשונות של חייו? שממש לפני שהוא עושה פיפי או קקי הוא מתחיל לבכות, וממשיך בזמן שהוא עושה, וגם קצת אחרי, כי לא היה לו נעים למצוא את עצמו רטוב או מרוח. כבר בלילה הראשון לקחתי אותו לעשות בכיור. תוך כמה ימים כבר היתה לי הרגשה, שהוא גם מתאמץ "לשחרר" כשהוא מעל הסיר או הכיור ואנחנו מחזיקים אותו בתנוחה ואומרים "פששששש", בבית אני שמה עליו חיתול בד טטרה או פלנל בצורה רפויה, ולפעמים סתם מלבישה אותו במכנסיים בלי חיתול.
קשה לקום כמה פעמים בלילה, כשהתינוק שלך ישן לידך ואת רק צריכה לזוז טיפונת כדי להניק אותו, אבל את חושבת שאולי הוא צריך פיפי או קקי ואת קמה קרועת שינה ולוקחת אותו לכיור. קשה ללכת יותר מעשרים פעם ביום לכיור, כי את חושבת שהוא צריך אבל בעצם הוא עוד לא צריך. קשה לעמוד עשר דקות בזמן שהוא עושה קקי, ועוד קקי, ועוד קקי, ועוד פיפי, ועוד קצת כי את לא יודעת אם סיים. קשה לעשות את כל אלה כשרק עכשיו קמת משמירת הריון קשה ואת עוד בקושי עומדת. קשה להרים ולשאת את התינוק אלף פעמים לשירותים, בזמן שכל מה שאת באמת מסוגלת לעשות הוא לשכב או לשבת איתו. אני מרגישה שההשקעה הכבדה של תחילת הדרך משתלמת עכשיו. לא רק בזה שיש לי תינוק בלי חיתולים, אלא גם מהקשר המיוחד איתו, מהזכות הנפלאה הזאת להיות קשובה לכל הצרכים שלו."
בשמת מציעה שכל הורה צריך לקבוע לעצמו מה מתאים לו. יש הורים אשר מחתלים כאשר הם יוצאים עם הילד ואז שמים לו חיתול, או כאשר נוסעים במכונית. ישנם אנשים שחיתלו את הילדים שלהם במשך 24 שעות ביממה בחיתולים חד פעמיים, אבל מידי פעם הורידו אותם ו"פשפשו" את ילדיהם בהצלחה רבה.
כמו כן היא מציעה לחתל את התינוק כמה שפחות. בקיץ במיוחד. עדיף פעם אחת ביום מאשר בכלל לא.
נירית שפירא, עיתונאית אשר גידלה את בתה עם חתולי בד, אומרת שהחיתולים החד פעמיים גורמים לגמילה מאוחרת של הילד בחיתולים. כמו כן זה הרבה יותר אקולוגי להשתמש בחיתולים מבד ולא לגרום נזק סביבתי. חיתולי הבד אינם גורמים לתפרחת על העור, כיוון שאין בהם כימיקלים. עם בתה הקטנה הבינה נירית את הקודים שלה, לדוגמא: כל בוקר כחצי שעה אחרי היקיצה היא ביקשה ללכת לשירותים ועשתה קקי. ולגבי עניין הכביסות, מכונת הכביסה וייבוש בשמש מעלימים את כל הכתמים, לא צריך לחטא ולא צריך לטרוח.
לסיכום, הצורך בחיתול החל עוד בימי קדם. אך, הצורך בגמילה היה כאשר לא רצו ללכלך את החיתול הרב פעמי ולכן האמהות היו מכריחות את הילד ללכת לסיר או לשירותים בשעות קבועות על מנת שיתרגל לעשות את צרכיו בזמנים קבועים. בשנות ה-50 כשכבר היו מכונות כביסה, הדבר שיפר את אורח חייהן של האמהות, וכן את נקיון החיתולים הרב פעמיים. למרות זאת, אמהות עדיין רצו לגמול את ילדיהן אבל כעת הן שמו לב ולמדו את הסימנים ואת הזמנים של הילדים. האם היתה שמה את הילד על הסיר כאשר חשבה שהילד צריך לעשות את צרכיו, הילד היה מתחיל לעשות את הקשר בין הצרכים שלו לסיר בזמן הנכון, ועושה את הקשר בין התחושה הפיזית לבין שיחרור הצרכים שדרש אלימינציה ולימוד.
השיטה הזו אכן עבדה, והילדים היו נגמלים כשהם "פסיכולוגית מוכנים" בגיל 18 חודשים.
בשנות ה-80 כשנכנס החיתול החד פעמי, להורים לא הייתה המוטיבציה לגמול את ילדיהם בגיל מוקדם. בנוסף, באותו זמן הגישה היתה שהילד הוא במרכז ע"י כיבוד רצונותיו ודרישותיו.
ד"ר ט. ברי והאקדמיה לרפואת ילדים המליצו לחכות עם הגמילה עד שהילד יהיה מוכן. כיום, בזמן שהחיתול החד פעמי הפך לחלק מחיינו, גמילה מחיתול נעשית בשלבים מאוחרים ואפילו קשה למצוא את הזמן לגמול את הילד בסיר בעקבות כל הזמן שצריך להקדיש לגמילה בסיר. המספרים מראים שאם בשנות ה-50 היו גומלים ילדים בגיל 18 חודשים, כיום 90-95% מהילדים לובשים חיתולים חד פעמיים ורק 10% מהילדים נגמלים מחיתולים בגיל 18 חודשים. כיום, הגיל הממוצע לגמילה הוא 30 חודשים שהטווח הוא בין 18-60 חודשים.
היום, הגישה שהילד הוא במרכז היא גישה מאוד פופולארית בין ההורים. כיבוד הצרכים והרצונות של הילד, לחכות עד שהילד מוכן וכו'.
כיום, ישנו אירגון עולמי אשר נקרא Diaper Free baby אשר מאמין בכל הגישה של בלי חיתולים. האירגון הוא ללא מטרות רווח ותומך במשפחות שרוצות לנסות בלי חיתולים, ע"י תמיכה בקבוצות, אינטרנט, קהילות וכו'. אפשר למצוא אותם תחת באתר הבית שלהם. כמו כן יש סירטון קטן על האירגון מ-7News באתר הבא.
לסיום, הבחירה לגמילה היא בסה"כ של ההורה, הוא מחליט איזו גישה יותר מתאימה לו. האם הגישה של לגמול את הילד מגיל צעיר מהרגע שהוא נולד, או לחכות עד שהילד יהיה יותר גדול, או יותר מוכן. (לפי השיטה של הילד במרכז) או אולי קצת משניהם.
ביבילוגרפיה:
|
כתבות בנושא:
|
מונחים מהמילון:
»
טיפת חלב «
התחנה לבריאות האם והילד, שבה מבקרים עם הילד מגיל לידה ועד גיל חמש. שם מתקיים מעקב רפואי והתפתחותי &n...
