האם טיפולי הפריה חוץ גופית בטוחים?על הסיכונים שבהפריה חוץ-גופית
טיפולי הפריה חוץ גופית נמצאים בשימוש נרחב בישראל. נראה, כי הביקוש לטיפולים אלה רק עולה עם השנים, בין היתר, כתוצאה מדחיית הגיל בו זוגות רבים בוחרים להביא ילדים לעולם. הרופאים מתגאים בצדק בשיפור התמידי ביעילות טיפולי ההפריה החוץ גופית, אך אימוץ של טכנולוגיות חדשות לא רק מעורר עניין ותקווה כי אם גם מעורר דאגה ביחס להשפעות ארוכות הטווח של הטיפול.
אחת הסיבות לדאגה ביחס לבטיחות הטיפולים נובעת מהעובדה שניתן כיום להסיר את רוב המחסומים שהטבע הציב על רביית האדם. לדוגמא, לגברים שלא נמצא אצלם בכלל זרע בזרמה ניתן היה בעבר להציע רק טיפול עם תרומת זרע. כיום ניתן לאפשר לגברים אלה להיות אבות ביולוגיים בעזרת שאיבת זרע מהאשכים והזרקת תאי זרע בודדים לביציות (מיקרומניפולציה או ICSI). הטכנולוגיה החדשנית מביאה אומנם במקרה זה ברכה רבה לזוגות עם בעיה מסוג זה, אך יוצרת מצב בו גברים עם בעית זרע חמורה עלולים לעתים להעביר לצאצאיהם את ההפרעה הגנטית שגרמה להם להיות לא פוריים.
בעוד שחשוב שהמטופלים יהיו מיודעים היטב ביחס לסכנות שאכן קשורות לטיפולי פריון, חשוב לזכור שלמעלה מ- 90% מהילדים שנולדים לאחר טיפולי פריון בריאים לחלוטין. בסקירה זו נציג את הידוע כיום באשר לבטיחותם של טיפולי הפריה חוץ גופית בטווח הארוך.
האם התרופות שניתנות להשראת ביוץ גורמות לסרטן?
האם יש יותר מומים מלידה בילודים לאחר טיפולי פריון?
הוצעו עד כה מספר הסברים להבדלים בממצאים. ראשית, הודגש כי מחקרים שמטרתם לקבוע את הסיכון למומים מלידה מבוססים על שיטות שונות של מיון סוגי המומים בילוד לחמורים ולקלים. בקבוצה של המומים הקלים נכללים גם תופעות לא משמעותיות כמו כתמים על העור, שלא מהווים מקור לדאגה רבה להורים. באשר למומים החמורים, הרי שקיים הבדל ניכר בשיטת המיון של המומים במחקרים השונים. לדוגמא, איוושה ("רישרוש") שאובחנה בלב הילוד תחשב בחלק מהמחקרים כמום לב הנימנה אל המומים החמורים ולפי שיטת מיון המומים במחקרים אחרים, כמום קל. שנית, יש לזכור כי המעקב אחר ילודים לאחר טיפולי הפריה הינו לעתים נמרץ יותר ועל כן עלול להוביל לאיבחון של יותר מומים בילודים אלה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. שלישית, יש לזכור כי אוכלוסית הזוגות שעוברת טיפולי פריון שונה מהאוכלוסיה הכללית. לדוגמא, הגיל הממוצע הינו גבוה יותר בקרב המטופלים, ועל כן יתכן ושיעור המומים המוגבר לכאורה נובע ממאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה שנזקקת לטיפולי פריון. צילום: רובן קולורדו
 יש תמימות דעים בין החוקרים, גם בקרב אלו שמתריעים על סיכון מוגבר של מומים, כי לא הובהרה עדיין הסיבה לסיכון המוגבר. כלומר, לא ברור כלל האם הגורמים שמובילים לקושי להרות בקרב המטופלים, הם גם אלו שגורמים לסיכון המוגבר למומים שנמצא בחלק מהמחקרים או שעודף המומים נובע ישירות מהטיפול התרופתי ומהפעולות שמבוצעות במעבדה בזרע, בביצית ובעוברים.
מעניין לציין שגם במחקר האוסטרלי, בו נמצאו יותר מומים אצל מטופלים בהפריה, לא היה הבדל בשיעור המומים בין מטופלי הפריה שכן או לא עברו גם טיפול עם מיקרומניפולציה (ICSI). הדבר מרמז אולי שלפעולות במעבדה השפעה מוגבלת על שיעור המומים.
ניתן להניח, כי עבור המטופלים ששואפים להריון, וזקוקים לטיפולי הפריה, לא ממש חשוב מהו הגורם המדויק לסיכון המוגבר, אך כאשר שוקלים את שיעור הסיכון למומים יש להבין את משמעות הממצאים. כלומר, חשוב להבדיל בין סיכון יחסי, כלומר פי כמה הסיכון למומים מלידה גבוה יותר, לשאלה המעשית יותר עבור בני הזוג שהיא מהו הסיכון המוחלט או בכמה עולה הסיכון למום בעובר. על זוג שפונה לקבלת טיפול להבין שגם ללא טיפולי הפריה יש סיכון בהריון להיווצרות מומים וכי גם לפי המחקרים שדיווחו על התוצאות המדאיגות ביותר עולה הסיכון למומים מלידה באחוזים ספורים בלבד.
הרוב המוחלט, מעל 90% מהילודים, יהיה בריא. חשוב גם להדגיש כי את הרוב הגדול של המומים המולדים החמורים אין קושי לאבחן בעת בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר. יתכן על כן כי המסקנה העיקרית שניתן להסיק מהמחקרים האחרונים היא שלנוכח האפשרות שיש יותר מומים לאחר טיפולי הפריה חשוב להקפיד על ביצוע בכל הריון לאחר טיפולים בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר.
האם יש יותר בעיות כרומוזומאליות בהריונות לאחר טיפולי פריון?
ניתן ללמוד מכך שהסרת מחסומים שהטבע הטיל על יכולת הרביה של זוגות מסוימים עלולה להוביל ללידת צאצאים שחשופים לבעיות גנטיות מסוימות, שללא טיפולי הפריה לא היו מועברות לצאצאים. למרות זאת, זוגות עם בעיה גנטית שמובילה לאי פריון בוחרים לעתים קרובות לקחת את הסיכון ולעבור את הטיפול, ובהמשך לשלול בעיות כרומוזומאליות בעובר על ידי ביצוע איבחון גנטי טרום לידתי.
האם יש יותר בעיות התפתחותיות בילודים לאחר טיפולי פריון?
טיפולי פריון והריונות מרובי עוברים
ההערכה המחודשת ביחס לסיכון הרב שבהריונות אלו הוביל לגישה זהירה שמנצלת את העובדה שדווקא בטיפולי הפריה חוץ גופית ניתן לשלוט בשיעור הסיכון להריונות מרובי עוברים. זאת על ידי בקרה של מספר העוברים שמוחזרים לרחם. למעשה, כאשר מוחזר עובר בודד לרחם, הסיכוי להריון מרובה עוברים הינו אפסי. גם החזרה של שני עוברים בלבד תצמצם במידה רבה את הסיכון. השיפור הרב שחל בשנים האחרונות ביעילות טיפולי ההפריה מאפשר כיום לרופאים להחזיר עובר אחד או שניים ועדיין להשיג שיעור הריונות טוב, שאינו נופל מזה שהושג בעבר רק לאחר החזרת מספר עוברים גדול ביותר. יתרה מזאת, שיטות כמו החזרה של עוברים ביום 5 או 6 לאחר השאיבה (שלב הבלסטוציסט) מאפשרים בחירה טובה יותר של העוברים האיכותיים ביותר. כך מתאפשר להחזיר מספר מצומצם של עוברים בעלי סיכוי גבוה יחסית להיקלט. במידה והתקבלו בסופו של התהליך יותר עוברים ממה שרצוי להחזיר, ניתן להקפיא את העוברים העודפים ולהחזירם לרחם במועד מאוחר יותר.
זוגות רבים, גם לאחר שקיבלו הסבר מפורט על הסיכון שבהריון מרובה עוברים, דורשים מהרופא להחזיר מספר גדול יחסית של עוברים -- במטרה לשפר את סיכויי ההצלחה של טיפול ההפריה. זאת גם כאשר הם מיודעים היטב ביחס לתוצאות החמורות של הריון רב עוברי שמסתיים חלילה בלידה מוקדמת מאד. אומנם ניתן ומקובל כיום להציע לזוגות עם הריון מרובה עוברים לבצע הפחתה של חלק מהעוברים, למשל משלישיה לתאומים, אך פעולה זו כרוכה בסיכון של לפחות 5% לאיבוד ההריון כולו.
לסיכום
|
קישור לפורומים:
|
מונחים מהמילון:
»
צניחת חבל הטבור «
שמט (צניחה) של חבל הטבור הוא ארוע חירום מיילדותי נדיר. במצב רגיל ותקין העובר במועד במצג ראש ומב...
