טיפולי פוריות מתמשכים

בנוסף על סבל הגופני, טיפולי הפוריות מלווים במתחים נפשיים, המעיבים על חיי הזוגיות ולעיתים עלולים אף לפגוע בהצלחת הטיפול. לחלק מהמטופלים תקופת הטיפולים מאוד מתסכלת. התסכול יכול לבוא לידי ביטוי בכעס, בחוסר סבלנות, בהתנהגות בוטה, בהתכנסות עצמית, בעצב ובחוסר שביעות רצון מתמיד.

"אימון אישי" לזוגות הנמצאים בטיפולים מסייע לבחון כיצד להתמודד עם הבעיות הנוצרות סביב טיפולי הפוריות. האימון מאפשר הזדמנות להכרות עם מכלול התנהגויות בתקופה זו וקבלת כלים שיאפשרו בחירה מחודשת באיכות חיים משודרגת.

הסתרת הטיפולים

רבים מאלו שעוברים טיפולי פוריות נוטים להסתיר מבני המשפחה ומעמיתים לעבודה את עצם העובדה שהם נמצאים בטיפול. בני הזוג חשים לעיתים שחוסר ההצלחה בהבאת ילד לעולם פוגעת בדימוי שלהם כאישה וכגבר. להסתרה כזו יש מחירים. בני הזוג אנים יכולים לקבל תמיכה ועידוד מבני המשפחה, שאינם יודעים על מצבם, ובמקום העבודה לא יתחשבו בצורך שלהם להיעדר ולהפסיד שעות עבודה בגלל הטיפולים. ללחץ הנפשי של הטיפולים מתווסף לחץ נוסף של הצורך בהסתרה והמצאת תירוצים שונים להיעדרויות או לשאלה המסורתית: "נו, מה עם ילד?" המושמעת במפגשים משפחתיים.

ברוב המקרים לאחר בדיקה מגיעים בני הזוג לתובנה, שאין סיבה טובה להסתיר. מאחר שממילא טיפולי הפוריות מתחילים בדרך כלל כשנה לאחר התחלת ניסיונות ההתעברות, הרי שהסביבה כבר מעלה מעצמה את סימני השאלה. הסובבים כבר משערים, שיש לבני הזוג בעיית פוריות, גם אם זה לא ייאמבר במפורש, מפאת הנימוס.

אובדן החשק המיני

כשבני זוג מתחילים בפעולות להבאת ילד לעולם, הופכים לעיתים יחסי המין מחוויה אינטימית משותפת למשימה. בני הזוג נדרשים לקיים את יחסי המין בימים מסוימים, או לחילופין להתאפק במועדים שלא תמיד מתאימים לרצון של שניהם. זו המציאות החדשה וזה מחירה, אבל בתנאים הלא פשוטים שנוצרו זו גם הזדמנות לשני הצדדים לפתח את היצירתיות שלהם בחדוות המין.

הפסקת פעילויות אחרות

אצל חלק מאלו שעוברים טיפולי פוריות יש נטייה להפסיק את הפעילות השגרתית ולהקדיש את עצמם לטיפולים. לעיתים זה קורה בשל חוסר זמן ולעיתים בשל חוסר חשק לעסוק בנושאים אחרים. במקרים קיצוניים יש שיחליטו להפסיק לעבוד. אחרים נמנעים מעיסוק בתחביבים ובפעילויות פנאי, ומפחיתים למינימום את המפגשים עם חברים ובני משפחה. התוצאה של ההסתגרות הזו עלולה להיות מעבר חד מחיים עשירים ומהנים לתקופה שבה החיים סובבים כולם סביב טיפולי פוריות, הורמונים, זריקות והמתנה לטלפונים של האחות.

כשנכנסים למסלול של טיפולים צריך לקחת בחשבון, שזו יכולה להיות תקופה ממושכת של חודשים ואפילו של שנים. לכן, אין זה מן העניין לוותר גם על הנאות החיים בתקופה זו. להיפך, המשך הפעילויות השגרתיות תורמת לביטחון ולרוגע הנפשי, דבר שיסייע גם להצלחת הטיפולים.

תקשורת לקויה

הבדלי הגישה בין גברים לנשים גורמים לקשיי תקשורת ביניהם בתקופות רגילות. הבדלים אלה מועצמים במהלך טיפולי הפוריות. נשים נוטות להתלונן על כך שהבעלים שלהם אינם מבינים אותן ואינם מתחשבים בהן.

בנושא זה ההמלצה לגברים היא להקשיב לנשים ולצרכים המיוחדים שלהן, מאחר שלרוב הן הנושאות ברוב העול של הטיפולים. לעיתים, כל שהאישה צריכה היא אוזן קשבת וחמלה, ולא "פתרונות מעשיים", שגברים נוטים להציע בעת משבר.

תחושת כשלון

לפעמים בני זוג מחברים את כישלון טיפולי הפוריות לכשלונות אחרים והופכים בעיני עצמם את כל חייהם לכישלון אחד גדול. במקרים מסוימים הם מאשימים את עצמם בכישלון הטיפולים. כך למשל, נשים קושרות בין אי הצלחה במחזור טיפול מסוים לפעילות גופנית יתירה, לקיום יחסי מין סוערים, לעמידה על הרגליים או לאי-הקפדה על הוראות הרופא. לעיתים, מדובר בייסורי שווא, כי אין קשר בין פעילויות אלו לבין הצלחת הטיפול. שני בני הזוג חייבים להפסיק להתעלל בעצמם – הטיפולים קשים גם כך ואסור לעשות אותם קשים עוד יותר.