שפת הסימנים כמפתח לפיתוח מיומנות תקשורת בגיל צעיר

על צפיה בטלויזיה, מיומנויות תקשורת ושפת הטף
|
הדפס
|
שמור

היכולות הטמונות בלימוד שפת הטף כתהליך וכשלב בהתפתחות הילד לא ידועות מספיק לציבור הרחב ולא נתפשות עדין כחשובות לעומת ומול השימוש ההולך ומתרחב בטלוויזיה כמכשיר מלמד ואפילו מחנך.  הייתי רוצה ששפת הטף תהיה מעין חוליה מקשרת בין ההתפתחות הטבעית של הילד בהתפתחות השפה ורכישתה לבין השימוש בטלוויזיה כמכשיר לימוד ובילוי של הילד.  דווקא הצורך בקשר הישיר בין ההורה/המבוגר לבין הילד כדי לרכוש ולהשתמש בשפת הטף, הוא האלמנט המהותי החשוב בתהליך התפתחות של הילד ויכול לתרום לתהליך זה מעל מה שידוע ומקובל היום.

כדי לעסוק בנושא יש להבין קודם כל מהי השפה והעקרונות החשובים לתהליך התפתחותה ומהי תקשורת עם ילדים.  בהמשך אגע בנושא הטלוויזיה והתינוקות ובסוף אשתדל לקשור את הדברים כדי להעלות את המודעות לנושא שפת הטף בקרב הורים, חברי משפחה אחרים ואנשי החינוך הסובבים את הילד לא פעם כבר מגיל שלושה חודשים.


שפה ותקשורת

בספר "ילד – מה הוא אומר" (1) החוקרים מתארים באריכות ובפירוט את כל האספקטים שקשורים להתפתחות ורכישת השפה הן במישור הפיזיולוגי והן במישור הקוגניטיבי. מה שחשוב להבין הוא שכולנו נחשפים ורוכשים את השפה בצורה טבעית מהסובבים אותנו.  אצל כל הילדים מתרחש תהליך טבעי של לימוד שפה על פי שלבים ידועים. 

 

בספר מדגישים מאד את קשרי הגומלין בין הסביבה והסובבים את הילד לבין הילד. סובבים את הילד יש יכולת להשפיע מאד על קצב קליטת השפה, עושר השפה, מיומנות שפה והשימוש בה. בספר מתוארים השלבים בגילאים השונים ומסבירים על הדרכים השונות שיכולות לעזור ולהשפיע בתהליך הלימוד.  מה שחשוב להבין שהשפה היא אחד הכלים שמשפיעים על היכולת הקוגניטיבית הכוללת של הילד ועל כן חשוב כל כך לכולנו להבין שאפשר להשפיע ולקדם כל ילד.

שפה עשירה מאפשרת הבנה רבה יותר, מכלול ידע רחב יותר, יכולות תקשורת ועוד.  נמצא קשר ישיר בין יכולות קריאה, כתיבה ואוריינות בכלל לרמת השפה ויכולות רכישתה.  הספר מיועד לאנשי חינוך והורים ולדעתי מביא להבנה של חשיבות שפת הטף.  הרי הילד קולט ומבין מושגים רבים, תנועות, צלילים עוד לפני שהוא מסוגל לדבר מתוך גרונו.  מדוע אם כך לא לנצל את היכולות הטבעיות הקוגניטיביות של הילד ולהתחיל ללמד אותו לתקשר ישירות גם ללא היכולת הפיזיולוגית של הדיבור.  על ידי שימוש בסימנים הוא לומד לקשר בין הסימנים לבין המושגים ולהיות קשוב לאחרים ולאותת גם הוא על רצונותיו.  כן, השפה היא אחד הכלים המהותיים לתקשורת ועל כן ככל שרכישת השפה תעשה בצורה טובה יותר הרי התקשורת תהיה טובה יותר.

 

ספר אחר שגם הוא חשוב ומרכזי בנושא השפה, הוא הספר "דיאלוג עם ילדים" של עדנה כצנלסון (2).  כצנלסון מדברת על כוחו של הדיאלוג בין המבוגר והילד וכוחה של התקשורת הבין-אישית להשפיע על אישיותו של הילד.  הדיאלוג הוא הבסיס להתפתחות מעצימה והרי בשפת הטף הדיאלוג נוצר בשלבים מוקדמים שלפני הדיאלוג המילולי! כלומר שפת הטף יכולה למלא תפקיד חשוב ביצירת דיאלוג חיובי ובונה בין הילד והמבוגר ועל ידי כך לחזק את תפישת הילד את עצמו ויכולותיו.

שפה היא כמובן מיומנות תקשורת ונושא התקשורת גם הוא נושא מרכזי בספרות העוסקת בהתפתחות הילד. באתר  mamy.co.il, מדברים רבות בנושא שפה ותקשורת.  הורים ומחנכים מתריעים שכשהתקשורת עם הילדים לא טובה, לא יעילה, לא חיובית, כל תהליך ההתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית ואפילו המוטורית נפגעת.  על כן זהו אחד הנושאים שהורים ומחנכים רוצים ללמוד עליו וממנו כדי להיטיב עם הילד.  תקשורת היא בעצם הבסיס לשפת הטף ועל כן יש מקום לדון בכך.  תקשורת נעשית בעזרת כל החושים שמיעה, ראיה, מישוש וגם חוש הריח.

 

הפסיכולוגית החינוכית שרון צונץ מרחיבה בנושא התקשורת כדי להגביר את הידיעה והמודעות של ההורים (3א,ב).  בעבר התייחסו אל התינוק כאל יצור פאסיבי הקולט מהסביבה, אך כיום יודעים ומבינים שהילד קולט ומגיב כל הזמן לסביבה ולסובבים אותו.  התינוק מגיב ולומד מהגירויים סביבו ועל כן חשוב ללמדו ולתקשר עמו.  התינוק יוצר קשר עין, מגיב לקולות מוכרים, מחייך, מושיט ידיים בהתחלה לאו דווקא בצורה רצונית אך לאט לאט בצורה מכוונת.  כל זה מחזק את יכולותיו ובטחונו העצמי.  שפת הטף יכולה בהחלט להיות כוון נוסף של קשר מכוון ובונה בין התינוק והסובבים אותו.

שרון צונץ מרחיבה מאד במאמריה את נושא הקשר בין התפתחות קוגניטיבית לבין התפתחות השפה ומתבססת על התיאוריה של פיאז'ה המדבר על הסכמות המולדות והנרכשות.  כל הפעולות הקוגניטיביות נעשות על סמך הסכמות. יכולת שכלית נבנית מתוך הטמעה והתאמה.  ההטמעה קשורה לעולם המושגים וההתאמה נעשית מתוך הקשר עם הסביבה.  המבוגרים משפיעם על כל תהליכי ההתאמה של הילד לצד ההטמעה.  כמובן שגם שפת הטף היא מורכבת מהטמעה והתאמה של סימנים, סכמות נלמדות היוצרות בסיס טוב יותר לתקשורת ובהמשך להתפתחות הלשונית של הילד.  בעיני פיאז'ה השפה היא "ראי הנפש".  היא משקפת את החשיבה של הילד ואת הדרך בה הוא תופש את העולם.

ידוע שהילד מתחיל להשתמש במילים ראשונות כבר מגיל שנה ומפתח מיומנויות שפה מדוברת עד גיל שנתיים.  אפשר לשאול אם זוהי ההתפתחות הטבעית של הילד, מדוע עלינו "להתערב" וללמד אותו שפה לא מילולית אלא שפת סימנים?


בדיקת יכולת

לדעתי מתוך קריאה ולימוד על מרכזיות השפה ותרומתה החשובה להתפתחות הילד בכל התחומים הפיזיולוגים והקוגניטיביים, דווקא הלימוד של שפת הטף יש לה תפקיד חשוב ביכולות ההתפתחותיות בכל התחומים של הילד.  בעזרת שפת הטף אפשר לעקוב אחרי היכולות של הילד, אפשר לשפר ולבנות קשרים בין אישיים טובים יותר, אנו מעשירים את עולמו של הילד ומחזקים את בטחונו העצמי להטמיע ולהתאים.  דווקא קשר העין הישיר בין הילד והמבוגר, המשוב שמקבל המבוגר מהילד ולהפך לתהליך הלימוד, מקרב ומחזק את הקשרים ואת יכולות הלמידה של הילד.  אולי דווקא הקשר הישיר והתכוף בין הילד והמבוגר יכול לגלות מוקדם יותר בעיות שיכולות להקרין בעתיד על יכולות הילד. 

כלומר, נושא אחר חשוב ששפת הטף יכולה להיות מרכזית בו זהו גילוי מוקדם של בעיות תקשורת והבנה שמתגלים אצל התינוק.  כיוון שאפשר להתחיל ללמד את שפת הטף כבר מגיל ארבעה חודשים, אפשר לשים לב לתהליך הלימוד, קצב הלימוד למידת הריכוז, ליכולת התגובה ועוד.  כלומר דווקא הניסיון ללמד את התינוק להגיב, להפנים ולהטמיע יכולים לעזור להורה ולאדם המקצועי באבחון מוקדם של ליקויים.  הגילוי המוקדם חשוב כדי שאפשר יהיה לעזור ולקדם את הילד נכון יותר ובצורה מקצועית יותר.  תשומת הלב למשוב של התינוק לתהליך הלמידה מכריח את העוסקים בדבר להיות קשובים ליכולות ולמגבלות של התינוק.

 

גם בספר "מה צריך ללמד תינוקות" של  ז'נביב (4) הוא מדגיש את הצורך לעזור לפתח את היכולות הקוגניטיבית והשפתית של הילד.  יש להתבסס על תכונת החיקוי שטבועה בילד ולהשתמש בה.  נכון שרבים מאיתנו עושים את הדברים בצורה טבעית, אך כדאי להיות מודעים לתהליך וליכולות למידה דרך חיקוי של תנועות וקולות.

התהליך של רכישת שפה הוא תהליך טבעי, המתרחש אצל כל הילדים לפי אותו סדר של שלבים ובמהלך פרקי זמן דומים בהתפתחות שפה אצל ילדים מהלידה ועד גיל שש.  בגילאים אלה עוברים ילדים תהליכים מורכבים בתחום התקשורת והתפתחות השפה, החל מהבכי הראשון ועד ליכולת לקיים שיחה עם צעירים ועם מבוגרים ועד היכולת לספר על רצף אירועים. 

 

במקביל לרכישת שפה, ידע דקדוקי ותקין של מבנים בשפה, נרכשים גם ידע ויכולות תקשורתיים.  להורים ולמטפלים בילד ולאנשי החינוך אמצעים רבים העשויים להשפיע לטובה על התפתחות השפה של הילדים הן בשיח היומיומי והן בפעילויות מכוונות.  שפת הטף יכולה לסייע לילדים להעשיר את כישורי ההבנה וההבעה המילולית כי השפה היא אמצעי התקשורת האנושי, הטבעי והעיקרי.

 

 חשיבות הסביבה

כולם מדגישים את חשיבותה הרבה של הסביבה בהתפתחות השפה אצל ילדים, ובהנעת הילד להרבות ולהשתמש באמצעים מילוליים.  שפת הטף  יכולה להגביר, להאיץ ולחזק את התהליכים והמיומנויות של שלבי התפתחות השפה הדבורה ובהמשך של התפתחות השפה הכתובה והבנתה.

 

ידוע שהתפתחות השפה אצל ילדים היא צוהר להבנת התפתחותם השכלית והחברתית. שפה היא לא רק כלי תקשורת אלא יש לה תפקידים מעבר לכך.  ידוע ששפה היא מרכיב מרכזי במכלול תחומי התפתחות הילד - התפתחות השפה היא צומת דרכים בין תחומי התפתחות שונים המוטורי, הסנסורי המחשבתי והרגשי.

 

כן ידוע על הקשר שבין השפה המדוברת לבין יכולות קריאה וכתיבה נאותות. כלומר שפת הטף היא נדבך חשוב בהכנת יכולות תקשורת, הבנה והכרה של מושגים מהסביבה וביסוס היכולת הקוגניטיבית לקראת השפה הדבורה.

ההצלחה של ילדים בפיתוח יכולות אורייניות תלויה במידה רבה באוצר מילים מגוון, בעושר לשוני של ביטויים ושל רובדי שפה, ובידע אודות מבנים דקדוקיים. ככל שהשפה הדבורה מפותחת יותר, כך גדלים סיכוייו של הילד להפוך לקורא וכותב המפיק הנאה מכישורים אלה.

 

מתוך כל האמור לעיל, לעוסקים בלימוד שפת הטף חשוב להבין את אפיוניה ושלביה של רכישת של שפה ויכולות תקשורתיות, כדי להיות חלק מהגורמים המשפיעים על תהליך הלמידה של התינוק בשלבים הראשוניים שיש להם מטרה ותפקיד לכלל ההתפתחות הכוללת של הילד. (5,6)

 

הטלוויזיה והתינוק

בחיי היום יום אני נפגשת עם הרבה משפחות צעירות ושמה לב שהטלוויזיה היא מוצר מרכזי בחיי התינוק.  לא פעם אני רואה תינוקות בני כמה שבועות הצופים בטלוויזיה.  הצפייה בטלוויזיה בגיל הרך היא פאסיבית במובן הזה שהטלוויזיה אינה מתנהגת כמבוגר – אין תקשורת אינטראקטיבית בין התינוק והמכשיר.  הוא צופה והיא משדרת.  לעומת זאת כמשתמשים בשפת הטף נוצרת אינטראקטיביות בין התינוק – הצופה לבין ה"הטלוויזיה" המבוגר. הילד צופה, לומד, מפנים ומקשר בין הסימנים למה שהם מסמלים.  המבוגר יכול לעקוב אחרי קצב הלמידה, יכולת הלמידה וההפנמה.

הטלוויזיה היא חלק מהסביבה הטבעית כיום שילדים גדלים ולומדים בה ועל כן, חשבתי לנכון לדון בנושא דווקא בשילוב ומול שפת הטף.  על פי סקר שפורסם על ידי קרן  Kaiser Family, (7) ששמו "מאפס עד שש" (הכוונה לגיל הילדים) בשנת 2003 על 1000 משפחות, הטלוויזיה הופכת לחלק בלתי נפרד מעולמם של הילדים.  האם הטלוויזיה משמשת כ"ביבי סיטר" של התינוק ומשחררת את ההורה? 

 

על פי הסקר, הורים רבים רואים בטלוויזיה אמצעי מסייע לניהול עבודות הבית וגם מכשיר בידורי לילדים. הכוונה לא רק לתוכניות בטלוויזיה אלא לסרטים ותוכניות קנויות הבנויות במיוחד עבור הגיל הרך.  מהסקר עולה ש - 77% מהתינוקות צופים בטלוויזיה כל יום.  כשהצופים מעט, צופים כשעה ביום ובממוצע שעתיים כל יום.  הם מצאו שרוב ההורים מאמינים בכוחה החינוכי של הטלוויזיה - 40% מההורים מדווחים שהם צופים עם הילדים בטלוויזיה.  עוד מצאו שהצפייה בטלוויזיה נעשית בגילים מאד צעירים בניגוד להמלצת הרופאים והמומחים. עדין לא ברור למומחים ולאנשי החינוך כיצד בדיוק משפיעים המכשירים האלקטרוניים על התפתחות הילד והסקר מדגיש את הצורך להיות מודעים להרגלים האלה וליכולתם להשפיע בצורות שונות.  הסקר המשתרע על 35 עמודים מדבר גם על משחקי מחשב והשימוש במחשב אך נושא הטלוויזיה קשור יותר לגיל של התינוקות הצעירים ביותר.

 

 הפרעה מוחית

רבקה פרייליך (8) בכתבה על תינוקות שצופים בטלוויזיה מתבססת על חוקרים אמריקנים שאומרים שעד גיל שלוש צפייה בטלוויזיה מגבירה את הסיכוי להפרעה מוחית שתתבטא בהמשך כהפרעה בריכוז.  איגוד רופאי הילדים האמריקני ממליץ שעד גיל שנתיים לא כדאי לחשוף את הילד לצפייה בטלוויזיה.  לטענת החוקרים הצפייה בטלוויזיה בגילאים אלה משפיעה על ההתפתחות הנורמאלית של המוח.  בכתבה נאמר עוד ש"רבים מההורים סבורים כי הפרעות קשב וריכוז הן הפרעות מולדות, אולם אחד מראשי המחקר, ד"ר דימיטרי קריסטאקיס, מבית-החולים לילדים בסיאטל, קובע כי הסביבה הביתית ממלאה תפקיד מכריע בהתפתחות ההפרעה". 

 

ד"ר קריסטאקיס טוען גם שמחקרים אחרים הראו קשר בין צפייה ממושכת לבין תופעות של השמנת יתר ותוקפנות.  כנראה שהצפייה בטלוויזיה מספקת גירויים רבים מדי בו-זמנית ובקצב מהיר ממה שאפשר לקלוט. ההפרעה הידועה ביותר היא הפרעת "ADHD", אליה מתייחס המחקר, מתבטאת בהפרעות קשב וריכוז ובהיפראקטיביות, ולעיתים בשילוב של שלושת המצבים. הסיבה להפרעה יכולה להיות גנטית, אך יש תנאים סביבתיים שיכולים לגרום להפרעה להתפתח. 

מומחה ישראלי, פרופ' אבינועם שופר, נוירולוג בכיר במרכז "שניידר" לרפואת ילדים טוען ש"המחקר מרשים ויש להתייחס לתוצאותיו בתשומת לב, כיוון שנבדקו במהלכו אלפי ילדים. אך צריך לזכור שהוכח קשר בלבד, ולא נמצאה סיבה לקשר בין צפייה בטלוויזיה להפרעות ריכוז והיפראקטיביות".  ההסבר שלו למחקר הוא שידוע כי מחצית מהמקרים בילדים הסובלים מהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות נולדו להורה הסובל מהפרעה.  ייתכן שאמהות שנוטות לסבול מההפרעה, מסוגלות פחות להתמודד עם הילדים ומעדיפות לשים אותם מול הטלוויזיה.  גם הוא מדגיש את חשיבות הפעילות של ההורה עם הילד לעומת צפייה פאסיבית.  

 

שוב חשוב לזכור שבצפייה פאסיבית אין בנייה של יכולות תקשורת עם האחר, לעומת מהות הלימוד והשימוש בשפת הטף.  האם תוכניות הטלוויזיה לגיל הרך מותאמות ליכולות של התינוק? מתברר שאנשים האחראים לערוצי הטלוויזיה המיוחדים לתינוקות מתבססים על "תכנים מיוחדים המותאמים למוח הרך של התינוקות והמידע החזותי בערוצים אלה אינו מאופיין בתזזיתיות".

 

דעה נגד צפייה בטלוויזיה בגיל הרך מובאת גם באתר "דברים שראיתי"  (9) ושם ההתנגדות לצפייה בטלוויזיה עד גיל שנתיים מתבססת על מחקר שנעשה על ידי רופאים אמריקניים ופורסם בכתב העת Pediatrics,  Vol. 113, No 4, April  2004, ובאותו זמן גם  ב-The Guardian:  Infants weaned on TV 'cannot  על ידי         Andrew Clennell  (10/a, 10/b)

 

מעניין לציין שהתגובה למחקר של איגוד רופאי הילדים האמריקני היא של חברה העוסקת ביצירת תכנים לתוכניות וקלטות לתינוקות בשם knowing & growing, ושם הם טוענים שהם מתאימים את התכנים ליכולות של התינוקות.  לדעתם, יש להשתמש בטלוויזיה בתבונה ובמידה. לטענם הם מקפידים על תכנים המלמדים ערכים חברתיים חיוביים ומתבססים על פרסום משנת 1998 של האיגוד של רופאי ילדים האמריקני בשם: Pediatricians help in TV Ratings Awareness Effort(11), במאמר מדגישים את חשיבות מודעות ההורים למה צופים הילדים וכיצד לבחון את התוכניות המיועדות לילדים כדי למנוע נזקים.

 

אם לחזור לחשיבות שפת הטף והקשר לנושא הטלוויזיה כדאי להורים המשתמשים בטלוויזיה ולא מוכנים לוותר עליה, להיות מודעים מצד אחד לנזקים העלולים להיגרם מצפייה בלתי מבוקרת ולהיות מודעים מצד שני לכוחה של שפת הטף כגורם מאיץ לימוד לשפה וליכולות תקשורת.  רצוי שהורים ידעו במה צופים התינוקות, יצפו איתם, יתבוננו בתינוקות ובתגובותיהם, ויהיו הגורם המקשר בין המכשיר ותכניו לבין התינוק הקולט ולומד.  יכול להיות ששפת הטף יכולה לשמש גורם מלמד של מושגים הנצפים מול הטלוויזיה בזמן הצפייה. 

 

נראה לי שיהיה קשה מאד לא לאפשר לתינוקות עד גיל שנתיים לצפות בטלוויזיה, על כן כדאי ללמוד מהמחקרים בנושא, להיות מודעים לכוחה של הטלוויזיה ולשלב בחוכמה את הצפייה ואת לימוד שפת הטף.

 

כתבה המהללת את התוכניות המיוחדות של הטלוויזיה ומביאה ממש את הדעה הנחרצת בעד צפייה בטלוויזיה היא של גילי בר-הלל על "בייבי מקלוהאן" (12).  הצפייה של בנה התינוק בטלוויזיה נעשתה ללא כוונה, במקרה ומאז היא כן משתמשת בקלטות המכוונות לילדים קטנים ואף לתינוקות. היא מסבירה בטור שלה "עוד דף אחד ודי" מדוע הקלטות של בייבי מוצרט מתאימות לתינוק ומעריכה את החומרים הרבים שהילד לומד תוך כדי צפייה. היא גם לא מתביישת לומר שצפייה בקלטות המיוחדות לילדים מרגיעה כמו ששום גורם אחר לא מרגיע.  

 

באתר שממנו אפשר להזמין את הקלטות של בייבי מוצרט (מתבססות על אפקט מוצרט), מסבירים שכדאי להורים לצפות עם ילדיהם ולהיות פעילים בצפייה.  כלומר, לקחת חלק בלימוד ובהעברת התכנים והמושגים.  בשיחותיי עם הורים לתינוקות שראו בחיוב צפייה בטלוויזיה, הם תמיד טרחו להדגיש את התחושה שלהם מיכולת הלימוד של הילד מתוך הצפייה, במיוחד אם היא מלווה "בהסברים" מהמבוגר הצופה גם כן.  יש הורים אחרים שלא חושפים את תינוקם לטלוויזיה לפחות עד שהוא כמעט בן שמונה חודשים או שנה.  כמובן  שקל יותר להחליט זאת כשהתינוק הוא יחיד ואין לו אחים בוגרים. כשהתינוק אינו ילד יחיד במשפחה האחים הבוגרים לא מוכנים לוותר על המכשיר ובאופן טבעי קורה שגם תינוק צעיר מאד נחשף לטלוויזיה. 

 

מתוך הספרות והמחקרים בנושא קשה לשלול לגמרי את הטלוויזיה המותאמת לגילאים הרכים, אך גם לא ברור אם באמת היא תורמת לתינוק מגיל אפס עד חצי שנה.  יש צורך לדעתי במחקרים נוספים מכוונים שיבדקו את הקשר הישיר בין התוכניות הספציפיות שפותחו לתינוקות רכים לבין התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים, כדי להבין וללמוד על ההשפעות לכאן ולכאן של צפייה בטלוויזיה.  מה שחשוב לדעתי הוא לא להתעלם מהסכנות הפיזיולוגיות שיכולות להתגבר ולהתעצם בגלל צפייה לא מכוונת ולא מדידה בתוכניות טלוויזיה שאינן מותאמות לגיל הרך. 

 

שפת הטף וחשיבותה

שפת הטף, שפת הסימנים לתינוקות, מאפשרת תקשורת דו-כיוונית ושיחה אמיתית בין התינוק ובין סביבתו. התינוק מצליח להסביר את מה שהוא רוצה לומר. הוא יכול לומר שהוא רוצה לאכול, לשתות, רוצה עוד, ובכלל הוא יכול להשתמש במגוון שלם של סימנים בעלי משמעות שאותו הוא לומד (13).

 

שפת הטף התפתחה גם כתוצאה ממחקרים על ילדים שומעים להורים חרשים. חוקרים בתחום שמו לב שתינוקות שומעים להורים חרשים הצליחו להעביר את צרכיהם ורצונותיהם להוריהם בגיל צעיר יותר מאשר ילדים שומעים להורים שומעים. כלומר, לא היה צורך בדיבור מילולי כדי לתקשר. הסימנים היוו את השפה הראשונית שעליה התבססה התקשורת מגיל כמה חודשים.  השפה המדוברת מתחילה להישמע ולהיבנות ולהיות מובנת בדרך כלל לאחר גיל שנה וחצי אם לא יותר.  

באתר "דולה" נמצאת הכתבה של  אילן גטניו  "המחקר האקדמי משבח את השימוש בשפת סימנים לתינוקות" (14). הוא מספר על חוקרים העוסקים בתחום כמו ג'וזף גארסייה (Joseph Garcia) חוקר חשוב בתחום שפה הסימנים שהחל את מחקריו על חרשים עוד בשנת 1975 (15).  Garcia שם לב שילדים להורים חרשים החלו להשתמש בשפת הסימנים הרבה יותר מוקדם מילדים אחרים. הוא מצא ששפת הסימנים יכולה וצריכה לשמש לתקשורת מאד מוקדמת בין התינוק והסובבים אותו.  הוא כתב לפחות שלושה ספרים בנושא, והוא חוקר ידוע ומרכזי בתחום והמלמד על מרכזיות שפת הסימנים בפיתוח יכולות התקשורת עם תינוקות. בכתבה מוזכרת גם סדרת הקלטות של גרסייה "סמן עם תינוקך: כיצד לתקשר עם תינוקות לפני שהם יכולים לדבר". 

 

מכאן לדעתי, נובע כוחה של שפת הטף - בגילוי היכולת הטמונה בתינוק לחקות אך לא רק בצורה אקראית, אלא דווקא מתוך כוונה ולימוד.  היא מאפשרת יכולת ביטוי לפני שהמילים פורצות מן הגרון, היא יכולה להוריד את סף התסכול שחשים הן ההורים והן התינוק במצב של חוסר הבנה ותקשורת.  לא פעם אנו עדים ל"גשם" של שאלות מצד ההורה שמנסות לברר מה התינוק רוצה והתינוק מצידו פוצח בבכי של תסכול.  אולי אם היינו מיישמים את האפשרויות הגלומות בשפת הטף היינו מצליחים להקטין את מספר האירועים האלה.

 

אני חושבת גם ששפת הטף מכריחה את ההורה והתינוק להיות מרוכזים זה בזה, מצב שהוא ביסודו טוב ונכון לתקשורת טובה יותר. אילן גטניו מזכיר בכתבה את פורץ הדרך של התפתחות רעיון שפת הסימנים לתינוקות - כלב גטניו (CALEB GATTEGNO) שעוד בשנת 1973 פרסם את ספרו "עולם התינוקות (בתחילה לא היו מילים)",  שבו גם הוא הדגיש את היכולת השכלית הגבוהה של התינוק עוד לפני שלב השפה המילולית. הוא טען שיש לחשוף את הילד הן למבעים מילוליים והן למבעים בלתי מילוליים כדי לא להגביל את התינוק. 

 

לדעתי, מה שחשוב להבין מהמחקרים האלה שאסור לנו להחליט מראש מה מסוגל התינוק להבין בדיוק ומתי, אלא לחשוף אותו לצורות שונות של תקשורת, מילולית ולא מילולית בו זמנית כדי שאנו – הסביבה החיצונית לא נגביל את היכולות הטמונות בו. החשיפה למיומנויות תקשורת מגבירות ומאיצות את היכולות התקשורתיות, הקוגניטיביות והרגשיות של הילד ומדוע אם כך לא לחשוף אותו כבר בגיל צעיר לצורות תקשורת שונות. כלב גטניו סלל את הדרך לפיתוח שפת הטף והמחקרים בהמשך על ילדים שומעים להורים חרשים חיזקו את התיאוריה שלו ואת ממצאיו.

 

אילן מזכיר גם את המחקרים של ד"ר לינדה אקרדולו (Linda Acredolo) מאוניברסיטת קליפורניה בדייויס וד"ר סוזאן גודווין (Susan Goodwyn) מאוניברסיטת קליפורניה בסטניסלאוס, במימון המכון הלאומי לבריאות של ארה"ב. במחקרים אלה נמצא, שילדים צעירים שהשתמשו בשפת הסימנים לתינוקות רמת האינטליגנציה שלהם הייתה גבוהה ב-12 נקודות מילדים אחרים שלא השתמשו בשפת התינוקות (16).

 

הספר שכתבו תורגם לעברית  כבר בשנת 2001, והוא מרכזי בתחומו.  בספר זה מביאות הכותבות המלצות לעידוד התפתחות שפה ותקשורת בקרב תינוקות.  הספר עוסק בשאלה איך אפשר להבין את התינוק כאשר הוא עדיין אינו דובר מילים של ממש ואיך אפשר לעודד אותו ''לדבר'' (בעצם, לשוחח...) יותר עם הוריו/המטפלים בו באמצעות שפת הסימנים.  גם הן שמו לב והדגישו את קשר העין ותשומת הלב הקורים בין התינוק וההורה. הן מתבססות גם על מחקרים אחרים ומיישמות זאת להסברים כיצד לבסס שפה לא מילולית משותפת בין התינוק ומטפליו.  

 

מחקר האורך שלהן שנמשך שנתיים עקב אחר תינוקות שבגיל 11 חודשים הוריהם קיבלו תוכנית עידוד לשימוש בשפת סימנים בהשוואה למשפחות שלא קיבלו תוכנית מיוחדת. התינוקות שהוריהם עודדו לעשות שימוש בשפת סימנים הראו ביצועים גבוהים לאורך התפתחותם. הם קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה, הבינו מלים רבות יותר, אוצר המילים שלהם היה גדול יותר ומשחקם היה מתוחכם יותר. זהו מנבא מהיר של התפתחות השפה הווקאלית (הופעת המלים הראשונות).

 

תוצאות נוספות של מחקרן הראו הגברה של התקשורת, הפחתת התסכול, העשרת הקשר הורה - ילד, שיפור הביטחון העצמי של הילד ועניין גבוה יותר בספרים.  התוצאות מדברות בעד עצמן.  הורים רבים מתאמצים לעודד את  התקשורת בקרב ועם ילדיהם בדרכים שונות ובעצם במאמץ קל ויומיומי, אך שיטתי ועקבי, אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות ולקדם את התפתחות השפה של התינוק.  הן משוות את התפתחות השפה לתצריף (פאזל), ומלמדות את שלבי התפתחות השפה בצורה מאוד קליטה, הן עונות לשאלות הורים הנוגעות ליישום התוכנית, הן מביאות דוגמאות ברורות וחיות, הן בתמונות והן בפירוט מילולי, אלו סימנים כוללת השפה שבונים שני הצדדים יחדיו - התינוק ומטפליו.  דוגמא לכך, הינה הסימן לפרח - כיווץ האף בתנועת הרחה, פיל - הנפת היד מן האף ומעלה לסימון תנועת החדק ועוד.  הן מקדישות פרק שלם בספר למגוון של סימנים לדוגמא ושירים בחרוזים בהם ניתן לשלב סימנים לאובייקטים שונים.  ישנה גם התייחסות לסימנים למילות בקשה כמו "עוד" ו"נגמר".

 

ספרן של אקרדולו וגודווין חשוב ובסיסי כמו כל  ספר שרוכשים לקראת הורות, בשלבי ההריון וכמובן אחריו כי הוא נוגע בצורה מעשית בשיטות בהן ניתן לעודד צמיחה טובה יותר של התינוק. הן אף מתייחסות לחשש שקיים אצל הורים שאולי דווקא שימוש בשפת הסימנים עלולה להוביל לעיכוב ברכישת הדיבור.  מתוך התצפיות שלהן הן הראו כי הילדים המשתמשים בשפת הסימנים רוכשים מושגים של אובייקטים בעולם מוקדם יותר מילדים שאינם עושים שימוש נרחב בסימנים, וכך הדבר מקל עליהם ברכישת המילים המדוברות הראשונות. כלומר, הייצוג הסימבולי, שמעמיק עם השימוש בג'סטות מסמלות הוא מרכזי להתפתחות השפה, התקשורת ולתחומי התפתחות נוספים.

 

הספר מומלץ למטפלות ולהורים לפעוטות בגיל 10-20 חודשים בעיקר, וכן לכל המעוניין בתחום המסקרן והחשוב של התפתחות השפה בתינוקות ופעוטות.בשנת 2004 יסדו שתי החוקרות את "Baby Sings Institute"והחלו להפיץ שיטה כוללת, עם ספרים, קלטות, עזרים שונים, וכמובן קורסים וסדנאות להורים. זו החברה המובילה היום בארה"ב בתחום סימני תינוקות. מחקרים חדשים בתחום התפתחות מערכת העצבים אצל תינוקות מחזקים את ממצאי המחקרים שיצאו מסביבת ילדים שומעים להורים חרשים, כי הם מצאו שיש חפיפה בין חלקי המוח השולטים בפה ובדיבור לבין חלקי המוח השולטים על כפות הידיים.  כלומר יש בסיס פיזיולוגי לשימוש בשפת הטף.  גם באתר החשוב doctors.com, יש כתבה חשובה בנושא שפת הטף שפורסמה לראשונה ב – 28.5.2005 "שפת סימנים ושפה מדוברת: האם מונחת ביסודן מערכת יחודית?" כתמצית מאמר של Sharon Peperkamp and Jaques Mehler(16).

 

במאמר השוואה בין רכישה של שפה מדוברת לבין רכישה של שפת הסימנים. ההתייחסות לשפה המילולית היא שהיא שפה טבעית – שלב טבעי מולד של התפתחות השפה: "מחקרים אלה מראים שפעוטות אנושיים נולדים עם היכולת להבחין בין הניגודים הפונטיים המתרחשים בשפות טבעיות ולסווגם." 

 

הכתבה מתבססת על ההשערות המפורטות ביותר ביחס לרכישת שפה "המבוססות על ההנחה שכל השפות הטבעיות הן תוצר של דקדוק אוניברסלי, המורכב ממערכת של עקרונות ופרמטרים מולדים. על כן, כל מה שהילד צריך לעשות בכדי לרכוש שפה הוא לקבוע את הגדרות הפרמטרים הנכונות לשפה אליה הוא נחשף".  המאמר עוסק בפרוטרוט ובשפה מקצועית בנושא רכישת השפה הטבעית.  

 

במחקר על רכישת שפת הסימנים נאמר: "בגיל ארבעה חודשים, גם ללא חשיפה כלשהי לשפת סימנים, תינוקות מחזיקים ביכולת לתפוס קבוע בתנועות של סימני ה-ASL, ומשום כך לסווג ניגודי תנועות". מעניין הוא שתוצאה זו מקבילה לממצאים בפסיכולינגוויסטיקה התפתחותית לגבי שפה מדוברת כפי שהוצגו לעיל, שהראו את יכולתם של פעוטות להבחין בין ניגודים פונטיים המתרחשים בשפות מדוברות.  התברר גם שתינוקות חרשים מברברים בידיהם כמו שתינוקות שומעים מברברים בקולותיהם.  

 

 מעניין לקרוא במאמר שלמרות שחסרים מחקרים רחבי היקף לגבי רכישת שפת סימנים בקרב ילדים, קיימות ראיות המצביעות על כך שרכישת שפת סימנים מהירה כמו רכישת שפות מדוברות ועוקבת אחר אותו מסלול התפתחותי.  במיוחד כדאי לציין שהתזמון של אבני דרך בשפות סימנים מתאים ברובו לשפות מדוברות.  נמצא גם שילדים מסמנים מפיקים את הפריט הלקסיקלי הראשון שלהם ומשיגים אוצר מילים בן עשר מילים כמעט חודשיים לפני ילדים מדברים.  כלומר, מה שחשוב להבין זה שבעצם גם שפת הסימנים לתינוקות מתפתחת כשפה טבעית לכל דבר ולא נוגדת את ההתפתחות הטבעית של השפה המילולית.

 

הסברים לתופעה

שלושה הסברים ניתנו במאמר לתופעה: הראשון, אולי קל יותר לתפוס סימנים מאשר מילים מדוברות, זאת בשל הבשלה מוקדמת יותר של הקורטקס הוויזואלי מזו של הקורטקס האודיטורי.  השני, סימנים עשויים להיות קלים יותר להפקה, אם שליטה מוטורית בידיים מתפתחת מוקדם יותר מאשר השליטה המוטורית בכלי הווקאלי.  השלישי, הממצאים עשויים להיות תוצר הנובע מכך שלצופה המבוגר קל יותר לזהות סימנים ראשונים מאשר מילים ראשונות.

 

מה שחשוב ללמוד מהמחקרים שאין חשש ללמד את התינוקות את שפת הטף – תהליך רכישת השפה ומיומנויות תקשורת לא נפגעות אלא להפך – מתעצמות.

 

מכל האמור לעיל, אפשר לומר שחשוב להפיץ את לימוד שפת הטף בקרב הורים ומטפלים קודם כל לטובת יכולות מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות של התינוק. בנוסף מופקת הנאה רבה ומשובים חיוביים כתוצאה מהיכולות של תקשורת בעזרת סימנים הנוצרת ממש בתהליך טבעי תוך כדי לימוד. 

 

שפת הטף הופכת לחלק טבעי מבילוי זמן משותף בין ההורה/המבוגר לבין הילד גם ודווקא ביחד עם צפייה בטלוויזיה שתמשיך לדעתי להיות חלק משגרת יומו של התינוק.  שפת הטף בהחלט יכולה להעשיר את חווית הצפייה המשותפת ולהעצים את תהליכי הלימוד והתקשורת.  הורה יכול לשמש כמקשר בין הטלוויזיה ותכניה לבין הצופה – התינוק בעזרת "תרגום" של חלק מהתכנים לסימנים ועל ידי כך להפוך את הצפייה ליותר אינטראקטיבית ועל ידי כך  תורמת הרבה יותר.

תגובות הגולשים