ניטור עוברי

מתי צריך לבדוק דופק עוברי ומה דרכי הניטור
|
הדפס
|
שמור

ניטור עוברי הוא מעקב אחרי פעימות הלב של העובר, בדרך כלל במהלך הלידה אך גם במהלך ההריון עצמו. התחושה של תנועות העובר היא האינדיקציה היחידה של האשה שהעובר ברחמה חי ובועט. בממוצע צריך לחוש בין שלוש ל-10 תנועות בשעה. כשהאשה מרגישה שאין תנועות, היא חוששת ופונה לבדיקה רפואית, כדי "לשמוע דופק".

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

 מי מגיעה לניטור עוברי בהריון ולמה הוא מיועד? 

לקראת הלידה, כשהרחם כבר צר מלהכיל את העובר, מתמעטות התנועות ומתרבות החרדות. לכן נשים לקראת הלידה מבקשות ניטור עוברי. לדברי דיתה גולן-הדרי, מרכזת קורס מיילדות בביה"ס האקדמי לסיעוד שיינברון, לתנועות העובר מייחסים חשיבות גדולה, כי זו האינדיקציה היחידה שהיולדת יכולה לחוש בלי סיוע של מיכשור בדיקה רפואי.

 

לדבריה, יש מצבי סיכון גבוה שבהם צריך לנטר את העובר מספר פעמים. מצב כזה הוא למשל הריון עודף, כאשר עוברים את מועד הלידה המשוער. בניטור בודקים מספר פרמטרים, כמו כמות מי שפיר, תנועות נשימה, תנועות גוף וטונוס (מתח שרירי). לכל מרכיב בבדיקה יש פרמטרים, וכשיש תוצאה חריגה בודקים מה צריך לעשות.

 

מי שעברה את תאריך הלידה המשוער פונה לניטור, כדי לוודא שהשיליה עדיין מתפקדת ולא מתפתחת מצוקה עוברית. יש בתי יולדות שבהם המעקב נעשה משבוע 41 להריון ויש מקומות שדוגלים בניטור כל יומיים כבר משבוע 40. גם בחדר הלידה הניטור העוברי הוא אחד המדדים המנחים את הצוות הרפואי על התקדמות הלידה ועל מצב העובר.

 

ניטור עוברי EFM הוכנס לראשונה לשימוש באוניברסיטת ייל בארה"ב בשנת 1958. מאז הפך ניטור עוברי להליך שיגרתי בחדרי לידה בעולם. בארה"ב משתמשים בו בכ-80% מהלידות. יש גם התנגדות גוברת לשימוש בניטור עוברי בזמן הלידה. לדברי מיילדת הבית אילנה שמש, לניטור בלידה אין כל יתרון, אלא להיפך. "זה מוביל להתערבויות-יתר בלידה ועלול לגרום לסיבוכים. מוניטור קבוע מחייב את האשה להישאר במצב שכיבה וזה עלול לגרום בעקיפין למצוקה כי יש פחות מעבר דם דרך השיליה. ברגע שהיא שוכבת קשה לה יותר להתמודד עם כאבים ואז משתמשים במשככי כאבים. השימוש בתרופות לשיכוך כאבים גורם לסיבוכים כמו מצוקה עוברית  או הפרעות מכאניות ובמקרים כאלה יש יותר לידות ואקום. אין בעיה בניטור בזמן ההריון, אבל בזמן הלידה זה ממש מיותר".

 

טכניקות הניטור

יש היום כמה דרכים לעקוב אחרי קצב פעימות הלב של התינוק: 

 

פטוסקופ: זהו סטטוסקופ מיוחד, המתאים לתינוקות מגיל 18 שבועות ומעלה יש כמה סוגים של פטוסקופ, וגם סטטוסקופ רגיל יכול לבצע את הניטור. זו שיטה לא פולשנית, קלה לשימוש, והיא מנוטרת על ידי אדם ולא רק על ידי מכונה. כך אפשר למנוע טעויות מכניות. בשיטה זו אפשר לאפשר לאם לנוע ולקדם את הלידה שלה, להתקלח, להסתובב. במקרים של סיכון גבוה או זירוז, או כאשר ניתנות תרופות מסויימות, אין תמיד אפשרות לבצע ניטור של 24 שעות בשיטה זו.


ניטור דופלר: הוא שימוש במכשיר אולטרהסאונד ידני, המעביר את הקולות של העובר דרך רמקול או אוזניות. הוא מתאים למעקב מגיל 12 שבועות ואילך. שיטה משמשת גם בניטור לסירוגין, והיא דורשת מהמפעיל ידע מוקדם. השיטה מאפשרת לאם לשמור על ניידות ותנועתיות. היא קלה לשימוש גם בזמן הצירים. שיטה זו אינה מספקת את הניטור הדרוש במקרים של לידה בסיכון גבוה.


ניטור עוברי אלקטרוני: זהו מכשיר אולטרהסאונד המשמש בזמן לידה או בזמן בדיקות, כדי לעקוב אחרי קצב הלב של התינוק ולפעמים גם קצב הלב של האם. ניתן לבצע את הניטור ברציפות או לסירוגין וגם להקליט את הלמות הלב. שיטה זו מספקת מבט על הלמות הלב של העובר ועל הקשר בין קצב הלב לקצב הצירים. ניתן להשתמש בניטור זה בקביעות או לסירוגין. זהו יתרון לנשים בסיכון גבוה, אבל יש ספק אם זה מתאים ללידות בסיכון נמוך. בשיטה זו עלול להיות פירוש לא נכון של האולטרהסאונד ובעקבות זאת התערבות בלתי נחוצה בלידה.

 

ניטור עוברי פנימי הוא ניטור באמצעות הצמדת אלקטרודה לראש העובר שברחם כדי להקליט את הפעילות ולמדוד את עוצמת הצירים. מדידה זו נעשיית בחדר לידה, בדרך כלל במצבים בעייתיים, וזו מדידה קבועה ולא רק לסירוגין. זו שיטה מדוייקת יותר מאשר ניטור אלקטרוני חיצוני. אין בה שימוש באולטרהסאונד והיא מספקת ניטור קבוע לאמהות בסיכון גבוה. השיטה מחייבת פקיעת שק מי השפיר, אם המים לא ירדו קודם לכן. שיטה זו היא כמעט הבלעדית במקרים של סיכון גבוה. בשיטה זו יש לעיתים פציעה בראש התינוק מן האלקטרודות, וגם סכנות זיהום לאם ולתינוק.

 

השיטה החדשה ביותר היא טלמטריה. היא עושה שימוש בגלי רדיו, הקשורים למשדר, המשגר את ניטור הלב של העובר לתחנת האחות. האם יכולה להמשיך בתנועה כדי לקדם את הלידה. יש ספק אם זו השיטה הנכונה בלידות בסיכון נמוך.

 

ניטור לסרוגין

לדברי דיתה גולן-הדרי, צריך לדעת, כי גם בניטור קבוע אפשר לרדת מן המיטה ולהמשיך בתנועות המקדמות את הלידה. "במקרים של הריון ולידה בסיכון ממליצים על ניטור קבוע, כי רק כך אפשר לדעת בכל רגע מה קורה לתינוק. כשהלידה בסיכון נמוך אפשר לשקול ניטור לסרוגין, אפשר לנטר ולנתק. אילו היה מצב אידאלי שבו יש מיילדת על כל יולדת, לא הייתה בעיה של ניטור לסרוגין, אבל כשהמצב איננו האידאלי, חשוב לנטר כמה שיותר. כל יולדת זכאית לבקש ניטור לסרוגין, כמו בקשות אחרות לגבי הלידה, אבל היא צריכה לדעת מה רמת הסיכון בניתוק  הניטור".

תגובות הגולשים