בגיל הרך - ספר הוא לא רק מילים ומשפטיםכך תפיקו את המירב מהספרים יחד עם ילדיכם
כבר נכתב רבות על היתרונות של ספרים בתקופת הגיל הרך – חיזוק הקשר הורה-ילד, העשרת השפה, היכרות עם העולם, הרחבת היכולות הקוגניטיביות והרגשיות. עם מודעות וניצול נכון של ספר – אפשר להפיק ממנו גם פיתוח הדמיון והיצירתיות. צילום: נעמי גטניו כל פעם שבאים לקרא או להסתכל בספר עם הפעוט – חשוב שיתקיים התנאי הבסיסי ממה שקרוי במושגי הלמידה המתווכת - "כוונה והדדיות" – כלומר שגם האם וגם התינוק רוצים ופנויים לספר – הילד רגוע, אינו רעב ואינו עסוק בגירויים אחרים – ולכן מוכן להתמקדות – וגם האם פנויה פיזית ורגשית לילד.
כמובן שתינוק מאוד קטן יהיה פחות אקטיבי מפעוט בן שנתיים למשל – אם כי האקטיביות תימדד בשלב זה בעצם מיקוד העיניים לספר – מגע, טעימה או תיפוף על דפי הספר - וגם מלמולים או גרגורים לכיוון הספר – כאילו מנהל דו שיח עם הנגלה לעיניו.
אפשר כמובן לקרא לילד קריאה רגילה – אבל כאן תינוק יישאר מאזין פסיבי ולא יפתח את היכולות השפתיות שלו – ראשוניות ככל שיהיו. סגנון הקריאה המועדף הוא הקריאה הדיאלוגית - בה מעודדים את הילד לביטוי עצמי, הבעה פעילה ואקטיבית – ופיתוח היכולות הקוגניטיביות. כמובן שסגנון הקריאה יותאם לשלב ההתפתחותי של הילד, ליכולותיו הלשוניות, רמתו והידע שלו בעולם בכלל.
כמה דוגמאות:
עם תינוק מאוד קטן – שואלים שאלות הצבעה – איפה כלב? ...איפה הפרח? ...שאלות שבודקות שפה פסיבית – כלומר זיהוי הדברים על ידי התינוק למרות שהוא עדיין אינו מפיק שפה אקטיבית של ממש. בדרך כלל נראה את עיניו של התינוק נעות לכיוון מושא השאלה או שהוא יצביע עליו. ההורה בדרך כלל גם ישיב על השאלה - ויחזק את "תשובתו" של התינוק. ההורה גם ישמיע שוב ושוב את אותה מילה – וכך יחזק את "השתרשותה" בזיכרון השפתי של הילד. בדומה לכך – ישאלו שאלות סגורות - בסגנון " מה זה?" או שאלות סגורות אחרות שתשובתן כן או לא. ("איפה פרפר? איפה פרפר? ...הנה... הנה פרפר ...פר..פר. פר...פר..." ולחכות ל"תשובה", לתת לתינוק זמן – למלמול תשובה, מכה על הספר וכד').
שאלות פתוחות – שאלות שנשאל פעוטות גדולים יותר – שכבר רכשו שפה אקטיבית מסוימת – אותם אפשר כבר לשאול שאלות פתוחות – שאלות הסבר, תיאור – למה, מה, מי , וכו'. (מי בא לבקר את הצב? מה הביאו לו ? למה הוא לא רוצה לצאת?...)
חשוב לחזור על דברי הילד, מילה במילה, לחזק אותו אם צדק בדברי שבח – או לתקן בעדינות אם טעה - ולהובילו לתשובה הנכונה.
מתן משמעות – חשוב לתת משמעות לנקרא גם בעזרת אינטונציות משתנות ועידוד המעורבות הרגשית עם הדמויות. מומלץ לעודד את הילד לאמפתיה עם מה שקורה בסיפור ולעודד הבעה רגשית ("הוו.... התפוצץ הבלון ...מה קרה? עכשיו רון עצוב ...נכון?" או "ברלה' עצוב... למה הוא עצוב ?... כי החברים שלו לא באו ליום ההולדת שלו...").
התנהגויות שקשורות לגוף הספר - שאינו עוד חפץ למשחק - כדאי להראות לילד איך מחזיקים ספר, איך מדפדפים, ואיך הופכים דף רק לאחר שמסיימים לקרוא – נותנים לו כבוד ושומרים עליו.
הרחבה – וכאן האפשרויות הן רבות ומגוונות – ואפשר לגעת בהן דרך כל אפשרויות ההבעה הקיימות. ב"הרחבה" הכוונה באופן כללי להוספת מידע נוסף הקשור לטקסט – אך לא נמצא בו, קישורים אסוציאטיבי או תזכורות מחוויות המוכרות לילד. למשל, אם הדקלום שבספר הוא על צב – "צב, צב, צב – צא צא צא! .....לא רוצה, לא רוצה!" (דתיה בן דור – "דגדוגים") –
ספר, אם כן, הוא לא רק מה שחשבתם – דפים ומילים – ספר הוא אוצר אומנותי קטן, מקור להעשרה ולהרחבת המטען החוויתי של כל הורה וילדו - ובסיס נפלא לזיכרונות המשותפים.
סימונה לרום – M.A. בפסיכולוגיה – מנחה התפתחותית בטיפות חלב. מנחה קבוצות העשרה חווייתיות להורים ותינוקות |
כתבות בנושא:
|