יום המשפחה"למה אבא לא יכול לגור איתנו?" שואלת הילדה. "כי אבא גר בבית אחר" אני משיבה
כמו בכל שנה, יום המשפחה הקרב ובא מכניס אותי ללחץ.  צילום: מאיה אהרוני "אמא", היא פונה אלי בשאלה: "למה אבא לא יכול לגור איתנו?" "כי אבא גר בבית אחר" אני משיבה לה. "את כבר יודעת את זה. זוכרת שדיברנו על זה שאנחנו משפחה קצת שונה ומיוחדת."
אני זוכרת איך באותו יום משפחה ראשון, שבו ביקשו בגן תמונה משפחתית, לא הסתפקתי בתמונה שלי, שלה ושל אחותה. עשיתי מאמצים עילאיים כדי למצוא ולו תמונה אחת שבה מופיע גם אבא שלה. רק כדי שתרגיש כמו כולם. רק כדי שלא תצטרך להתמודד עם שאלות מביכות בגיל כל כך צעיר. מן הסתם, השאלות יגיעו מאוחר יותר. אבל הרגשתי צורך לגונן עליה למרות ההשלמה שלי שאין בעצם על מה לגונן. כנראה שזה מסוג הדברים שחזקים מאתנו.
כשהחלטתי להיות חד הורית וללדת מחוץ לנישואין, עשיתי עם עצמי הסכם: אני שלמה עם ההחלטה! אין כל נזק במה שאני עושה, ואין שוב סיבה שלילדה יהיו חיים קשים. הכל תלוי באיך ומתי אציג ואסביר את פני הדברים. אסביר ואספר לבנות תמיד את האמת. העברת המסר תהיה ברורה, נקייה וללא התנצלות. אעטוף אותן באהבה, פירגון ותמיכה ואדאג שלא יחסר להן דבר. פיזית או נפשית.
אבל כשמגיע רגע האמת, ואת חוטפת את השאלה, היא ננעצת לך ישר בלב. את לא יכולה להישאר אדישה מול עיני הילדה. למרות שאת יודעת באמת שאין סיבה לכאב, הוא בכל זאת מופיע וצובט.
אבל אם נעזוב רגע את ה"דרמות", ביום-יום ילדים מתרגלים למציאות. היום היא יודעת להשיב לכולם כמעט על כל השאלות. ואף תשובה אינה מוזרה לה מידיי. היא ילדה שמחה, מוכשרת עם המון חברים וחברות. חייה את חייה בשלוה ובנחת.
תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה
5. נעמה 21/02/2012, 13:01:50
גם בתי בת ה 4 כמו כל ילדי הגן לומדת עכשיו על המשפחה, וביישוב הקטן בו אנו חיות אנחנו המשפחה ה"לא-נורמטיבית" היחידה. אפילו הורים גרושים אין פה ברדיוס הקרוב. וזה בסדר לי וזה בסדר לה, וגם הגננת דאגה לדבר איתי מראש ולבוא עם הסברים על כל העושר של סוגי המשפחות ומה זו משפחה מצומצמת ומה זו משפחה מורחבת, והבת שלי בדיוק כמו שלך יודעת שאין שום דבר רע בלהיות מיוחד או שונה, ושיש לה משפחה תומכת ואוהבת גם אם אבא שלה לא בסביבה. רגשות אשם אין לי, אני שלמה לגמרי עם הבחירות שעשיתי. צביטה קטנה על הבחירה של אבא שלה לא להיות בתמונה בהחלט קיימת כשאני שומעת מישהו שואל אותה איפה אבא שלה, אבל כשאני רואה אותה עונה מבלי להתבלבל ומבלי להרגיש רע - התחושה הזו מתפוגגת ברגע.
5.2. הלית חממי 22/02/2012, 18:26:07
אגב נעמה, מענין אותי מה היא עונה לשואלים אותה על אבא שלה?
5.1. הלית חממי 21/02/2012, 20:41:04
תודה נעמה. המשיכי לגדול אותה בגאוה.
2. נירית 18/02/2012, 09:35:13
כגננת לילדים בסביבות שנתיים, אני חווה את זה על בשרי כל שנה השנה יש לי ילדה לאם חד הורית כנראה מתרומת זרע . לפני יום המשפחה אני תמיד דואגת למנות את בני המשפחה באופן מוחשי ואני רואה את העיניים הבוהות שלה ,כל פעם שאני מזכירה אבא אבל חשוב מאוד לתת מהתחלה את התובנה שיש כל מני משפחות ואני כל פעם כשאני מגיעה אליה אני מדגישה שהמשפחה שלה היא אמא והיא וסבתא וסבא וכ"ו ואכן כתבת יפה החיים מזמנים כל מני דברים פעם זה היה הכל בסוד והכל נורא היום המציאות היא כזו והילדים גדלים בה שם המשחק הוא פתיחות לא לשמור שום דבר בסוד ולתת לילד להתבטא אפילו אם קשה לנו לשמוע בהצלחה לכולכן אני מעריצה את האומץ שלכן
2.1. הלית חממי 21/02/2012, 20:38:23
תודה נירית. המילים שלך נותנות כוח.
1. אורלי 14/02/2012, 11:00:05
כמה יפה כתבת. קליל וזורם ומלא הומור ויחד עם זאת נוגע בנקודות כל כך רגישות שאנו חוות כאמהות חד הוריות. וכמו שכתבת שם - מדובר בעיקר ברגשות האשם (המיותרים בעיני) שלנו מול הבחירה (השפויה בהחלט) שעשינו. אני אוותר עליהם השנה ואמשיך לגדל ילד מקסים ושמח :)
1.1. הלית 15/02/2012, 15:51:28
כמו שצריך. בחירה מצויינת. גידול נעים בריאות ואהבה. הוסף תגובה
|
כתבות בנושא:
אמא לתאומים: שניים נגד אחת
מיכל אלמוג, אמא של הבן אדר והבת מאי בני שנה וחודשיים, מנהלת פורום חד-הוריות, משיבה על שאלות הקשורות לטיפול בתאומים בגיל זה. כיצד מתמודדים עם הורות לתאומים
|
מונחים מהמילון:
»
לידה שמרנית «
במקרה של ירידת מים ללא צירים המדיניות הרפואית הינה להפעיל לידה באם אין התפתחות ספונטנית תוך מספר שעו...
