הנקה ודיכאון אחרי הלידה

האם ההנקה מגינה בפני דיכאון אחרי לידה, או שאולי ההנקה דווקא מהווה גורם סיכון לדיכאון? אישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה - האם כדאי לה להפסיק או להמשיך להניק? אלו שאלות שהועלו בפני לא פעם בעבודתי עם נשים אחרי לידה ובהרצאות שהעברתי.

נושא דיכאון אחרי לידה מוכר ברפואה שנים רבות, מאז ימי היפוקרטס. לפני מספר עשורים, הוגדר בספרות הרפואית מושג בשם "שיגעון ההנקה". הדעה שרווחה אז הייתה, שההנקה קשורה להתפתחות דיכאון אחרי לידמתברר, שהשאלה לגבי הקשר בין הנקה לבין דיכאון אחרי לידה נשאלה כבר לפני שניםה. ההסבר שניתן היה שההורמונים הקשורים להנקה מעוררים את התסמינים הדכאוניים. השערה זו הופרכה. יתר על כן, תפקיד השינויים ההורמונלים שאחרי הלידה בהתפתחות דיכאון נמוך כנראה בהרבה ממה שחשבו בעבר. מעבר לגורמים תורשתיים שמהווים גורם סיכון ברור לדיכאון אחרי לידה, במחקרים רבים נמצא משקל רב לגורמים סביבתיים, ללחצים שבהם עומדת האם החדשה, ולתמיכה שעומדת לרשותה.

האם ההנקה מהווה גורם המגן בפני דיכאון לאחר הלידה?

שאלה מעניינת והפוכה היא, האם הנקה מהווה גורם המגן בפני דיכאון אחרי לידה? כיום אין מחקרים שמאשרים באופן ברור השערה זו. ישנם מחקרים שמצאו קשר סטטיסטי בין אי הנקה לדיכאון אחרי לידה, אולם, מדובר בקשר סטטיסטי ולאו דווקא נסיבתי. המימצאים ברורים יותר כאשר בודקים את משך ההנקה אצל נשים שסבלו מדיכאון אחרי לידה, לעומת משך ההנקה אצל נשים בעלות מאפיינים דומים, שלא סבלו מדיכאון אחרי לידה. נמצא, שאלו שסבלו מדיכאון אחרי לידה נטו להפסיק את ההנקה מוקדם יותר. זהו מימצא שעלה באופן מובהק סטטיסטית במקומות שונים בעולם. ניתן להסביר מימצא זה באופנים שונים, למשל, בכך שנשים בדיכאון מרגישות חוסר ביטחון ולכן יתקשו להניק, או יפסיקו כשייתקלו בקשיים, או שלנשים בדיכאון אחרי לידה לא יהיה הכוח הדרוש לגייס משאבים ולמצוא מקורות תמיכה כאשר מופיעים קשיים בהנקה.

המשך הנקה בדיכאון לאחר הלידה

מימצאים אלה שתיארתי משיבים לחלק מהשאלות בנושא ההנקה ודיכאון אחרי לידה. אולם, השאלה היותר רלוונטית היא, האם כדאי לאם הסובלת מ-Baby Blues דכדוך אחרי לידה, או מדיכאון אחרי לידה להמשיך להניק? השאלה מתחדדת עוד יותר, כאשר האם חווה קשיים בהנקה, או כאשר היא זקוקה לטיפול תרופתי נוגד דיכאון.
האם אם שסובלת מדיכאון אחרי לידה כדאי שתמשיך להניק? אולי עול ההנקה יהווה גורם שידרדר את מצבה? ואולי להיפך, לאם עם גורמי סיכון להתפתחות דיכאון חשוב יותר להניק? ומה קורה לאותה אם, אם היא נתקלת בקשיים בהנקה?

במחקרים השונים שבאים להשוות בין קבוצות נשים, וכך להסיק מסקנות לגבי הקשר בין הנקה ודיכאון אחרי לידה, אין התייחסות לחוויית ההנקה. כאשר באים לנתח ולהשוות בין קבוצות של נשים, צריך לזכור, שההנקה היא חוויה אישית, ויכולה להיתפס באופן שונה אצל נשים שונות ובנסיבות שונות. כשההנקה מתנהלת היטב, היא יכולה להיות חוויה מעצימה, שמחזקת את הביטחון של האישה בגופה, וביכולת שלה לטפל בתינוק שלה. כשההנקה מתנהלת היטב, נוצר קשר אינטימי מיוחד במינו בין האם והתינוק. חוויה כזו של הנקה תהווה גורם שמחזק את האם ומקרין גם על תחומים אחרים הקשורים בקשר בינה לתינוק ולפעמים על חייה בכלל. לעיתים אצל אם כזו, הסובלת מדיכאון אחרי לידה, ההנקה מהווה נקודת אור כמעט יחידה באפלה של הערכה עצמית נמוכה (כחלק מדיכאון) רגשות אשמה ובושה על הקושי שלה לתפקד כאם, רגשות ומחשבות שאופייניים כל כך לנשים הסובלות מדכדוך אחרי לידה או מדיכאון אחרי לידה. החלטה או דחיפה להפסיק את ההנקה עלולה לקלקל אי של טוב בתוך האוקיינוס של התקופה הקשה.

מעגל קסמים

לעומת זאת, לא פעם התחלת ההנקה רצופה בקשיים. נשים שחוות קשיים רבים במהלך ההנקה, סובלות מכאבים ותסכול ויזדהו עם ההנחה הראשונה, שההנקה קשורה לדיכאון. הסבל הוא פיזי וגם נפשי. הסבל יכול להוביל לרגשות של אכזבה של האם מעצמה, רגשות אשם ולפעמים גם בושה עם מחשבות כמו "אני אימא לא טובה... למה אחרות מצליחות ואני לא... נכשלתי כבר בהתחלה בתפקיד הראשון שלי בתור אימא..." ועוד ועוד. הכאבים והחוויה הקשה של ההנקה יכולים לעורר חרדה לפני ההנקה שממשמשת ובאה, פחד למראה התינוק שמתעורר, ורתיעה בזמן שהתינוק מנסה להתחבר לשד. הדרך הטובה ביותר היא כמובן למנוע התפתחות מעגל שלילי שכזה, על ידי מתן הדרכה ועזרה מתאימה לאם שרוצה להניק. (נושא בפני עצמו שלא אדון בו כאן).

כאשר האם נכנסה למעגל הקסמים הזה, כאן המקום לבדיקה רגישה של הכוחות שעומדים לרשותה כדי למצוא יחד אתה מה ההחלטה הנכונה עבורה. לפעמים, אם הסובלת מצירוף של קשיים פיזיים ונפשיים בהנקה כמוכאבים, חרדה מקדימה לפני ההנקה, תחושת תסכול שמתעצמת והולכת ותחושת חוסר ערך עצמי, שרק מתחזקת, ובנוסף הכוחות שעומדים לרשותה דלים, כי היא סובלת מדכדוך או דיכאון - תפיק תועלת מהחלטה משכלת על הפסקת הנקה ותמיכה של בן הזוג והסובבים אותה, ושל המטפלים בה בהחלטה להפסיק את ההנקה.

לסיכום

השורה התחתונה היא, שכאשר אם סובלת מדכדוך אחרי לידה (baby blues) או מדיכאון אחרי לידה והיא ובן זוגה עומדים בפני ההחלטה, האם תמשיך את ההנקה או תפסיק אותה, ההחלטה אינה מובנת מאליה. לכל אם יש סיפור אישי משלה וישנם גורמים רבים, שיש להביא בחשבון לפני קבלת החלטה. לפעמים דרושה עזרה ותמיכה בבחינת התמונה כולה, כדי להגיע להחלטה הנכונה ולהמשיך הלאה באופן שיחזק את האם. כאשר אם המתלבטת בשאלה זו מגיעה לטיפול נפשי, גם כאשר שוקלים טיפול תרופתי, השיקולים יהיו העדפת האם, חווית ההנקה שלה והשפעתה על הקשר שלה עם התינוק, מצבה הנפשי, הכוחות שלה והמשאבים העומדים לרשותה. לגבי הטיפול התרופתי, ישנם כמובן שיקולים נוספים, וזהו נושא למאמר נפרד.