דלקת של הלדן

מחקר: קנדידה היתה הגורם השכיח ביותר לדלקת בלדן
|
הדפס
|
שמור

בלדן קיימת הפרשה נורמאלית המורכבת בעיקר מריר המופרש מבלוטות המצויות באזור הפה החיצון של צוואר הרחם ומתפליט שמופרש מדפנות הלדן. הפרשות נוספות מקורן במבוא הלדן ובפות, מבלוטות על שם ברטולין ומבלוטות שליד השופכה. הבלוטות הללו פעילות בעיקר בעת קיום יחסי מין ומפרישות חומר מסכך המקל את החדירה ללדן. מקור נוסף להפרשה נורמאלית הן בלוטות חלב וזיעה הנמצאות בפות. במהלך המחזור החודשי ולקראת הביוץ, מתרבה ההפרשה של ריר צוואר הרחם. תקופה זו של המחזור הנשי מתבטאת בהתגברות הכמות והמימיות של ההפרשה הנרתיקית, ההפרשה לרוב רירית וצלולה ואינה מלווה בתלונות כגון; גירוי, צריבה, או ריח בלתי נעים. כאשר תתבצע בדיקה מיקרוסקופית או תרבית מהפרשות אלו הן תימצאנה תקינות וללא מאפייני זיהום.

צילום: מאיה אהרוני

הלדן מכיל אוכלוסיה גדולה ומגוונת של חיידקים שמהווים חלק ממנגנוני ההגנה הטבעיים על אחד מפתחי הגוף העיקריים. בנוסף, ניתן לבודד בלדן גם מיקרואורגניזמים שאינם חיידקים, כולל קנדידה לבנה, מיקופלזמה ואוריאפלזמה.

 

מנגנוני ההגנה של הנרתיק

לנרתיק, בהיותו אחד הפתחים הטבעיים של הגוף, מספר מנגנוני הגנה חשובים מפני חדירת חיידקים מחוללי מחלה. ראשית קיים מחסום פיזי שכולל תאי אפיתל שחוסמים בעד חדירת מחוללי זיהום. שנית, למערכת החיסונית בלדן תפקיד חשוב, בעזרת תאי חיסון, נוגדנים וחומרי טווח דלקתיים שמצויים בשפע בהפרשות הלדן. שלישית, החומציות הנמוכה בלדן פוגעת ומונעת התרבות של מחוללי מחלה זיהומיים. בנוסף, החיידקים בלדן, ובעיקר הלקטובאצילים, מסייעים לשמור על הפלורה הנורמאלית ועל חומציות הנרתיק.


גורמים לזיהום בלדן

כאשר מדובר בזיהום בלדן נמצא מספר מחוללים עיקריים הגורמים לדלקת:


דלקת חיידקית של הנרתיק; פטריות כמו קנדידה; טריכומונאס; ודלקת שמקורה בצוואר הרחם. מחקר שנערך לפני מספר שנים מצא כי קנדידה הייתה הגורם השכיח ביותר לדלקת בלדן בישראל. קנדידה בודדה בתרבית מהלדן בקרב נשים ישראליות ב- 35% מהנשים עם תסמינים ו- 15% מהנשים ללא תסמינים. דלקת חיידקית אובחנה ב- 23% מהנשים ו- 13% מהנשים ללא תסמינים, וטריכומונאס אובחן ב- 8% מכלל הנשים ו- 4% מהנשים ללא תסמינים.

 

ישנם מצבים לא זיהומיים שיכולים גם לתת תמונה שמזכירה דלקת חיידקית בלדן, כולל אודם וגרד בעריה. למשל, מגע עם חומרים שגורמים רגישות עורית, תגובה אלרגית למוצרי היגיינה אינטימיים, ובנשים בגיל המעבר חסר הורמונאלי. במקרים אלה מומלץ לברר האם היה לאחרונה מגע עם חומרים חדשים שאולי יצרו תגובה אלרגית, להימנע משימוש בפדים עם בושם, ולהימנע מתכשירים קוסמטיים וסבונים. בנשים עם חסר הורמונאלי ניתן לשקול שימוש בשמן צמחי למנוע יובש או לתת טיפול הורמונאלי חליפי עם אסטרוגנים, מקומי בלדן או בטבליות דרך הפה.  

 

דלקת חיידקית של הנרתיק

כמחצית מהמקרים של דלקת לדנית מקורם בזיהום חיידקי. הזיהום נגרם בד"כ כתוצאה משינוי בסביבה הטבעית של הנרתיק, המאופיינת ע"י חיידקים מסוג לקטובצילוס, והחלפתה בחיידקים מחוללי מחלה אנארוביים.

 

אבחנה של דלקת חיידקית בלדן אינה תמיד קלה, מאחר שמחצית מהנשים לא סובלות כלל מתסמינים. הסימן הטיפוסי ביותר הינו הפרשה עם ריח דוחה ("דגי"). הריח בולט במיוחד בעת המחזור ולאחר קיום יחסים, זאת מאחר והדם והזרע בסיסיים. מקור הריח הוא חיידקים אנארוביים שקשורים בדלקת בלדן שמשחררים אנזימים שמפרקים חלבונים ויוצרים אמינים -- שהם המקור לריח הרע שאופייני לדלקת חיידקית בלדן.

 

גרד בעריה, שמאפיין זיהום פטרייתי, נדיר במקרים של דלקת חיידקית בלדן, אך יתכן בכ- 15% מהנשים. ההפרשה הלדנית הטיפוסית לדלקת חיידקית בלדן דלילה, לבנה-חלבית או אפרפרה, הומוגנית ודבוקה על פני הרירית. בדרך כלל אין אודם דלקתי בריריות הלדן.

 

מאחר ודלקת חיידקית בלדן גורמת בד"כ תסמינים לא נעימים, אך נסבלים, עולה לעתים השאלה מדוע בכלל לטפל בדלקת חיידקית בלדן? 

המטרה של הטיפול נועדה בעיקרה להקל על התסמינים בלדן ולהפחית את סימני הזיהום. בנוסף, דלקת חיידקית בלדן מהווה גורם סיכון לזיהומים באברי הרבייה. מטרת הטיפול היא על כן גם להפחית את הסיכון של סיבוכים זיהומיים לאחר הפלה או ניתוח באגן, כמו כריתת רחם. כמו כן, נמצא שטיפול עשוי לתרום להפחתה של הדבקה בזיהומיים אחרים, למשל איידס, ומחלות אחרות המועברות במגע מיני.

 

הטיפול בדלקת חיידקית בלדן מכוון לפגיעה בחיידקים האנארוביים בלבד ולא בחיידקים הלקטובציליים, שמהווים חלק מהסביבה הטבעית של הלדן. מקובל כיום להמליץ לכל הנשים עם תסמינים לקבל טיפול. טיפול מקומי או בטבליות דרך הפה, עם מרשם בלבד ולמשך 3, 5 ו-7 ימים, בעזרת מטרונידזול וקלינדמיצין. לאחר מתן טיפול בדלקת חיידקית בלדן, במידה והתסמינים חולפים, אין צורך במעקב. אך הישנות של הזיהום שכיחה, והאישה צריכה לחזור לעתים על הטיפול. דלקת חיידקית בלדן לא נחשבת "מחלת מין". כלומר טיפול בבן הזוג אינו נדרש.

פטרת בלדן
פטרת הנרתיק שכיחה בעיקר אצל נשים בגיל הפוריות, בנשים בהריון, אצל נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון, בנשים הסובלות מסוכרת וכן בקרב נשים שנטלו טיפול אנטיביוטי. שכיחות הדלקת הפטרייתית עולה בתקופה הטרום וסתית, במקביל לעליה ברמת הפרוגסטרון. הדלקת הפטרייתית אינה מעוברת במגע מיני ורק לעיתים רחוקות, במצבי דלקת טורדנית חוזרת, קיימת המלצה לטיפול גם בבן הזוג.

 

הגורם השכיח ביותר לדלקת פטרייתית היא הקנדידה. פטרייה זו צומחת על רקע ירידה בכמות הלקטובאצילים בנרתיק. הפטרייה גורמת לדלקת המתבטאת בהפרשה לבנה סמיכה הדומה לגבינת קוט'ג ומלווה בדרך כלל בגרד עז המופיע בעיקר בפות. כאשר הדלקת מחמירה, תופיע גם נפיחות מקומית (בצקת), אודם בשפתיים וכאב במגע. הזיהום יכול להתפשט על פני העור לאברים סמוכים, לירכיים ולעכוז.

 

האבחנה של פטרת הלדן נקבעת על סמך ההפרשה האופיינית והתסמינים המובהקים: בעיקר הגרד באזור הפות. הטיפול מבוסס על טיפולים מקומיים תוך נרתיקיים בקרם, בנר או בפתיליה למשך 1-7 ימים (אגיסטן-כלוטרימזול, גינופבריל, גינודקטרין), או על טיפול דרך הפה חד יומי (דיפלוקן-טריקן, ספורנוקס). בנוסף, ניתן לתת גם טיפול נגד הגרד בפות, על-ידי קרם מקומי המכיל תרופה אנטי- פטרייתית בתוספת של קורטיקוסטרואיד.

 

בחלק קטן מהנשים עם פטרת הנרתיק קיימת נטייה לדלקת חוזרת מספר פעמים בשנה. במקרים אלו יש לברר מהם הגורמים המסייעים להישנות התופעה ולהימנע מהם. במקרים אלה, יש לשקול טיפול חוזר ממושך יותר (10-14 ימי טיפול) ואף מתן טיפול מונע אנטי-פטרייתי.


ככלל בנשים בהריון, יש להעדיף טיפול מקומי תוך נרתיקי על פני טיפול תרופתי דרך הפה.


טריכומונאס

הטריכומונאס הינו טפיל חד תאי שגורם לדלקת בדרכי המין באשה ובגבר. הטריכומונאס מועבר בעיקר ביחסי מין. אחוז ההדבקה גבוה: כ-70% מהגברים נדבקים לאחר מגע מיני בודד. עובדה זו מרמזת על שכיחות גבוהה במיוחד בהעברה של הטריכומונאס מגבר לאישה. ב- 60% מהנשים עם טריכומונאס אפשר למצוא הפרשה אופיינית לדלקת חיידקית בלדן.

 

הזיהום בטריכומונאס מלווה בהפרשה נרתיקית אפרפרה-ירקרקה, נוזלית, קצפית, אודם בנרתיק וסביבתו, גירוי מקומי וגרד. תלונה שכיחה נוספת היא כאב במגע מיני ותלונה על צריבה במתן שתן. ההפרשה יכולה לנזול מחוץ לנרתיק ולפרקים יופיעו כתמים אדומים על הנרתיק וצוואר הרחם כתוצאה מהתגובה הדלקתית. בהסתכלות בעזרת מיקרוסקופ בהפרשה מהלדן ניתן לראות את הטפיל החד תאי נע במהירות בעזרת שוטון בודד.

 

הטיפול המקובל הוא מתן דרך הפה של טבליות מטרונידזול (פלאג'יל) או פאסיג'ין עם אפשרות למתן תוספת של פתיליות מטרוג'יל לתוך הנרתיק. מאחר וטריכומונאס מועבר בעיקר במגע מיני, חובה לטפל בו זמנית גם בבן הזוג.


גורמי סיכון

גורמי סיכון לדלקת חיידקית של הלדן כוללים יחסי מין עם בני זוג מרובים, שטיפות בנרתיק, הריון (שכיחות של 15% - 25%), טיפול אנטיביוטי ונטילת גלולות למניעת הריון. ידוע כי ניתן לאתר את המחלה גם בקרב נשים שאינן פעילות מינית כלל. בהתאם, לא ברור האם העלייה בשכיחות של דלקת חיידקית בלדן קשורה לעצם קיום יחסי מין עם בני זוג רבים או לתדירות קיום היחסים. קיימת על כן סברה כי הבססה תכופה של הנרתיק, כזו הנגרמת בעקבות חשיפה חוזרת לזרמה הבסיסית בעת קיום יחסי מין תכופים או שטיפות מרובות של הלדן, מהווה את אחד מגורמי הסיכון החשובים לדלקת חיידקית של הלדן.


דלקת חיידקית בלדן בהריון

דלקת חיידקית בלדן מאובחנת ב- 15 עד 25 אחוז מכלל הנשים ההרות. קיימות עדויות מחקריות שמורות שטיפול מונע בנשים אלו מפחית, ככל הנראה, את הסיכון ללידה מוקדמת.

 

המטרה של טיפול בדלקת חיידקית בלדן בהריון הינו להקל על התסמינים בלדן ולהפחית את סימני הזיהום. יתרה מזאת, נראה שטיפול בדלקת חיידקית בלדן יכול להפחית את שיעור היארעות של סיבוכים חמורים בהריון, כולל זיהומים בשק מי השפיר, פקיעת קרומים מוקדמת, לידות מוקדמות, וזיהום של הרחם לאחר הלידה. 

 

תכשירים פרוביוטיים

תכשירים פרוביוטיים הם תוספי מזון שמכילים חיידקים ושמרים בעלי פעילות מועילה. לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי (WHO) מדובר ב"מיקרואורגניזמים חיים שכאשר הם ניתנים בכמויות מספקות מקנים יתרונות בריאותיים למטופל".

 

בשנים האחרונות התרחב במידה ניכרת הבסיס המחקרי שמורה על החשיבות של תכשירים פרוביוטיים בתמיכה ושיקום הפלורה הטבעית של החיידקים במערכת העיכול. לאחרונה התעורר עניין רב בשימוש בתכשירים פרוביוטיים דמויי לקטובצילים, שהינם החיידקים הדומיננטיים בנרתיק של נשים בריאות, גם בגינקולוגיה.

 

מתן תוספת חיידקים פרוביוטיים נועד על כן במידה רבה לחקות ולהשלים את פעילות הלקטובצילים בלדן. חיידקים אלו נמצאים בשימוש בתעשיית המזון שנים רבות, בגלל שהם הופכים סוכרים, כולל לקטוז בחלב ופחמימות אחרות, לחומצה לקטית. פעולה זו משמרת את המזון ע"י הפחתת החומציות ומניעת קלקול המזון עקב התרבות חיידקים. מחקרים מישראל ומהעולם הראו כי אכילת יוגורט שמכיל לקטובצילים חיים עשוי לעלות את ריכוז החיידקים בלדן ולהפחית את ההיארעות של דלקת חיידקית בלדן.

 

מחקרים עדכניים מורים כי מתן דרך הפה או מקומי בלדן של תכשירים שמכילים חיידקים פרוביוטיים, כמו הלקטובצילים, יעילים בטיפול ומניעת דלקת חיידקית של הלדן. הטיפול הפרוביוטי חשוב במיוחד עבור נשים הנוטות לסבול מתסמינים חוזרים של דלקות בלדן, בייחוד בתקופה הטרום וסתית. לטיפול הפרוביוטי מספר יתרונות וחסרונות בעת טיפול בדלקת חיידקית של הלדן. בין היתרונות ניתן למנות ניצול מנגנוני פעילות רבים, עמידות נדירה, הפחתה של החשיפה של המטופלות לאנטיביוטיקה, העברה של אנזימים חיידקיים, סבילות גבוהה ויחס תועלת סיכון מצוין. החסרונות כוללים מספר גדל אך מוגבל של מחקרים מבוקרים, אפשרות תיאורטית של העברת זיהום, ובעיות של בקרת איכות בחלק מהמוצרים. עם זאת, נראה שהחשש העיקרי הוא ביחס זמינות בפועל של החיידקים שמצויים בתכשירים הפרוביוטיים שנמכרים כיום. לאחרונה משווקים גם בישראל מספר תכשירים פרוביוטיים שמכוונים לטיפול בדלקת חיידקית של הלדן, למשל פתיליות לטיפול מקומי בלדן. טיפול זה יכול להתאים לנשים עם דלקת חריפה והן כטיפול מניעתי, מגיל עשרה ועד נשים מבוגרות, כולל בנשים הרות.

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה