בדרך לאמא...

טיפולי פוריות הן תהליך מתיש ומייגע הן פיזית והן נפשית לשני בני הזוג. המעבר מחיי רווקות לחיי נישואים טריים והכמיהה להפוך להורים מתוך אהבה גדולה האחד לשני, מביאים את בני הזוג להתחיל בניסיונות להרות ולהביא ילד ולהגדיל את המשפחה האוהבת. כשהתהליך לא מצליח באופן טבעי, קיימת פגיעה בתוכניות ובציפיות של בני הזוג המובילה לעיתים למשבר ומעוררת תחושות של חוסר צדק ותחילת אובדן השליטה על מהלך החיים. הפנייה לטיפול מלווה לרוב ברגשות מעורבים מצד אחד תקווה ואמונה ומצד שני הרבה מתח וחרדה. 

בהתחלה כשניסינו להרות נהנינו כל כך מהרעיון, מהתהליך מהקרבה שנוצרה ביננו באותה תקופה, התהלכתי מחויכת והרגשתי מאושרת! איזה כיף אני יוצרת חיים חדשים! 

אבל ככל שנקפו להם החודשים והתאכזבנו כל פעם מחדש המציאות כבר נראתה אחרת, התחלנו לריב, נאלצנו לעבור בדיקות רפואיות, להיות במעקב, לתזמן מועדי ביוץ, בשלב מאוחר יותר כבר התחלתי ליטול הורמונים משום שהבנתי שאני כלל לא מבייצת סדיר ולקיים יחסי מין רק בהוראת הרופא, החשק המיני ירד והרגשנו כמו מכונות שצריך לתפעל אותן בכדי שימשיכו לנוע, האושר התפוגג ונעלם ואתו שמחת החיים,

עכשיו הגיע השלב של טיפולי ההפריה- אין ברירה, אמר לי הרופא. נתוני הזרע של בעלך מאוד נמוכים והסיכוי שתהרו ללא עזרה רפואית הוא קטן ביותר. כאן כבר התמוטטתי.

ליאור - (שם בדוי) מספרת שהיא נמצאת בטיפולי IVF בשל בעיית זרע , מנסה להרות כ- 6 שנים ודי בהתחלה אחרי בערך ארבעה חמישה טיפולים כושלים הנסיונות להרות הפכו לדאגה של ממש. בדומה לה שרון (בדוי) מנסה להרות 5 שנים היא בחרה לוותר כבר בהתחלה על הניסיונות הטבעיים וזאת לאחר שבצעה בדיקה לאחר החתונה שבה נאמר לה כי היא סובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות ובנוסף התברר כי לבעלה יש בעיה באיכות הזרע והביציות שלה \"מקולקלות\" לדברי הרופאים.

ואליהן מצטרפות גם רוית (בדוי) מנסה להרות שנתיים וחודשיים, אחרי תשעה חודשים לערך של נסיונות טבעיים זה התחיל להדאיג ואז התחילו בטיפולים שונים וגם שיר (בדוי) שסובלת מוואגיניזמוס קשה ושחלות פוליציסטיות עברה עד כה ארבע הזרעות לאחר שנתיים של נסיונות טבעיים ונמצאת בנסיון אחרון של הזרעה רגע לפני שהיא פונה לטיפולי הפרייה.

רבות כבר נכתב על הקשיים וההתמודדות של זוגות עם טיפולי פוריות ולקראת הריון. אך הפעם בחרנו להציג שאלון דומה ל-4 נשים מדהימות ואמיצות שנמצאות בדרך ודרכן הן מאפשרות לנו  לקבל מספר גישות ודעות  על מהי התמודדות ?

האם יש לך תמיכה? מי תומך בך? האם סיפרת למישהו/י שאת מנסה להרות?
ליאור - בעלי תומך בי וגם משפחתי, ישנה גם מטפלת הוליסטית שתומכת ועוזרת אני לא מסתירה מאף אחד שאני עוברת טיפולים, סיפרתי להרבה מאוד אנשים.
רוית - אין לי תמיכה רשמית (טיפול פרטני או קבוצתי) לצערי הרב התחושה שלי היא מאוד של לבד בכל התהליך ברמה הרגשית. ברמה הפיזית יש לי בעל תומך ונהדר שהוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. לצערי ברמה הרגשית קצת יותר קשה לעבוד על אותם התדרים אך הוא משתדל להיות קשוב.
שרון - כמובן, חברות, משפחה ובעלי איתי לכל אורך הדרך. אין צורך לספר, זה ידוע וברור וכולם יודעים, אני בת 36!!!
שיר - אני נמצאת בקבוצת תמיכה ומודה לאלוהים שהקבוצה הזו קיימת. מטופלת באופן קבוע אצל הרפלקסולוגית שלי שגם מרגיעה ומאזנת אות ואני בחרתי לשתף רק את המשפחה הקרובה.

כמה זמן את ובן זוגך יחד? וכיצד הניסיונות להרות משפיעים על הזוגיות שלכם?
ליאור-  אני ובעלי יחד כבר 7 שנים והנסיונות להרות גרמו לתסכול בזוגיות ולהתפרצויות זעם על כל פרט ולו הקטן ביותר
רוית - אנחנו יחד 3 שנים, הנסיונות משפיעים ברמות שונות ככל שהתהליך מתקדם ומשתנה בהתאם לטיפולים ולמורכבותם. מצד אחד אנחנו חווים משהו מאוד עוצמתי יחד , מחבר ומצד שני זה גורם לריחוק לעיתים ולהתנתקות מיצדי בעיקר. אני משתדלת לדבר על הכל ולשים דברים על השולחן כי אני מאמינה גדולה בלדבר את הדברים אבל בהחלט מצאתי את עצמי במקומות אחרים של שתיקה והתרחקות לאחר טיפול שלא צלח למשל.
שרון - 6  שנים ביחד, בהתחלה מיד נוצר משבר / אשמה/ כעס .שנינו יודעים שאין טעם להאשים ואין על מה אבל זה לא בשליטה, בתקופות של ריבים וכעסים עלו מילים כמו .. בגללך וכו'.. אבל אחרי זמן מה מבינים שזה לא לעניין וזה נפסק.
שיר - אני ובעלי יחד כבר 3 שנים, הרבה כעס, מריבות על שטויות, האשמות הדדיות בכל דבר. הצעתי לו לפני מספר חודשים ללכת לייעוץ זוגי כי הרגשתי שזה ממש עומד להתפוצץ בינינו. לא קל לי אני מודה, יש אהבה גדולה וזה מה שמחזיק אותנו.

האם פנית לטיפולים ברפואה משלימה? ואם כן באיזו שיטה?
ליאור - כן, אני מטופלת בשיטת הביאונרגיה
רוית - כן לדיקור, הטיפול היה נעים אבל עבד בשיטת המפעל כמו רוב הדברים בקופה אז הפסקתי שם והלכתי למדקרת פרטית ומקסימה שמטפלת גם בשיאצו
שרון- לא פניתי, בעיקר בשל העניין הכלכלי,טיפולי פוריות אמנם ממומנים דרך הקופות אבל עדיין העלויות הם לא קטנות...
שיר - אני מטופלת ברפלקסולוגיה כבר תקופה ארוכה, ודמיון מודרך

מה הכי חשוב לך בבחירת הרופא המטפל?
ליאור- מקצועיות ואנושיות. רגישות, אכפתיות, פתוח להקשיב לדאגות ולשאלות ולענות כמה שצריך מבלי לתת תחושה שאין לו זמן בשבילך או חשק לענות
רוית - מקצועיות תחילה בשילוב עם אמפתיה ויחס חם ואנושי.
שרון - רגישות למצבי, התחשבות, כנות, בחירת מילים ברורה ונכונה, הקשבה ושיתוף בקבלת החלטות
שיר- שיקשיב לי , שיהיה מקצועי ושידע להשיב על שאלותיי בסבלנות

האם סיפרת למישהו/י שאת מנסה להרות? מהם המשפטים הנפוצים ששמעת לאחרונה מהמשפחה/חברים/קרובים?
ליאור - לא מסתירה מאף אחד.סיפרתי להרבה מאוד אנשים, הרבה מאחלים לי בהצלחה, לא נורא, סבלנות, את חייבת להיות רגועה ובלי לחץ
רוית - לכל הסביבה שלי, משפחה, חברים קרובים וחברים לעבודה כולם אומרים לי "הכל יהיה בסדר", "רק לא להיות בלחץ", "הכל יבוא בזמנו" :-).
שרון - אין צורך לספר, זה ידוע וברור וכולם יודעים, אני בת 36... המשפטים די קבועים.. "בקרוב אצלך", "הפעם זה בטוח יילך", "למה שלא תעשי טיפולים פרטיים",  "למה לא אימוץ" , "לכי לרב הזה ...", "תתחילי לשמור שבת ומצוות" .

שיר - בשנה הראשונה אף אחד לא ידע, אבל לאחר מכן כבר התחילו להתעניין במצבי, המשפטים שאני שומעת עד היום - יהיה בסדר, אולי את צריכה להחליף רופא, את לא לבד, נסי להיות רגועה.

מה התחושות שלך כלפי עצמך בזמן הזה?
ליאור - רגועה ובטוחה בעצמי ובהצלחה שלי בדרך למשפחה שלי, לחלוטין לא מרגישה בושה!!! מרגישה גאווה מלאה!!!!
רוית- של אכזבה בעיקר מעצמי, מכך שלא הצלחתי להיכנס להריון כמו שתיכננתי וכעת מעורב המדע בעניין. אכזבה מכל מה שאני צריכה לעבור וכעס שמלווה אותי לא מעט. ממש לא חשה בושה. להיפך אני מאוד גלויה בעניין ומשתפת באופן חופשי.
שרון - שאני כישלון, שאני עושה דברים לא נכון, לא שותה מספיק, לא נחה מספיק, לא אוכלת נכון, יותר מידיי קפאין, פחות מידי חלבונים,שאני דואגת מידיי ולכן לא הולך וגם רגשות של  אשמה, כעס, הרבה פעמים אני קושרת את זה כעונש לדברים שעשיתי בעבר...
בושה לא. ממש לא. אני בגישה שאם את מטפלת בבעיה את לא צריכה להתבייש הבושה היא להסתיר ולהתעלם מבעיה שדורשת טיפול.
שיר - לא פשוט לי , אני מאוד מבולבלת ונמצאת בסערת רגשות, מה לא בסדר, איך כולם כבר בהריון ואני עוד לא. לא מרגישה בושה. מעודדת אותי הידיעה שאני לא לבד, ושיש עוד נשים רבות במצבי.

האם תוכלי לתת מסר/טיפ לנשים שמנסות להרות
ליאור - לא לאבד תקווה ולהאמין להאמין בהצלחה
רוית - נשימה ארוכה סבלנות והמון אורך רוח, זו ריצה למרחקים גדולים ולדבר על הדברים , לדבר!!!!
שרון- להתמיד, להמשיך כל עוד הן יכולות ואם הן מרגישות שדיי... יש דרכים אחרות להיות אמא , אני אישית מתנגדת לאם פונדקאית אבל זה פתרון יעיל וגם אימוץ. אם חלילה לא אצליח עד גיל 40 אני חושבת שאפנה לאימוץ.
שיר - אל תישארו לבד ,שתפו בתחושות שלכן, טפלו בעצמכן.

לסיכום : 4 נשים שונות שמייצגות את אותו מכנה משותף הן במצב שהן מתמודדות והן בגישה שלהן למצב אז לסיכום חשבנו שאין  כמו ללמוד ממי שכבר עברה את הדרך ...ו על כן אנחנו בוחרות להביא כסיכום את ההסתכלות של 3 נשים הריוניות לאחר טיפולים והמסר שלהן?:

מהמקום שאת נמצאת בו היום - מה היית אומרת על ההתמודדות שלך עם המצב? איך הרגשת  שם ? מי היית שם ?
איילת- אני גאה בעצמי שהחלטתי לא להיות לבד, להיות מוקפת תמיד באנשים ולשתף, לא הייתי אני תקופה מאוד ארוכה. הפחדים אומנם עדיין מציפים אותי אך אני דואגת לטפל בעצמי . הרפלקסולוגיה עוזרת לי המון גם פיזית וגם נפשית.
רני - רק אחרי שנכנסתי להריון הבנתי תחת איזה לחץ נפשי אדיר הייתי נתונה. במהלך הטיפולים הייתי כל כך רגועה וקולית, אפילו בזמן זריקות ההורמונים, בקושי בכיתי אפילו כאשר תוצאות הבטא השליליות הגיעו וניחמתי את עצמי שזה חלק מהתהליך ושהכל יהיה בסדר. אם מישהו מהסביבה הקרובה שלי היה אומר לי שאני לא כמו תמיד פשוט לא הייתי מבינה על מה מדובר, לא הבעתי התעניינות בקבוצות תמיכה לנשים בטיפולים ובכלל הרגשתי שהכל די קטן עלי. היום אני מבינה שהייתי קצת בהדחקה ויכולתי להקל על עצמי המון אם הייתי יותר פתוחה לעזרה מסביבה שמתמודדת עם אותם הדברים שאני חווה.
דניאל- אני יותר מבינה, סבלנית, פחות בוכה – בהתחלה כשניסינו להרות הייתי חזקה , החזקתי את בעלי על הכתפיים, עם הזמן התחלתי להישבר כבר לא היה לי כוח להחזיק את עצמי, איבדתי את האמונה בעצמי, מזלי שבעלי תמך בי ובעזרת התמיכה שקבלתי ממנו ומהקבוצה שהשתתפתי בה וכמובן מהטיפולים בדמיון מודרך שעברתי חזרתי לעצמי ולשפיות שלי

יש נשים רבות שמתמודדות עם מצב זה , איזה טיפ את נותנת להן כדי לעבור את התקופה  אחרת ?
איילת- אל תעברו את התקופה הזו לבדכן! תמצאו מישהו שיעבור איתכן את התקופה הלא פשוטה הזו ביחד, תטפלו בעצמכן, ותשתפו המון!
רני- הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לאישה שעוברת טיפולי פוריות הוא - תהיי אנוכית !!!
אם בא לך להשען בכל כובד המשקל על בן הזוג\\חברה\\משפחה - תרגישי בנוח לעשות את זה.
אם מתאים לך לעדכן את סביבתך מתי את מזריקה, מה התופעות, כמה את עצבנית, שאת מתרגשת לקראת הטיפול אבל לא בא לך לעדכן אם הוא הצליח או לא - תגידי להם שתודיע להם כשתוכלי, בניגוד אליך, להם יש מספיק אנרגיה להתמודד עם ההמתנה ואי הידיעה.
אם בא לך להיות עצובה ובלחץ אז אחלה - בכל מקרה את לא ממש יכולה לשלוט בזה אז לדעתי עדיף לתת לזה ביטוי ולא להדחיק. אם יש משהו שאת צריכה לשמוע או לא צריכה לשמוע - ידעי את האנשים סביבך. אין לאף אחד בעיה שיסריטו לו בדיוק מה להגיד לפני או אחרי טיפול, לפעמים זה אפילו יותר קל.
בקיצור - תהיי אנוכית ואת וכל סביבתך תרוויח מהמצב !
דניאל- קבוצת תמיכה . פתיחות . שיתוף מילולי עם בן הזוג והמשפחה. מותר לבכות זה מרגיע.

וכמובן תודות רבות לנשים המדהימות והאמיצות שהסכימו לשתף אותנו בדרך שלהן , אנחנו מכאן מאחלות לכן דרך קלה ומוצלחת .

הכותבות אורית הלפגוט ונעמי בן זקן מנהלות פורום מנסים להרות –תמיכה בפורטל דולה

אורית הלפגוט- מלווה ותומכת בנשים המתמודדות עם טיפולי פוריות ותומכת בהריון ולידה , מטפלת מוסמכת ברפואה משלימה- בהתמחות בפריון ולידה. מנהלת גם את פורום הריון לאחר טיפולים בפורטל דולה

נעמי בן זקן- מאמנת אישית, מטפלת ב-NLP. מלווה ותומכת בזוגות/נשים המתמודדים עם טיפולי פוריות