שיכוך כאבים בלידה

"אפידורל" מתחבר אצל יולדות רבות עם לידה ללא כאבים, אבל זה אינו האמצעי היחיד לשיכוך כאב בלידה. הכאבים בלידה נובעים בעיקר מהתכווצות שרירי הרחם, המנסה לדחוק את העובר החוצה. כאב בלידה הוא איננו מצביע על בעיה, אלא להיפך: הוא מראה בדרך כלל על התקדמות טובה של הלידה.

בדרך הטבעית אפשר להתגבר על הכאבים באמצעות תנועה ושינויי תנוחה. בזמן ציר אפשר להישען על בן הזוג (כמו בריקוד) עם תנועה, נשימות והרפיה תוך כדי שהוא מעסה את הגב התחתון ואת האגן. עוד הקלה תהיה אם תרפי את הגוף במקום להתכווץ עם הכאב. גוף רפוי מאפשר לצוואר הרחם להיפתח. גוף לחוץ אינו מאפשר לפתיחה להתקדם כראוי. דמיון מודרך מסייע להתגבר על הכאב וכמוהו גם שימוש מים במקלחת, באמבטיה או בג'קוזי. יש להם השפעה מרפאת עם תחושה של ריפיון השרירים. גם במים חשוב להישאר בתנועה. בישיבה על האסלה אפשר להרפות את רצפת האגן באופן טבעי. כל זה, יחד עם נשימות נכונות, ייתן לגוף כוח להמשיך. עוד על אמצעים טבעיים לשיכוך טבעיים בכתבות נוספות בפורטל.

הפחד מן הכאב לפעמים גדול מן הכאב עצמו, ולכן יש נשים המבקשות הרדמה אפידורלית עוד לפני שהגיעו ללידה עצמה.

יש כמה אפשרויות רפואיות לשיכוך כאבים. בגוף ישנם חומרים טבעיים דמויי אופיאטים, שתורמים לשיכוך כאבים, הנקראים אנדורפינים. חומרים אלה משתתפים בהעברת גירוי הכאב בין העצבים. ככל שרמת האנדורפינים גבוהה יותר יש פחות מעבר של גירוי לכאב.

רמת האנדורפינים שונה מאדם לאדם. ממחקרים רפואיים מתברר, כי בזמן הלידה ישנה רמה גבוהה יותר של אנדורפינים בדם היולדת, מאשר אצל נשים שאינן בהריון. כמו כן נמצא כי אצל נשים שלידתן מתמשכת ומסובכת, רמת האנדורפינים נמוכה מאשר אצל יולדות בלידה ללא סיבוכים. ככל שהכאב מתגבר, רמת האנדורפינים עולה, והיא מגיעה לשיא בזמן יציאת העובר, ויורדת במהירות תוך שעות לאחר הלידה.

יעילות משככי הכאב תלויה ברמת האנדורפינים אצל היולדת. ככל שרמת האנדורפינים גבוהה יותר היולדת תזדקק לפחות משככי כאבים, ויעילותם תהיה גבוהה יותר. מיגוון התכשירים הרפואיים שניתן להשתמש בהם בזמן הלידה, מוגבל.

• גז הצחוק – ניטרוס אוקסיד (N2O) ניתן בשאיפה ליולדת בתערובת עם חמצן. הגז מביא לשיכוך הכאב בזמן הציר. היולדת יכולה לשלוט בצורך לשאיפה, ולווסת אותה לפי רמת הכאב. הגז אינו משפיע על העובר, שכן הוא מתפנה מהגוף במהירות דרך מערכת הנשימה. ניתן רק בחלק מבתי החולים בארץ.
• פטידין – זהו  חומר נרקוטי, הניתן ליולדת בשלבים המוקדמים של הלידה בהזרקה לתוך השריר או לתוך הווריד. חסרון הפטידין הוא שהחומר מגיע דרך מחזור הדם האמהי לשלייה ועובר לעובר. העובר יכול להיות מושפע מהחומר המרדים, ואפשר לראות את תגובתו לזריקה על ידי תרשים הדופק במוניטור. בגלל ההשפעה על העובר מגבילים את כמות הפטידין הניתנת ליולדת, גם אם פגה השפעת החומר. בגלל שהפטידין גורם לבחילה, הוא ניתן יחד עם תרופת ההרגעה פנרגן. אם התינוק שנולד עדיין נמצא תחת השפעת הפטידין, אפשר לתת לו זריקה נגדית, המבטלת את השפעת התרופה. ייתכנו בעיות התחברות של התינוק לשד אם נולד תחת השפעת פטידין.
• אלחוש אפידורלי – בלידה מקובל אלחוש אפידורלי, שהוא אלחוש מקומי, הנעשה על ידי רופא מרדים בחדר הלידה. הרופא מזריק חומר הרדמה באזור האפידורלי בין מעטפות חוט השדרה דרך צינורית דקיקה המושחלת דרך מחט ארוכה ודקיקה. חומרי הרדמה אלו משתקים את הסיבים התחושתיים שיוצאים מחוט השדרה, וכך נמנעת העברת גירויי הכאב למוח. היולדת נשארת ערה והיא מסוגלת להניע את כל איבריה. הרופאים טוענים כי חומרי ההרדמה אינם עוברים לעובר, והוא אינו מושפע מהם. עם זאת כמה מחקרים מוכיחים כי חומרי ההרדמה עוברים בצורה פחות משמעותית מהפטידין אבל גם להם יש השפעה על יכולת היניקה של התינוק. ניתן להשתמש באפידורל במשך כל הלידה ואף לאחריה אם יש צורך בתפירה. ניתוח קיסרי ניתן לבצע היום בהרדמה אפידורלית.
• אפי-קל walking epidural. כיום משתמשים גם בטכניקות מתקדמות של הרדמה אפידורלית כך שליולדת אין תחושת כאב אך היא יכולה ללכת ולהישאר פעילה. טכניקה זו משמשת רק בחלק מבתי היולדות בארץ. חומר ההרדמה זהה והטכניקה תלויה רק במיומנות הרופא המרדים.
• הרדמה כללית – מבוצעת בדרך כלל במקרים של ניתוח קיסרי בשעת חירום או ניתוח לא מתוכנן מראש כאשר האשה אינה מחוברת לאלחוש אפידורלי והזמן אינו מאפשר להמתין לחיבור האפידורל.