המלונות התחפשו

לס וגאס היא עיר של כאילו. כאילו אפשר להתעשר שם, וכאילו אפשר להיות בה מישהו אחר או להיות במקום אחר, בכאילו. זוהי עיר בתחפושת כל השנה, כשלא רק עורכי החתונות מתחפשים לאלביס פרסלי ולמרילין מונרו, אלא גם אנחנו יכולים להתחפש כאן למי שאנחנו רוצים. תלבושות להשכרה יש בכל פינה בסמטאות הצדדיות.

גם בתי המלון מנסים להידמות למקום אחר. ניו יורק לניו יורק, פאריס לפאריס, לוקסור למצרים העתיקה, סיזר פאלאס לרומא העתיקה, ווינישן לוונציה של היום, וכך הלאה. האמריקנים שרוצים להגיע לערים הללו וחוששים להוציא דרכון, מסתפקים בתחליף. זוהי עיר של כייף, של תפאורה גרנדיוזית, של תלבושות מושקעות. כשנכנסים לארמון סיזרס פאלאס מקדמים אותך העובדים בטוגות רומאיות ומגשים עם כוסות שמפניה. הגלדיאטורים שאנו רואים הם המלצרים. אין כאן מופעי גלדיאטורים. החליפו אותם ג'רי סיינפלד במופע סטנד-אפ, סלין דיון המדהימה, רוד סטיוארט שלא נס ליחו ואלטון ג'ון האחד והיחיד עם פסנתר בשווי מיליון דולר. כשנכנסים למלון מרגישים כאילו הגענו לרומא, לפחות זו שאנו מכירים מהסרט יוליוס קיסר בכיכובו של צ'רלסון הסטון כמארק אנתוני. בריכות השחייה משיש וגרניט רק מוסיפות לאווירה המלכותית. בדרך כלל גובים כאן 137 דולר לזוג ללילה, אם אין תערוכה או כנס גדול. אם נפגוש כאן את קליאופטרה, ויש סיכוי כזה, שיחקנו אותה. 

ימי הפרעונים

עוד מלון שמחזיר אותנו בהיסטוריה כמה אלפי שנים הוא לוקסור, עם הפירמידה מזכוכית שחורה והספינקס בחזיתו. כאן, בחלק הדרומי של ה"סטריפ" המפורסם של וגאס, אנו חוזרים למצרים העתיקה, ובהתאם גם הלבוש של כל צוות המלון. הפירמידה היא בת 30 קומות ודרכה אנו עוברים לתוך מצרים של פעם. גם אם לא לנים כאן, כדאי להגיע לארוחת הבוקר המוגשת במזנון חופשי. היא אחת הטובות והמגוונות בעיר, וכמובן זולה מאוד. התפאורה של המסעדה היא של גן ארכיאולוגי עם העתקים של מימצאים מתקופת הפרעונים ופסלי ענק המזכירים את אבו סימבל באסוואן. קיטש במיטבו. השהות במלון לא יקרה. המחירים מתחילים ב-59 דולר לזוג ללילה. מציאה.

חצי מחיר מהמקור

חזרה לימינו. עוד תחפושת, והפעם גרנדיוזית. ניו יורק ניו יורק (פעמיים, כן) הוא עם החזית המרשימה והמושקעת ביותר. אפשר לספור לפחות עשרה בניניים ניו יורקיים שזכו כאן לרפליקה מוקטנת, העיקר שנרגיש כמו בבית בניו יורק. יש כאן גם רכבת הרים קטנה בסגנון התפוח הגדול. השהות במלון תעלה 55 דולר ללילה לזוג. חצי מחיר מהמקור ולכן מאוד פופולרי אצל באי ועידות..

כאילו צרפת

למלון פאריס הגענו באמצע הלילה, ולרגע אפשר היה לחשוב שחזרנו לצרפת. מגדל אייפל בחצי הגודל של המגדל המקורי, שער ניצחון מפואר בחזית המלון מכניסים אותך ישר לאווירה של כאילו אנחנו בפאריס. גם המסעדות והבראסרי משרות אווירה צרפתית מקורית. כדאי לנסות את הבויאבז או קוק-או-ון (תרנגול ביין). ההבדל הוא בחדרים. הם ענקיים. שטח החדר לזוג 80 מטרים, ושתי מיטות קינג סייז נבלעות בתוכו בקלות. לא לשכוח לעלות בלילה למגדל אייפל המוקטן. מלמעלה רואים את כל הסטריפ המואר. חוויה. נסו לבקש חדר עם חלון לחזית, כדי לצפות במזרקות של בלאג'יו ממול. המחיר לחדר הוא 159 דולר ללילה לזוג. 

ארמון איטלקי

עוברים לאיטליה. גם היא בתחפושת. חזיתו של מלון בלאג'יו מדמה כפר בטוסקנה, ובפנים אנו כבר בארמונות איטלקיים עם רצפות מוזאיקה, אוספי אמנות וגלריה של חנויות מדהימות גנים בוטניים עצומי ממדים שקשה להאמין שאנחנו בתוך מלון. הכל משדר יוקרה. הבר עטוי עורק קרוקודיל מוזהב, והמופעים הם מהטובים בעיר. ראינו כאן את O של Cirque de Soleil.  מדהים. כדאי להביט בתקרה של הלובי המעוטרת בפרחי הזכוכית של קומו. כנראה שימשה השראה לאמן הזכוכית צ'יהולי. באחת ממסעדות הלובי של בלאג'יו אכלנו את הטירמיסו הכי טוב בעולם, עד היום. בעצת חברים לא גרנו בבלאג'יו, אלא במלון ממול, כדי שנוכל לראות מהחלון את מופע המזרקות המרהיב בחזית של בלאג'יו. מופע חינם שלא נגמר. חדר לזוג יעלה כאן 162 דולר ללילה.

הפיאצה של ונציה

עדיין באיטליה בכאילו, ובמלון The Venetian אנחנו בפיאצה של ונציה. היונים בכיכר סנט מרקו, ארמון הדוג'ים, הכל כאן. וכמובן האטרקציה שרואים מהכביש: תעלות לאורך שדירת החנויות, והגונדולות שאפשר לשוט כאן, עם גונדולייר אמיתי. גשר ריאלטו דומה מאוד למקור הוונציאני וכך גם ההעתקים המדויקים של הפסלים. כאן מופיעים ג'ים בלושי וטים אלן, ועוד מופעים מהשורה הראשונה. אסור להחמיץ את התערוכה של ליאונרדו דה וינצ'י. ההמצאות שלו חוזרות כאן לחיים. גנים איטלקיים שהועתקו אחד לאחד ותפריט איטלקי מכל הקשת האיטלקית מהצפון ועד הדרום, במסעדת קנטנלו. יותר מ-7,000 חדרים במלון הענק הזה, עיר של ממש, המכונה גם דיסנילנד למבוגרים. אפשר לקבל חדר לזוג ב-149 דולר ללילה.

.

גילוי נאות מס' 1: אני עדיין חייב לאשתי להתארח במלון האחרון, כי הבטחתי בירח הדבש. גילוי נאות מס' 2: הוונישיאן הוא בבעלות שלדון אדלסון, הבעלים של החברה המחזיקה במניות "ישראל היום" שבו אני עובד.