כל כך מהר, שנינו עדיין המומים

סיפור לידת בזק של פיצי
|
הדפס
|
שמור

מאת: נטשה

 

אמרתי שאני חייבת לכתוב את סיפור הלידה כמה שיותר מהר כל עוד הוא טרי...  

אני עדיין לא מעכלת, לא מצליחה להבין ולהפנים שהאיש הקטן ששוכב פה לידי היה רק אתמול אצלי בבטן! פשוט לא יאומן!

קודם כל מהכותרת - אתן מבינות שזו היתה לידה מהירה... תיכף תבינו כמה... שנינו עדיין המומים. עד אתמול בבוקר לא היו לי בכלל סימנים שהקטנצ׳יק מעוניין לצאת. ביום שבת אני וחמתי עוד דנו בזה שהבטן שלי ממש גבוהה וכנראה ייקח לו עוד קצת זמן.

 

במהלך היום אתמול התחילו לי כאבי גב נסבלים בהחלט.. בבוקר הם היו כל חצי שעה, נפסקו כמעט לגמרי בצהריים והתחדשו שוב לקראת הערב. שוב- משהו נסבל לחלוטין, אפילו לא הייתי אומרת כואב. בערב היה לי ערב על האש מהעבודה, לא הרגשתי כלום, וישבנו עד 10 וחצי בערך. הגעתי הביתה, התקלחתי ולישון בערך בשעה 11.

 

בשעה 12 בלילה התעוררתי עם כאבי בטן. כמו של מחזור מעורבב עם גזים.. כאב די חזק, לא נותן לישון אבל גם לא משבית. הלכתי לשירותים איזה שלוש פעמים תוך שעה. בפעם האחרונה היה קצת דם חום. אז הבנתי שמשהו מתחיל לקרות :-) כנראה הפקק מתחיל להשתחרר...

 

טוב, אני בטוחה - לידה ראשונה, יש קצת צירים, אז יצא כנראה הפקק, זה עדיין לא אומר כלום ובטח יכול עוד להימשך שעות אם לא ימים. הולכת לכדור פיזיו, קצת זזה, מזל שהבעל עוד לא הלך לישון ;)

כשקמתי מהכדור - מרגישה קצת רטיבות. הולכת לשירותים - חושדת שאלו קצת מים... טוב- מים זה לא צירים לא ברורים - נוסעים לבית חולים!


בעלי אוסף דברים אחרונים, אני עדיין על הכדור קצת, אומרת לו לא להילחץ כי נראה לי שאלו לא צירים ויחזירו אותנו הביתה. ולמה אני חושבת שאלו לא צירים? כי אין ביניהם הפסקות.. אני יודעת שציר אמור לכאוב, ובין לבין אמורה להיות הפוגה כלשהי. ולי כואב, אמנם בצורה סבירה עדיין, אבל כל הזמן!

נוסעים לבית חולים, מגיעים בשעה 2:11 דקות (רשום על הצמיד:-)). עולים למיון יולדות - כל שלושה צעדים עושים הפסקה לציר. כשמגיעים האחות שולחת לעשות בדיקת שתן ולפי הריח אני מבינה שאין ספק שאלו מים שמטפטפים ולא בריחת שתן או משהו. הכאב כבר לא נעים בכלל, בלשון המעטה.


בדיקה פנימית לפתיחה- (כואבבבבב). ״טוב, מהר לחדר לידה את בפתיחה 5״.

מההההה?!? מאיפה? התחילו לי צירים לפני שעתיים!!

הולכים לחדר לידה, אני מתפשטת.. מחליפה לכותונת הסקסית שלהם..
״רוצה אפידורל״? ״כן״!!
טוב, אפידורל אז נוזלים. שמה לי אינפוזיה, אמרה שייקח 10-20 דקות ואז יגיע המרדים. יוצאת מהחדר, אני נשארת עם בעלי... זה הזמן לציין שהוא היה פשוט גיבור-על במהלך כל הערב הזה! פשוט מתה עליו!!

 

עוד לא נגמרה האינפוזיה- ואז אני מבינה למה לא היתה לי הפוגה בין הצירים: האחות בודקת ואומרת: ״מה זה, אצלך כל הצירים רצופים! ממש ציר על ציר״. כיף חיים ממש!

המרדים מגיע אחרי 20 דקות, מבקש שאתקפל כדי להזריק.. לא מסוגלת בזמן ציר וגם אין ביניהם הפוגות. המרדים מסנן משהו בסגנון: ״אי אפשר לעבוד ככה״ ואז...

 

מזכירה לכן שעברו בערך שעתיים מאז שהתחילו לי הצירים, אני מנסה להתקפל לתנוחת עובר בשביל האפידורל ויש לי ציר לחץ!!!!! מאיפה זה בא?!?!


אני אומרת למיילדת, המרדים שואל אם מישהו בדק אותי בחדר לידה או שרק בקבלה. המיילדת אומרת שרק בקבלה, אבל זה היה רק לפני 20 דקות והיתה לי שם פתיחה 5.

 

בודקת אותי; פתיחה מלאה!!!! תוך 20 דקות! מה זה? פיצי ממש רוצה לצאת כבר כנראה :)


המרדים אומר שאפידורל לא יהיה פה כבר היום. אמא'לה.

 

המיילדת אומרת שאמנם פתיחה מלאה אבל הוא די גבוה, אז בציר הבא לנסות ללחוץ אותו קצת. אני מנסה כנראה שזה עובד.. .


באה עוד מיילדת ושתיהן יחד מתחילות לעודד ללחוץ.. תחושה שקורעים לי את הצורה מבפנים. מזל שעשיתי כמה פעמים קקי לפני :-). כבר ארבעה צירי לחץ, אני לוחצת ואין התקדמות.


אין דבר יותר ״מעודד״ מלהגיד שיש לו ״ירידות דופק לא סימפטיות בכלל בזמן ציר אז כדאי שאדחוף חזק יותר״. שמות לי מסיכת חמצן.. זה ממש עוזר! גם בעלי מתחיל לדרבן.. עומד ליד הראש שלי ומלטף לי את היד.. עוד שלוש לחיצות והן מצליחות להוציא אותו!!! :)) והוא ישר בוכה! ושמות אותו עליי, והוא כזה קטן!! פשוט בובון!


שקילה: 2835, מזל שהוא קטן, אחרת בלידה כזאת, זה היה יכול להיות בעייתי.. גם ככה הוא די קרע לי את הצורה.

הלידה, ברוך השם, עברה בסדר, אבל השיליה לא יוצאת. הרופא מאיים עליי בחדר ניתוח בהרדמה כללית (כי אני בלי אפידורל). איזה באסה! עד שעברתי בעל כורחי לידה טבעית, עכשיו חדר ניתוח? התעקשתי לחכות עוד. בסוף באה המיילדת השניה שהייתה איתי, לחצה לי על החיים והוצאנו אותה! ברוך השם שלמה!

 

ואז התפירה! הוא תפר אותי קרוב ל-45 דקות, ממש עשה לי מקרמה :) וגם שם הוא אומר לי: ״את מאיימת עלינו היום הרבה בחדרי ניתוח״. הוא חשש שהקרע הגיע לשריר הטבעתי. למזלי זה לא קרה והתפירה הספיקה.

 

זהו, אחר כך התאוששות של 20 דקות (היתרונות של לידה בלי אפידורל) ולמחלקה.

 

המלצה: גם אם אתן מרגישות טוב, אל תקומו לבד לשירותים! אני התעלפתי בדרך חזרה למרות שהרגשתי כמו מיליון דולר. הגוף צריך מנוחה ותמיכה.

 

אני מנסה להניק. רק עכשיו הוא מתחיל קצת לשתף פעולה :) פשוט קסם! אני עדיין לא מצליחה להפנים!

 

אז מצירים שהחלו בשעה 12 בלילה בשבוע 38+1, נולד פיצי בשעה 3:35 בבית החולים קפלן (אחרי לבטים החלטנו ללכת על הקרוב יותר לבית, מה שהתברר כהחלטה נכונה, אחרת נראה לי הייתי יולדת באוטו) .

אין לי מושג איך זה קרה כל כך מהר, אפילו לא הבנו שאנחנו בלידה
מודה לאלוהים שהכל עבר בשלום ומנסה להתרגל לסטטוס המשפחתי החדש

 

תודה לכל הקוראות, מאחלת לכן לידה קלה, בידיים מלאות, נחת ואהבה!!

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה