הלידה המדהימה של אושרי

מאת: יעל
הסיפור שלנו מתחיל ביום שלישי, יום לפני הלידה, החלטתי שזהו הספיק לי 38 וחצי שבועות והודעתי לקטנצ'יק שבבטן שזהו די נמאס לי והאמת שאני כבר מתה להכיר אותו. בחצות אני והחצי נכנסנו לישון ושניה לפני שעוצמים עיניים התחלתי להרגיש מיחושים קלים שכלל לא דמו לצירים האמיתים והכואבים שהיו בשלושה שבועות האחרונים, עדכנתי את החצי והלכנו לישון.

בשעה 4:35 בדיוק כמו ביום לידת בכורי התעוררתי מציר והחלטתי לא להעיר את החצי עד שאדע מה קורה, לקחתי את הלפטופ והתחלתי לתזמן, הצירים היו די ארוכים (כדקה) ודי תכופים (כל 2 דקות בערך), אני חייבת לציין שאני אדם די לחוץ אך באותו יום נתקפתי ב"אי שפיות זמנית" שנמשכה עד רגע הלידה והחלטתי להמשיך ולתזמן לפחות עוד שעה.
בשעה 4:55 החצי התעורר לקול הנשימות שלי והבין שהרגע אכן הגיע. העברתי את הלפטופ אליו והלכתי להביא את הכדור פיזיו מהסלון כיון שמאד כאב לי בשכיבה והעברתי כך את הצירים עד 5:45 התקשרתי לאמא להתייעצות האם כן ליסוע או לא כיון שאני גרה בראשון לציון והולכת ללדת בבי"ח מאיר בכפר סבא, מרחק של כ35- דקות נסיעה ללא פקקים. אמא שלי קלטה שהלידה קרובה מאד כיון שבתוך שיחה של 5 דקות היו לי שני צירים והחלטנו שאתקשר לחמותי בקרית אונו, כדי לבקש בייביסיטר לבכור לפחות עד שהוא ילך לגן והתחלנו להתארגן ליציאה.

פתאום נכנסתי לאדישות מוזרה והתחלתי לסדר את הבית ואת התיק של הקטנצ'יק ליציאה מביה"ח, ואת הריפוד של הסל קל ופתאום גם החלטתי להתקלח ולשתות קפה, וכך יצא שמשכתי זמן בבית עד 7:00. הודענו לחמותי שאנו נשלח את הבכור לגן ושהיא רק תאסוף אותו בסוף היום ויצאנו לדרך בשעה 7:30. בשעה 8:40 נכנסתי למיון יולדות בבי"ח מאיר בכפר סבא, נתתי דגימת שתן וירדו לי המים, לאחר בדיקה קצרה התבשרתי לשמחתי שאני עם פתיחה של 4 והודעתי למיילדת שאני רוצה לידה טבעית לחלוטין,.היא ציינה כי לשם כך אני חייבת להיות מחוברת למוניטור לפחות כ-20-30 דקות לוודא שאין חלילה סכנה, כמובן שהסכמתי.
לאחר 15 דקות של מוניטור הרגשתי שמתחילים צירי לחץ ושהקטנצ'יק דורש לצאת ומהר. שלחתי מהר את החצי לקרוא למיילדת (עדיין הייתי במיון יולדות) ולאחר בדיקה היא הודיעה לי שיש פתיחה 8 ושלחדר לידה הטבעי כבר לא אגיע, מהר לקחו אותי לחדר לידה הראשון שהיה פנוי והחלפתי בגדים (עדיין הייתי עם הטוניקה ומשקפי שמש על הראש) לא עברו יותר מ-3 דקות מהבדיקה הקודמת והמיילדת שאמורה ליילד אותי אומרת שיש לי כבר פתיחה 10 ושאם יש לחץ אז ללחוץ. בין לבין אני צועקת על החצי שאני לא מוכנה בשום אופן ללדת בלי אמא שלי, והוא אומר שבדיוק בעוד 2 דקות היא מגיעה, היא ממש ליד החניון.
המיילדת צחקה ואמרה שהיא תגיע מקסימום להחזיק את הילד, כמובן שזה נורא הלחיץ אותי (פה נגמרה האדישות) והתחלתי לבכות וללחוץ. החצי אומר שהוא ספר כ4-5- לחיצות ואושרי היה בחוץ. אמא שלי אכן פספסה את האירוע המרגש והגיעה להחזיק אותו בלבד, ואני עד היום בהלם, ולא מאמינה כמה שזה היה מהר. מאחלת לכולנו לידות כאלו מהירות וקלות!!!