כך אפשר למנוע ליקויים במתן שתן

אם שרירי רצפת האגן חלשים יש דחף לתת שתן ללא שליטה
|
הדפס
|
שמור

שלפוחית השתן הנה אבר אשר נועד לאגור את השתן המגיע באופן רציף מהכליות ולרוקן אותו בזמן ובמקום המתאימים.
השתן מגיע לשלפוחית דרך שני צינורות הנקראים שופכנים (וביחיד – שופכן) ויוצא ממנה דרך השופכה. דופן שלפוחית השתן בנויה משריר בלתי רצוני, הנקרא דטרוסור (Detrusor).

צילום: פוטו-ראק

שרירי רצפת האגן, לעומת זאת, הנם שרירים רצוניים, ועל ידי כיווץ או הרפיה שלהם ניתן לשלוט על פעולת הדטרוסור. בזמן אגירת השתן שריר הדטרוסור רפוי ושרירי רצפת האגן מכווצים, כך מתאפשרת אגירת השתן בשלפוחית. בזמן התרוקנות שריר הדטרוסור מתכווץ ושרירי רצפת האגן משתחררים וכך מתאפשר ריקון השלפוחית.
אחת מכל ארבע נשים סובלת מדליפת שתן. דליפת השתן יכולה לקרות תוך כדי מאמץ (שיעול, עיטוש, צחוק, קפיצה, הרמה וכדומה) או מתוך דחף חזק שאינו ניתן לשליטה. בעיה נוספת יכולה להיות תכיפות גבוהה במתן שתן.

דחיפות במתן שתן
במצב זה שריר הדטרוסור מתכווץ בעוצמה חזקה מידי, או ששרירי רצפת האגן חלשים מידי ואין להם את היכולת "להרגיע" את הדטרוסור. תורגש תחושת דחף חזק במיוחד לתת שתן, ללא יכולת להתאפק, עד כדי חוסר שליטה ודליפת שתן (Urge urinaryincontinence).

ישנם מצבים מסוימים שעשויים לעורר מצב של דחף, כמו למשל קימה מכסא, עמידה מול הכיור, קול זרם המים, קור או עמידה מול דלת הכניסה הביתה. מצבים רגשיים מסוימים יכולים גם הם לעורר דחף חזק לתת שתן.

תכיפות במתן שתן
במצב זה שריר הדטרוסור מתכווץ לעיתים קרובות מידי, גם ללא "סיבה מוצדקת", זאת אומרת כאשר השלפוחית עדיין לא מלאה. מופיע צורך תכוף בהטלת שתן הפוגע באיכות החיים, בשל הצורך המתמיד להימצא בקרבת שירותים ופגיעה ברצף הפעילות.
למרות הדעה הרווחת ש"אסור להתאפק", יש לנסות להתאפק על מנת להרגיל את השלפוחית להכיל נפחי שתן גדולים יותר. תופעות אלו של דחיפות ותכיפות במתן שתן יכולות להיות חולפות (כמו למשל בהריון) או ממושכות, להתחיל בגיל צעיר או מבוגר. בד"כ התופעה מחמירה בגיל 40-50.
מצבי כאב, מתח או טראומה, כמו למשל אחרי ניתוח יכולים גם הם לעורר את הבעיה. במצבים אלו יש לשרירי רצפת האגן תפקיד מכריע. כאשר ישנה שליטה לקויה בשרירי רצפת האגן יהיה קשה יותר להתאפק ולשלוט בשלפוחית השתן.

דליפת שתן במאמץ
דליפת שתן המתרחשת בעקבות פעולות כגון שיעול, עיטוש, צחוק, התכופפות,הרמה, קימה מישיבה וכדומה. בפעולות אלו עולה הלחץ בחלל הבטן וגורם לעלייה בלחץ המופעל על שלפוחית השתן. במצב תקין מערכות התמיכה בשלפוחית השתן ואיטום דרכי השתן ימנעו את דליפת השתן, אך כאשר מערכות אלו נפגעו יש צורך בגיבוי ובפעולה משמעותית יותר של שרירי רצפת האגן.

הטיפול
בסדרה של טיפולים, בסיוע מכשיר ביופידבק, נרכשת מיומנות להפעלה מדויקת ונכונה של שרירי רצפת האגן. החזרה לתפקוד תקין ושליטה מלאה מביאה לשיפור משמעותי באיכות החיים ובדימוי העצמי.
אימון שרירי רצפת האגן במצב של דליפת שתן במאמץ נחשב לטיפול יעיל ביותר ואמור להתבצע כבחירה טיפולית ראשונה וכן כטיפול מניעתי. חשיבות מניעתית מיוחדת ישנה לטיפול בנשים בהריון, נשים הסובלות משיעול כרוני ובנשים העוסקות בפעילות ספורטיבית.

יש לך שאלות בנושא? היכנסי עכשיו לפורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים להתייעצות עם הפיזיותרפיסטית ושאר המומחים של הפורום

תגובות הגולשים