הקשר בין יציבה לרצפת האגן

יציבה לקויה יכולה להוביל לליקויים רבים ברצפת האגן
|
הדפס
|
שמור

מה הקשר בין רצפת האגן לבין יציבה? היציבה הנה תנוחת הגוף הגלויה לעין המתבונן, בעוד שרצפת האגן היא נסתרת ונמצאת עמוק במרכז הגוף, ניתנת למישוש אך בהחלט לא לתצפית. ובכל זאת, יציבה לקויה יכולה להוביל לליקויים רבים ברצפת האגן, ובכיוון ההפוך – כאב, או חולשה ברצפת האגן יכולים להשפיע על היציבה.

צילום: פוטו-ראק

הסביבה וסגנון החיים משפיעים רבות על רצפת האגן. בתרבויות מסוימות, האגן הוא אזור המודגש בריקוד ותנועה ובתרבויות אחרות הוא נחשב לטאבו.


במחקר שנעשה על נשים בקמרון (Kruger and Kruger 1991) נמצא, שהנשים שם סובלות מדליפת שתן באופן משמעותי פחות מנשות אירופה וצפון אמריקה. החוקרים ייחסו זאת לעובדה שנשות קמרון מרבות להשתמש באגן בתנועות ריקוד ופעילות היום-יום, יושבות בעיקר על הרצפה ונשענות קדימה כאשר עובדות, לעומת זאת נשות המערב נמצאות רוב הזמן בתנוחות, שבהן שרירי רצפת האגן נמצאים במנח אופקי, וכך נושאים את כל משקל האברים הפנימיים ברוב שעות הפעילות.


בתרבויות שבהן נהוג לשבת בכריעה או על הברכיים ישנו שימוש מוגבר בשרירי רצפת האגן, הרגליים והגב, מה שמביא ליציבה טובה יותר (Tanzberger 1998). בתרבות המערב התפתח סגנון חיים של ישיבה ממושכת בכיסא עם משענת או על ספה מול הטלוויזיה, נהיגה במקום הליכה, מעלית במקום טיפוס וכדומה... כל אלה פוגעים ביציבות, בתנועתיות ובחוזק של הגוף בכלל ושל האגן בפרט.


בגדים הדוקים הנהוגים בתרבות המערב משפיעים גם הם על שינויים בדפוסי התנועה, למשל תנועה מופחתת במפרק הירך המובילה לתנועה מוגברת בגב בשל מכנסיים הדוקים המגבילים את התנועה, נעלי עקב המחייבות תנועות זהירות ומדודות וכן הלאה.


ישנם 35 שרירים שונים הקשורים לאגן אשר ביחד עם הרצועות ושאר רקמות החיבור מתפקדים כיחידה הפועלת בתאום על מנת ליצור יציבות ותנועה בגו ובגפיים. שרירי רצפת האגן מהווים את הבסיס לכל אלו וישנה חשיבות עליונה לתאום ותזמון בין שרירי רצפת האגן ושרירי הגוף כולו והגו בפרט.


אימון מקיף אמור לכלול בשלב ראשון תרגילים לשיפור היציבה ע"י שיפור השליטה בכלל שרירי היציבה המרכזיים, תנועתיות במפרק הירך, תרגילי נשימה, מתיחת שרירים מקוצרים וחיזוק שרירים חלשים, וכמובן – שיפור השליטה בשרירי רצפת האגן תוך דגש על תאום עם כל הנ"ל.


בשלב שני יש ליישם את כל אלו בפעילויות היום יום, כגון הרמה, שיעול, או כל פעילות אחרת בהתאם לסוג הבעיה, לפעילות הגופנית ולאורח החיים.

צלקות וכאבים
מצבים מסוימים ברצפת האגן ובאגן יכולים לגרום לשינויים ביציבה הכללית של הגוף. לדוגמא צלקת בבטן התחתונה בעקבות ניתוח קיסרי יכולה לגרום ליציבה כפופה על מנת להימנע ממתיחת הצלקת. שינוי קל וכמעט בלתי מורגש כזה יכול לגרום, אפילו לאחר שנים לכאב באזורים מרוחקים יותר, למשל בכתף. במקרה כזה טיפול בכאב בכתף יחייב טיפול מתיחה של הצלקת בבטן תחתונה...


צלקות באזור האגן ורצפת האגן נפוצות מאוד אצל נשים בעקבות לידה (אפיזיוטומי, קרעים וניתוח קיסרי) וכן בעקבות ניתוחים גינקולוגיים כגון תיקון צניחה, הסרת מיומה, וכדומה. למרבה המזל, לא כל צלקת מהווה בהכרח מקור לצרות בעתיד אך יש לקחת תמיד בחשבון ששורש בעיה בכל חלק בגוף יכול להיות קשור בצלקת, כאמור, אפילו לאחר שנים.
כאב ואי-נוחות באזור האגן,מכל סיבה שהיא יכולים גם כן לגרום לשינוי יציבת הגוף ובעקבות כך להופעת כאב באזורים נוספים. מצבי כאב נפוצים הנם כאבי מחזור, כאב בקיום יחסי מין, דלקות חוזרות בדרכי השתן וצניחת אברי האגן. חוויות מיניות לא נעימות יכולות גם הן להותיר את רישומן, החל בחוויית בדיקה חודרנית בגיל צעיר או קשר אינטימי מסובך וכלה בהתעללות מינית.

השפעת המצב נפשי
מצבים רגשיים כגון עצב, פחד, דיכאון וחוסר בטחון יכולים לגרום ליציבה שחוחה (Umphred 2001). העוררות התחושתית הכללית של הגוף כולו ורצפת האגן בפרט מופרת גם היא (Hodges and Mosley 2003, Lampe 2003) ותבנית הנשימה הופכת לשטחית יותר, כך שעלולה להיפגע אספקת החמצן לשרירים של רצפת האגן. שיפור המצב הנפשי יכול להביא ליציבה טובה יותר ושיפור היציבה יכולה לאושש את המצב הנפשי.

יציבות עמוד השדרה והאגן
עמוד שדרה ואגן יציבים הינם תנאי הכרחי לתנועה חופשית של שאר חלקי הגוף, לתפקוד תקין של מערכות הגוף ולהרגשה כללית טובה ובטוחה. השליטה על יציבות עמוד השדרה והאגן נמצאת בידי קבוצת שרירים עמוקים הנקראים שרירי היציבה, או שרירי הליבה (Core muscles).
ניתן לדמות את פלג הגוף המרכזי לגליל אשר עטוף בשרירי הליבה. שריר הסרעפת מהווה את "תקרת" הגליל, שרירי רצפת האגן מהווים את "רצפת" הגליל, ו"קירותיו" הם שריר הבטן העמוק – Transversus abdominisושריר הגב העמוק – Multifidus.


החלל הנמצא במרכז הגליל הנו חלל הבטן ומכלול הלחצים המופעלים עליו נקרא לחץ תוך בטני. ככל שהלחץ התוך בטני גדול יותר תוגבר היציבות בעמוד השדרה (Hodges 2005). אלמנט חשוב בקביעת יציבות פלג הגוף המרכזי היא יריעה רחבה המכסה על שרירי הגב העמוקים בשם Thoracolumbar fascia. ככל שהיריעה מתוחה יותר כך עמוד השדרה יציב יותר (Tesh 1987).


Transversus abdominis קשור מאחור לThoracolumbar fascia וכאשר מתכווץ יוצר מתיחה של היריעה והגברת היציבות בעמוד השדרה. פעולה מתואמת של שרירי הליבה מביאה ליציבות הגו. גם השרירים החיצוניים יותר משפיעים על יציבות הגו, אך אלו, בשל המיקום והכיוון שלהם יוצרים גם תנועה במפרקים, ועבודה מתואמת של צמד שרירים נגדיים (Force couple) תיצור יציבות המלווה בהגבלת תנועה. היציבות המושגת באמצעות שרירים הליבה, בניגוד לזו המושגת באמצעות השרירים החיצוניים יותר לא יוצרת נוקשות והגבלה בתנועה, ומאפשרת יציבות דינאמית (Hodges 2004).
שרירי הליבה יפעלו שבריר שנייה לפני כל פעילות מינימאלית של הגוף על מנת לייצב אותו לפני התנועה (Hodges 1997). מאפיין חשוב נוסף של קבוצה זו של שרירים הוא שיתוף הפעולה ביניהם. למשל, כיווץ של שרירי רצפת האגן יעורר לפעילות את Transversus abdominisולהיפך (Sapsford 2001).


כאשר פועלים שרירי הבטן בתאום עם שרירי רצפת האגן והסרעפת ישנה היצירות בהיקף הבטן, מתיחה של Thoracolumbar fasciaועליה של הלחץ התוך בטני (תמונה ימנית).


אם יפעלו שרירי הבטן ללא תאום עם שרירי רצפת האגן והסרעפת, תהיה אמנם הצירות בהיקף הבטן אך בשל דחיקה של תוכן הבטן למעלה ולמטה לא תהיה עליה מספקת בלחץ התוך בטני ותגרם פגיעה ברצפת האגן. בנוסף, Transversus abdominis יצליח ליצור פחות מתיחה של Thoracolumbar fascia כיוון שהוא מתכווץ מול התנגדות מופחתת של הלחץ התוך בטני (תמונה שמאלית).


חולשה בשרירי דופן הבטן ושרירי רצפת האגן יגרמו לשינוי בכיוון הלחץ התוך בטני הנוצר בפעילויות כגון שיעול, עיטוש והרמה. (תמונה ימנית). כאשר הלחץ התוך בטני מופנה יותר כלפי מטה הוא גורם למתיחה נוספת של השרירים והרקמות הרכות ברצפת האגן (Richardson 1999, Heller 2001).


דופן הבטן יכול להיות חלש ומאורך במצבים כגון הריון ולאחר לידה, לאחר פציעות או ניתוחים, ובעקבות אוסטיאופורוזיס כאשר בשל הידלדלות העצם ישנו איבוד גובה והשרירים הופכים להיות ארוכים באופן יחסי. חולשה בשרירי רצפת האגן שכיחה לאחר לידה, בעיקר כאשר התינוק גדול, הלידה ממושכת או לידה שהיה בה שימוש במלקחיים. אלו יכולים לפגוע בעצב הערווה (Pudendal nerve) השולט על שרירי רצפת האגן ויוצא מעצם העצה (Sacrum) בגובה S2-S4. נפילה על הישבן עלולה גם כן לפגוע בעצב זה וכן לפגיעה באיזון המבני של עצמות האגן (Misalignment) ובעקבות כך לחולשה בשרירי רצפת האגן.

רצפת האגן וכאבי גב
כאבי גב הם בעיה רב תחומית. אצל כל אדם מקור הכאב שונה, וברוב המקרים אין המדובר בנזק מבודד לאלמנט בודד, כגון פריצת דיסק או קרע רצועה, אלא שילוב של גורמים עצביים, מבניים, תפקודיים, חברתיים ורגשיים.
תשומת לב רבה מופנית בתקופה האחרונה לחשיבות היציבות בעמוד השדרה והאגן כגורם המגן מפני פגיעה וכאב (Panjabi 1992).

במצב של כאב גב ניתן למצוא שני שינויים עיקריים בדפוס פעולת השרירים –
עלייה בפעילות השרירים השטחיים וירידה בפעילות השרירים העמוקים – שרירי הליבה, כאשר לא ברור עם שינויים אלו בדפוסי הפעולה של השרירים הם הגורם לכאבי הגב, או תוצאה שלהם.
בכל מקרה של כאבי גב יש לבדוק, ובמידת הצורך לאזן את פעילות השרירים, להרפות ולשחרר את אלו ה"תפוסים", ולשפר את השליטה בשרירי הליבה הנוטים להיחלש וביניהם שרירי רצפת האגן.
בכל מקרה של כאבי גב יש לבדוק את תפקוד רצפת האגן (כאב, ובעיות הקשורות במתן שתן או צואה), ובכל מקרה של בעיות ברצפת האגן יש לבדוק את מצבו של הגב.


יש לך שאלות בנושא? היכנסי עכשיו לפורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים להתייעצות עם הפיזיותרפיסטית ושאר המומחים של הפורום

תגובות הגולשים
1. יהודית 07/02/2019, 22:30:37

אני לאחר ניתוח בעמש, l5-s1ל פני הניתוח היתה פגיעה בעצב ויש הרדמות של האגן ו 2 הרגליים. ושליטה חלקית בסוגרים. יש בריחת שתן ולפעמים גם עצירה. האם זה מצב שיכל להשתנות?

+ השב