כך שומרים שרירי היציבה על עמוד השידרה

עמוד שדרה ואגן יציבים הינם תנאי הכרחי לתנועה חופשית של שאר חלקי הגוף, לתפקוד תקין של מערכות הגוף ולהרגשה כללית טובה ובטוחה.השליטה על יציבות עמוד השדרה והאגן נמצאת בידי קבוצת שרירים עמוקים הנקראים שרירי היציבה,או שרירי הליבה (Core muscles).

את פלג הגוף המרכזי ניתן לדמות לגליל עטוף בשרירי הליבה. שריר הסרעפת הוא "תקרת" הגליל, שרירי רצפת האגן מהווים את "רצפת" הגליל, ו"קירותיו" הם שריר הבטן העמוק – Transversus abdominis ושריר הגב העמוק – Multifidus. החלל הנמצא במרכז הגליל הנו חלל הבטן ומכלול הלחצים המופעלים עליו נקרא לחץ תוך בטני.
ככל שהלחץ התוך בטני גדול יותר, כך תוגבר היציבות בעמוד השדרה (Hodges 2005). אלמנט חשוב בקביעת יציבות פלג הגוף המרכזי היא יריעה רחבה, המכסה על שרירי הגב העמוקים בשם Thoracolumbar fascia. ככל שהיריעה מתוחה יותר כך עמוד השדרה יציב יותר (Tesh 1987).

Transversus abdominis קשור מאחור ל-Thoracolumbar fascia וכאשר הוא מתכווץ הוא יוצר מתיחה של היריעה דבר המגביר את היציבות בעמוד השדרה. פעולה מתואמת של שרירי הליבה מביאה ליציבות הגו.

גם השרירים החיצוניים יותר משפיעים על יציבות הגו, אך בשל המיקום והכיוון שלהם הם יוצרים גם תנועה במפרקים. עבודה מתואמת של צמד שרירים נגדיים (Force couple) תיצור יציבות, המלווה בהגבלת תנועה. היציבות המושגת באמצעות שרירי הליבה, בניגוד לזו המושגת באמצעות השרירים החיצוניים יותר, איננה יוצרת נוקשות והגבלה בתנועה, ומאפשרת יציבות דינאמית (Hodges 2004). שרירי הליבה יפעלו שבריר שנייה לפני כל פעילות מינימאלית של הגוף על

מנת לייצב אותו לפני התנועה (Hodges 1997).

מאפיין חשוב נוסף של קבוצה זו של שרירים הוא שיתוף הפעולה ביניהם. למשל, כיווץ של שרירי רצפת האגן יעורר לפעילות את Transversus abdominis ולהיפך (Sapsford 2001). כאשר פועלים שרירי הבטן בתיאום עם שרירי רצפת האגן והסרעפת ישנה היצרות בהיקף הבטן, מתיחה של Thoracolumbar fascia ועלייה בלחץ התוך בטני. אם יפעלו שרירי הבטן ללא תיאום עם שרירי רצפת האגן והסרעפת, תהיה אמנם היצרות בהיקף הבטן אך בשל דחיקה של תוכן הבטן למעלה ולמטה, לא תהיה עלייה מספקת בלחץ התוך בטני ותגרם פגיעה ברצפת האגן.

בנוסף, Transversus abdominis יצליח ליצור פחות מתיחה של Thoracolumbar fascia כיוון שהוא מתכווץ מול התנגדות מופחתת של הלחץ התוך בטני. חולשה בשרירי דופן הבטן ושרירי רצפת האגן יגרמו לשינוי בכיוון הלחץ התוך בטני הנוצר בפעילויות כגון שיעול, עיטוש והרמה.

כאשר הלחץ התוך בטני מופנה יותר כלפי מטה הוא גורם למתיחה נוספת של השרירים והרקמות הרכות ברצפת האגן (Richardson 1999, Heller 2001). דופן הבטן יכול להיות חלש ומוארך בזמן הריון וגם לאחר לידה, כמו גם לאחר פציעות או ניתוחים, ובעקבות אוסטיאופורוזיס, כאשר הידלדלות העצם גורמת לאיבוד גובה והשרירים הופכים להיות ארוכים יחסית.

חולשה בשרירי רצפת האגן שכיחה לאחר לידה, בעיקר כאשר התינוק גדול, הלידה ממושכת או לידה שהיה בה שימוש במלקחיים. גורמים אלה יכולים לפגוע בעצב הערווה (Pudendal nerve) השולט על שרירירצפת האגן ויוצא מעצם העצה (Sacrum) בגובה S2-S4. גם נפילה על הישבן עלולה לפגוע בעצב זה וכן לפגיעה באיזון המבני של עצמות האגן (Misalignment) ובעקבות כך לחולשה בשרירי רצפת האגן.

יש לך שאלות בנושא? היכנסי עכשיו לפורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים להתייעצות עם הפיזיותרפיסטית ושאר המומחים של הפורום