המעבר אל ההורות

זוגות רבים מדווחים כי השינוי הדרמטי ביחסי הזוגיות שלהם החל בזמן בו נולד ילדם הראשון. מדוע אירוע כה משמח בחיי הזוג הופך להיות נקודת מפנה רעה ביחסים שלהם?

באופן כללי ברור, כי חלק גדול מהזמן שקודם הושקע בזוגיות חייב עתה להיות מושקע בהורות ועל כן הנישואים סובלים.

על איזה שינויים אנו מדברים?

שינויים בתהליכי קבלת החלטות: באופן טיפוסי כאשר שני בני הזוג עובדים, רוב תהליך קבלת ההחלטות וחלוקת הכוח ביניהם די מאוזנים. כשהתינוק מגיע תפקידי בעל-אישה משתנים באופן משמעותי.

למשל, גם כאשר האבא הוא הורה מעורב ביותר, יש הסכמה שבשתיקה שהאמא היא ה"מומחית" של ההורות, ועל כן רוב ההחלטות באשר לתינוק/ת היא זו שלוקחת אותן על עצמה.

בהינתן הרצאה על הורות, רוב הקהל מורכב מנשים. גברים שנוכחים באולם (ואכן מספרם הולך וגדל עם השנים) בד"כ שואלים מעט שאלות, משום שהם נבוכים מחוסר הידע שלהם.

כאשר הרצאות מיועדות לאבות  נוכחותם גדולה בהרבה והדיון מאוד חי ומשמעותי. הם מתלוננים שכאשר הם מנסים לקחת משמעותי יותר גדול בגידול הילד, בדרך כלל הם סופגים ביקורת על כך שלא האכילו או הלבישו את הפעוט כיאות, או שלא השכיבו בזמן לישון או שלא השגיחו כראוי. תגובתם לביקורת הקבועה – נסיגה לתפקיד משני ופאסיבי. אין ספק שהמסר החברתי הוא שהאמא היא המומחית לילדיה.

הסטריאוטיפ של גבר שאינו שואל שאלות כדי לקבל הוראות, כי הוא בעצם יודע, נכנס כאן באופן משמעותי: ישנה מבוכה מסוימת באשר למצב של "לא לדעת". לגברים, בדרך כלל, אין ניסיון בבייביסיטר, או באחריות על אחים צעירים מהם. לא נוח להם לפנות לאחד מהוריהם ולשאול שאלות על הורות. זה בסדר שאמא תבקש עזרה מאמהּ. אולם אם האבא יפנה לאמו לעזרה הוא מייד יקבל פרצופים של חוסר שביעות רצון מאשתו לגבי זה, ובדרך כלל תקבל זאת כביקורת מחמותה לגבי כישורי האמהות שלה. כמו כן נשים רבות עוסקות בקריירה שלהן בתחום שנוגע בטיפול והשגחה על התפתחות הילד וזה כמובן הופך אותן למומחיות.

דינמיקה נוספת שעשויה לתרום להידרדרות הקשר הזוגי היא כאשר אמהות מורידות או דוחות את הקריירה שלהן לפרק זמן שהינו משמעותי עבורן.

אפילו נישואין שהתהדרו בשוויוניות רבה, הופכים להיות נישואים בעלי אופי מסורתי, והכוח המושתת על אספקטים פיננסיים עובר להיות יותר דומיננטי אצל הגבר שכן הוא ממשיך לעבוד.

גם נשים אשר מתחזקות את הקריירה שלהן, לעיתים קרובות מוצאות עצמן קרועות ע"י רצון חזק להתחייב ולהיות במלוא האנרגיה בשני התפקידים (גם אמא וגם קריירה) ולעיתים מוצאות עצמן במצב שונה מאשר היו רוצות, הן אינן במיטבן באף אחד מהתפקידים או רק באחד מהם.

בכל מה שנכתב לעיל הרי ברור שתפקיד האישה הפך להיות מאוד מורכב כאשר מגיע הילד הראשון.

אמהות חדשות חוות את הצורך שלהן לישון באופן שלא הכירו קודם ללידה. היא אמורה להיות מומחית בכל הנושאים ההוריים, לעשות ג'אגלינג עם ההורות, הזוגיות, הקריירה, אחזקת הבית, התפקידים האחרים במשפחת המקור שלה בהם היא ממשיכה להחזיק ואין פלא  שהן קורסות מוקדם בערב, מבחינה פיזית ומבחינה רגשית ואינה זמינה לבן זוגה. זה הופך להיות אף יותר מורכב כאשר האב מרגיש לחץ גדל להיות מפרנס טוב וישקיע יותר בעבודה שלו , בדיוק בזמן שאשתו זקוקה לו יותר, שישקיע יותר זמן בבית.

כמובן שהאתגר החשוב ביותר הוא להשקיע זמן בזוגיות. זה עשוי לדרוש יצירתיות כמו לקחת בחשבון בקרים מוקדמים, פגישות צהרים, טלפון, מיילים ובייביסיטר כדי לאכול פיצה. העניין הוא לא רק לזהות שהזוגיות צריכה השקעה, אלא ממש לעשות זאת באופן מעשי. כמובן שבאופן כללי יש פחות זמן לדברים אלו אולם עדיין יש זמן!

כל זה רלבנטי כאשר התינוק בריא ותפקידי ההורות הן בגדר הנורמה.

אין פלא שהקשר הזוגי מאותגר באופן רציני כאשר התינוק הראשון נולד. החברה נכשלה להכין את הזוגות לאתגר הזה.

שלב המעבר להורות, מאופיין, כמו כל יתר תקופות המעבר, במשימות שונות אליהן צריך להתייחס:

ראשית – התאמת המערכת הזוגית לשם מציאת המרחב הפיזי והרגשי לילד, בעצם הגדלת המרחב הזוגי כך שתינוק יוכל להיכלל בה.

התחברות הזוג במשימות כלכליות וארגון משק הבית למטרת גידול הילד – שיתוף פעולה.

יש להגדיר מחדש את היחסים עם משפחות מוצא כדי לאפשר את כניסתם ליחידה המשפחתית החדשה, שתאפשר את הכללתם בתפקידי סבא וסבתא.

בדיקת הגבולות החיצוניים סביב מערכת הזוגית: מי שייך ומי שייך פחות (משפחה מורחבת, חברים)

• חלוקה מחודשת של אהבה ותשומת לב של זמן זוגי.
• חלוקה מחודשת ומתאימה של ריבוי התפקידים שנוצרו עקב ההפיכה להורים.
• הסתגלות לאינטימיות ומיניות של אחרי לידה.

יש גם משימות רגשיות

מחוייבות: חיזוק המחוייבות – התמודדות עם קנאה, פיתויים מחוץ לבית (למשל אם מישהו/י מבני הזוג רוצה לצאת בלי השני/ה), חששות מטעות בבחירת הזוגית ("לא ידעתי שהיא כזו אמא לא סבלנית", "הוא לא מתחבר לתינוק/ת שלנו").

דאגה: הדגשה של התקשורת בין בני הזוג, שכלול דרכים ומיומנויות של קבלת החלטות.