הפילפילונת שלי כבר בת שלושה חודשים

מאת: פילפילה מפורום הריון והתינוק

עומר קטנה שלי, אין לי מושג מהיכן להתחיל ולתאר את שלושת החודשים שאת איתנו, פשוט אין לי מילים. נכון, היה מאוד לא קל בהתחלה ואפילו קצת קשה. בכית ולא הבנו למה ומה את רוצה, עייפנו אבל לא נתת לנו לישון, אכלנו במשמרות, התקלחנו ביחד כדי לחסוך בזמן (לזה דווקא היה פוטנציאל להיות נחמד רק למי היה כוח?...) ובעיקר הסתכלנו אחד על השני במין חוסר אונים שכזה. למה היא בוכה? מה היא רוצה? מה עושים עכשיו?

אבא אפילו שאל בצחוק אם אפשר להחזיר אותך לחנות, ואני ניסיתי לחשב גדלים ומסות בניסיון להבין אם אפשר לדחוף אותך בחזרה פנימה...

אבל, וזה אבל גדול: התקופה הקשה מאחורינו. בגיל חודש התחלת לישון לילה שלם ומאז יש לנו סדר יום קבוע שעושה לי סדר בראש ומאפשר לי לתפקד בצורה מועילה יותר.

 בגיל חודשיים הפסקתי (בכאב רב, פיסי ונפשי, ויסורי מצפון) לשאוב לך חלב ציצי ומאז חיינו נראים לגמרי אחרת. זו הייתה ההחלטה הנכונה עבור שתינו כי קיבלת אותי בחזרה, אמא פילפילה מאושרת (כמו שאבא זכר אותי ולא הבין לאן נעלמתי) והאושר שלי הוא בזכותך.

את המלאך הקטן שלי, הסיבה שבגללה אני מתעוררת כל בוקר עם חיוך. צחוקך המתגלגל (כן,כן. התחלת לצחוק בקול לפני שבועיים) והחיוך המדהים שלך שאת שולחת אלי בכל פעם שאת רואה אותי ממיסים את לבי. הפעיות והגירגורים שלך נשמעים לי כמו צלצול פעמונים ואין דבר מקסים יותר מלחבק אותך ולהרגיש את ידיך הקטנות משחקות בשערי. הלוואי שהיית נשארת הבובה הקטנה שלי אבל אני יודעת שזו משאלה מאוד אגואיסטית. את גדלה מיום ליום, מול עיני, ולי לא נותר אלא להתפעל ממך ולחרוט על לוח לבי רגעים קטנים של אושר.

מאז שהצטרפת אלינו אנחנו רגועים יותר (אבא אומר שאנחנו מזדקנים אבל אני חושבת שאנחנו מתבגרים), הכנסת את חיינו לפרופורציות הנכונות וגרמת לנו להעריך כל רגע ביחד איתך, כמשפחה. המשפחה הקטנה שלנו.

מזל טוב לך עומר שלנו ותודה על שלושה חודשים מדהימים ומלאי הפתעות. תמיד תזכרי שאנחנו אוהבים אותך בכל ליבנו ומאושרים איתך, הצלע השלישית שלנו, בשר מבשרנו, דם מדמנו, ילדה קטנה שלנו.

אבא ואמא