סיפור הלידה של היפה שלי, עדי

מאת: רינת וקנין

 תמונת אילוסטרציה: סטוארט ג'סופ

אחרי הלידה של בני הראשון נכנסתי לפחד עצום יותר, כי ידעתי מה מחכה לי בפעם השנייה. אבל לא את, יפתי. שינית את דעתי ועוד איך. קמתי ביום ראשון 11.6, יום הולדתו של אחיך בר, עם צירים קטנים ומציקים, אבל התחלתי את היום רגיל בישולים, ניקיון וכולי. לקראת הצהריים הם התגברו אבל עדיין לא היסטרי, וכך עד לשעה 18:30 החזקתי את עצמי ואז נפרדתי מבר בגינת השעשועים, ואני ואבא וסבתא נסענו לבלינסון.

בדיוק ב-19:00 נכנסו לחדר לידה בדיקות מוניטור ובדיקת פתיחה הראתה 4 ס"מ פתיחה. הרופאה אמרה לטייל בבית חולים, וכך עד 23:30 הסתובבתי עם צירים במסדרונות. בינתיים הצטרפו אלינו דוד שי ומלאני חברתו. בדיוק ב-23:50 נכנסתי שוב לחדר לידה, ואיך שלבשתי חלוק ועליתי למיטה והמיילדת באה לשים לי מוניטור, התחלתי להקיא, בדיוק כמו בלידה הראשונה.

נכנסתי להתרחץ ולא יצאתי משם. המים עושים פלאים לשיכוך הצירים במיוחד מים זורמים וכך מהכיסא לכדור לאסלה הכל עם זרם המים עליי. פתאום הגיע ציר חזק שכמעט הוציא את הראש שלך המדהים החוצה. מייד עליתי למיטה ולפני שהספקתי לעכל, יפה שלי, הייית כבר מונחת עליי. מהירות כזאת, שאפילו המיילדת המקסימה שלי הייתה בשוק. בלי תפרים, בלי אפידורל - אין לתאר. אני הייתי מוקסמת ממך. הנקתי אותך אחרי חצי שעה, והתחברנו מייד. היית כל כך קטנה ויפה שלי, ודומה בצורה מדהימה לאחיך הגדול. אני מודה לך ולאלוהים על החוויה המדהימה הזאת.

לשליחת סיפורי לידה