סיפור הלידה של רועי של יסמין

אני עומדת באיזו פינה במסדרון, ומרגישה שאני חייבת ללחוץ
|
הדפס
|
שמור

רועי נולד ב-27/12/2004, בבית החולים "העמק" עפולה, במשקל 3.490 ק"ג, בשעה 6 בבוקר בלידה טבעית ומדהימה.

כמה מילים ומחשבות על הריון שני....

 

קודם כל אני חייבת להגיד שההריון פשוט טס! הייתי כל כך עסוקה עם מאי (שהייתה בת שנה וחודש כשנכנסתי להריון) שלא הרגשתי את תשעת חודשים...טוב, נו אולי את החודש התשיעי הרגשתי טוב מאד:)

 

דבר שהיה מאד שונה מההריון הראשון, זאת העובדה שאני לא מיהרתי ש"יצא", היה לי ממש כיף להיות בהריון, ולא ספרתי את הדקות ללידה. הייתי מאד רגוע וכבר ידעתי מראש שאני לא רוצה אפידורל, שאם הצלחתי בלידה הראשונה בלי, אז הפעם אני בטוחה ב100% שלא אבקש. ידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת, וידעתי שאני לא אחזור על כמה טעויות שעשיתי בלידה הראשונה, כמו להכנס לחדר לידה מוקדם מדי.

 

במשך ההריון למדתי המון על לידה, והייתי הרבה יותר מוכנה לחוויה שמחכה לי.

 

חיכיתי לצירים, ובהפתעה קיבלתי ירידת מים!!!


הייתי בשבוע 38+4, והייתי בטוחה שהלידה תתחיל בצירים, כמו הלידה הראשונה. אבל לא, ירדו לי המים!

 

יום ראשון, 26/12/04, ביקשתי ללכת הביתה שעתיים יותר מוקדם באותו יום מהעבודה, כי רציתי לנוח קצת לפני שאני לוקחת את מאי מהפעוטון. לקחתי אותה ב-16:00, והלכנו לטיול ברפת של הקיבוץ עם עוד חברה ובתה. היינו שם שעה, והגענו הביתה בסביבות שעה 17:00. הלכתי לעשות פיפי, מאי שחקה בסלון, וכשאני קמה מהשירותים, אני שומעת "פק" עדין, ומתחיל לטפטף ממני מים! טיפטוף חזק, כמו ברז פתוח, מיד ידעתי שמדובר בירידת מים, בדיוק באותו רגע, אבל ממש באותה דקה, צבי נכנס הביתה מהעבודה, ואני רצה לסלון ובהתרגשות אומרת לו שכדאי שיתקשר להורים שלו שיבואו לשמור על מאי, כי אנחנו נוסעים ללדת!

 

והמים ממשיכים לרדת... ישבתי שוב בשירותים, כי פדים לא הספיקו, פשוט נתתי למים לרדת לתוך השירותים...לא היו לי צירים בכלל! שום כלום... עשיתי מקלחת, עידכנתי את הבנות מהפורום, ונסענו.

 

מגיעים לבית חולים ועדיין אין צירים...


מגיעים בשעה 19:00, כמעט שעתיים אחרי ירידת המים, (למרות שאנחנו גרים במרחק של 5 דק נסיעה מבית החולים), ואני עדיין לא מרגישה צירים. בקבלה האחות בודקת אותי, ויש לי פתיחה של 1! כמה מאכזב...זה היה כל כך שונה מכל "התוכניות" שלי.

 

הייתי בטוחה שיהיו לי צירים ללא ירידת מים ואוכל "למשוך" בבית כמה שיותר, אבל הנה אני תקועה בבית חולים עם פתיחה של 1, בלי אפשרות ללכת הביתה, ועוד שמו אותי על כסא גלגלים, כן כן , ממש הגזימו ולא נתנו לי ללכת, כי אמרו שיש חשש לצניחת חבל הטבור. ובנוסף לזה אמרו לי שאם עד 7 בבוקר אין צירים, עושים לי זירוז!

 

ואני ממש, אבל ממש, לא רציתי זירוז ופחדתי מזה. שלחו אותי לישון בחדר במחלקת הריון בסיכון, עם עוד 2 בנות בחדר. אמרתי לצבי שאין טעם שיהיה לידי כל הלילה סתם, שעדיף שילך גם לישון, וברגע שיקרה משהו, אני אתקשר, ואם לא אז ניפגש מוקדם בבוקר. אז הוא נסע הביתה בסביבות שעה 20:30. שכבתי לי במיטה,  וממש התפללתי שיתחילו לי צירים כבר, כי לא רציתי להגיע לבוקר לזירוז.

 

ואז......בשעה 22:00+-מתחילים הצירים!


כמובן שלא הצלחתי להרדם. כי ממש התרגשתי. פתאום אני מתחילה להרגיש צירים מעט כואבים, באיזור הגב התחתון, ואני כל כך שמחתי, ידעתי שזהו זה, זאת ההתחלה! שעה אחרי הכאבים כבר קצת הפריעו לי לשכב. היה לי קצת עצוב גם, כי הייתי שם לבד, הבנות בחדר כבר ישנו, אז ישבתי לי במיטה, עם מנורה קטנה דלוקה, מחכה....בשעה 23:00 אני מתקשרת לצבי, ואומרת לו שהתחילו לי צירים, עדיין לא חזקים מי יודעה מה,  ושיבוא רק בשעה 2... ידעתי שזה יקח עוד קצת זמן...הכאבים לא נותנים לי לשכב, אני (שוב) מרגישה שאני חייבת לעמוד וללכת כל הזמן, אז אני הולכת לדבר עם האחות. איך שהיא רואה אותי, עושה לי פרצוף של מלפפון חמוץ, ואומרת לי שאסור לי לקום מהמיטה! אמרתי לה שאני לא מסוגלת לשכב, כי זה כואב לי. צבי מגיע, השעה 2+-,  אני אומרת שאני נכנסת למקלחת, ושוב האחות אומרת לי שלא שאסור לי... אני אומרת לה שאני לא ביקשתי את האישור שלה, שאני מבקשת רק כסא פלסטיק בשביל לשבת מתחת לזרם מים. צבי היה איתי כל הזמן, ישב על האסלה שבמקלחת בזמן שאני הייתי מתחת למים. זה היה נהדר, ביליתי במקלחת שעה שלמה.


נכנסים לחדר לידה...


בסביבות השעה 4 לפנות בוקר, אחרי המקלחת, הלכתי לחדרי לידה עם צירים חזקים וכואבים, וביקשתי שיבדקו אותי, רציתי לדעת איפה אני עומדת... וכששמעתי שיש לי פתיחה של 4-5 קצת התאכזבתי, כי הצירים היו צפופים וכואבים!!! המשכתי להסתובב במסדרון שלי חדרי הלידה,  ורק בדקתי מדי פעם שצבי שם לידי, לא דיברתי כלום, בשלב הזה כבר הייתי סגורה בתוך עצמי, והלכתי כל הזמן במרץ... אני גם זוכרת שמדי פעם אמרתי לצבי:” הנה זה בא... עוד ציר אחד... אי אי אי...”

 

אז שעה אחרי הבדיקה, בסביבות השעה 4:45,  כשאני עומדת באיזה פינה במסדרון,  כי הייתי עקשנית ולא הסכמתי להכנס לחדר לידה לפני זה, אני מרגישה שאני חייבת ללחוץ!!! כל כך שמחתי!! זה אומר שזה כבר ממש הסוף!!! פתאום אני רואה מולי את חגית המיילדת! איזה אושר....חגית הייתה האחות טיפת חלב שעשתה לי את כל המעקב הריון, והיא גם מהקיבוץ שלי. לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה, כי היא פשוט מקסימה ונהדרת:)

 

ביקשתי ממנה שתעשה לי חוקן, ובשלב הזה כבר ראיתי כוכבים בשמיים... זה כאב כל כך! כבר היה לי קשה ללכת, בקושי הגעתי לחדר לידה. אז חגית פשוט "תפסה" אותי והשכיבה אותי במיטה, היא בודקת אותי ויש לי פתיחה של 9!!!!!! רק לפני שעה הייתה  לי פתיחה רק של 5 - איזה יופי! השתמשתי קצת במסיכת גז צחוק, ותוך דקות ספורות הגעתי לפתיחה מלאה. בניגוד ללידה הראשונה, אחרי כמה לחיצות יעילות, גג 10 לחיצות, עם הפסקות קצרות בין לבין, נולד רועי שלי, 45 דק אחרי שנכנסתי לחדר לידה, בלידה מדהימה, טבעית וללא תפרים/ קרעים במשקל 3.490 ק"ג. עוד 2 לחיצות והשיליה בחוץ.

 

רק שהשיליה לא יצאה שלמה...


ואת זה גיליתי רק 5 שבועות אחרי הלידה, כשהיו לי כאבים בבטן ובגב התחתון, והדימום שלא נפסק. זה היה שבוע לפני התור לרופא לבדיקה של שישה שבועות אחרי הלידה.

 

אחרי US גילו שיש לי שאריות של שיליה בגודל 2 ס"מ. עברתי גרדה בבית חולים בהרדמה מלאה. תהליך פשוט ולא מסובך, רק קצת מפחיד ולא נעים. מזל שהקשבתי לתחושות שלי, ומייד נסעתי להיבדק...

 

שליחת סיפור לידה

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה