איך פספסתי את זה?

הצלחתי לעבור שלושה חודשים של הריון מבלי לשים לב בכלל שאני בהריון כיוון שלא היה שום שינוי חיצוני בגוף ולא הרגשתי בחילות או תופעות אחרות. המחזור שלי כל חיי היה לא סדיר, לפעמים מגיע אחרי חודשיים ולפעמים אפילו יותר מזה, ולפעמים בא פעם בחודש, בלי שיש לי כל דרך להשפיע על הגעתו או חוסר הגעתו.

רק כשפתאום התחלתי להרגיש שינויים קטנטנים בגופי הרזה והדי חטוב, התחלתי לחשוד שמשהו לא כרגיל קורה לי. תחילה חשבתי שאני סתם משמינה, דבר שלא קרה לי בחיים. אני מהנשים שיכולות לאכול ולאכול מבלי שרואים עליי דבר. פתאום המכנסיים בקושי נסגרו עליי וממש לא קלטתי בהתחלה. רק כשהתלוננתי בפני חברה טובה שלי, היא אמרה לי - אולי את בהריון - ואני הסתכלתי עליה במבט כזה של - אני לא מאמינה שאמרת כזה דבר, בסך הכל מכנסיים שלא נסגרות עליי כמו שצריך. אחרי המפגש שלנו נסעתי לסופר פארם לקנות כמה דברים לחדר האמבטיה החדש שעיצבנו, כל מיני פינוקים לאמבט וכאלה, ואז כשחלפתי על פני בית המרקחת, חשבתי שאולי בכל זאת כדאי שאקשיב לחברה שלי ואקנה בדיקת הריון ביתית.

כשהגעתי הביתה קראתי את ההוראות ואז היה טלפון ושכחתי מכל העניין. בערב הכל היה כרגיל עם בעלי היקר ורק בבוקר נזכרתי בבדיקה והחלטתי לבצע אותה אחרי שהוא יילך לעבודה. פיפי על מקל ואני ממתינה... כל שנייה מרגישה כמו נצח... אני ממתינה ופתאום גשם של טלפונים מהעבודה. הבוסית שלי הגיעה מוקדם ויש לה מיליון שאלות אליי על הפרוייקט שעומד להסתיים בקרוב. אני מנהלת הפרוייקט ולא מצליחה לנער אותה ממני כדי לחזור לחדר האמבטיה ולראות מה המקל רוצה לספר לי. עוד שיחה ועוד שיחה ואני כבר מתה לעזוב את הטלפון ואת המחשב וללכת לחדר האמבטיה ולדעת אם סתם שמנתי או שמשהו אחר מתרחש.

סוף סוף הטלפון נרגע, ואני, כבר מאחרת לעבודה, רצה לחדר האמבטיה כאילו שהבית עולה בלהבות. נכנסת לשם, קופצת על המקל והוא מראה.... שאני בהריון!!! אני בשוק טוטאלי. לא מעכלת. אני בהריון?!? הריון!? אני? בתוכי?

המחשבות רצות לי בראש ואני מנסה להיזכר מתי היה המחזור האחרון ולא מצליחה. לרשום כבר הפסקתי מזמן. מה עושים עכשיו? אין לי מושג מה עושים מרגע הגילוי.

עוד מחשבה רצה במוחי - בעלי - אוי בעלי - איך אני אשתף אותו בעניין מבלי שייפול מהכסא המשרדי המהודר שלו? :-) אני משחקת רגע עם המחשבה ומה אומר לו ואיך. הוא כבר המון זמן רוצה שנעשה ילד, ואני כל הזמן מתחמקת, רוצה עוד זמן לבד רק לשנינו... אבל לפי הבדיקה שעשיתי, הזמן הזה כנראה יסתיים בעוד תשעה חודשים או אולי קצת פחות.

אני מתקשרת אליו והיד שלי רועדת כשאני מחייגת אליו למשרד. אני שואלת אותו אם הוא לבד, והוא משיב שכן. אני שואלת אם הוא יושב, והוא כבר שואל מה קרה לי ואם הכל בסדר ואם קרה לי או למישהו מהמשפחה משהו.

אל תדאג, אמרתי לו, זה לא משהו רע. רק משהו מפתיע. הוא כבר דוחק בי לספר. נו כבר נו כבר, מה קרה? ספרי, אני עוד שנייה נכנס לישיבת ההנהלה, הוא אומר. ואז אני פשוט אומרת את זה - פשוט כך - אני בהריון! זה יוצא לי כמעט כמו זעקה...

שקט מוחלט בצד השני של הקו ואז הוא שואל אותי אם אני בטוחה ואני מספרת לו על הבדיקה הביתית שעשיתי ועל הפסים שיצאו... הוא ממש שקט עדיין ואומר שהוא פוחד לשמוח לפני שאני עושה בדיקת דם. דוחק בי שאלך מייד לבדיקת דם ואני מבטיחה לו שאני קופצת לקחת הפניה והולכת למעבדה לפני שארוץ למשרד.

הסיפור עוד ארוך מאוד, אבל אקצר כדי לא לשעמם - הבדיקה הראיתה שאני בחודש שלישי!!! כן, שלישי!! שבוע 12, אוטוטו מסיימת את הטרימסטר הראשון, בלי בחילות, בלי בעיות ובלי בכלל לשים לב שאני בהריון.

אני עכשיו לקראת לידה ובעלי וכל המשפחה והחברים מציקים לי וצוחקים עליי על כך שלא ידעתי על ההריון ושכנראה הייתי פתאום יולדת אם אותה חברה לא היתה זורקת לי שאני אולי בהריון.

מאחלת לעצמי לידה קלה ובריאה ושנהיה הורים מאושרים עם תינוק בריא מקסים.

 לשליחת סיפורי לידה