אין לי מה ללבוש!

הבגדים הרגילים צמודים מדי, בגדי ההריון עוד לא יושבים יפה. מתסכל!
מאת שירז ל.
|
הדפס
|
שמור

ברור לי שמרגש הסיפור שלי לא יהיה, אבל בטח יהיה מוכר להמון בנות שמרגישות כמוני. אני בשבוע 23, עם בטן קטנטנה, עגלגלה וחמודה. בעלי אומר שהבטן הקטנה הזו סקסית בטרוף. אני חושבת שהיא גורמת לי לטירוף. אז במשקל עוד לא עליתי חוץ מאיזה חצי קילו, אבל הבטן הבטן, היא כבר לא מאפשרת לי לסגור את הכפתור בג'ינסים האהובים עליי. אחותי הגדולה המליצה לי לתפוס את הכפתור עם גומייה וזה באמת עובד, אבל זה אומר שחייבים ללבוש תמיד חולצה שמסתירה את האסון באזור המותן.

אין בסיפור שלי דרמה, הפתעות או עניינים מיוחדים. כל הבדיקות שלי בסדר טפו טפו ואני מודה לאלוהים על כך יום יום, אבל בשבילי, החלק הדרמטי ביותר של ההריון בשלב זה, זה באמת נושא הביגוד.

 

לפני שבוע שמתי את פעמיי לכיוון חנות בגדי ההריון הקרובה לביתי. שמחתי שסוף סוף יהיו לי מכנסיים שיתאימו לי ואוכל להעיף את כל הגומיות המכוערות שמונעות מהמכנסיים שלי להיפתח. המוכרת היתה ממש נחמדה ועזרה לי למצוא שמונה זוגות מכנסיים שאהבתי ונעלמתי לי לתוך תא המדידה. לבשתי את הראשון, ויצאתי לראות את עצמי במראה. המכנס ממש לא ישב יפה באזור הבטן והיה ברור שהמעצב תכנן את זה על הריונית הרבה יותר מתקדמת ממני, מיהרתי חזרה לתא מדידה כדי למדוד את המכנס הבא. כבר בתא המדידה אני מבינה שהוא מעוצב בדומה לקודם ושלא חשבו עליי לרגע בזמן שעוצב ונתפר. מכנס שלישי עולה עליי ויורד באותה המהירות למרות שהוא בגזרה שונה לחלוטין. עכשיו הרביעי, החמישי וכן הלאה עד שהגעתי גם לאחרון.

 

המוכרת מסתכלת עליי וכנראה רואה את הייאוש שלי. היא מנסה לומר לי שזה אוטוטו יישב עלי ממש יפה ושאקנה זוג או שניים בינתיים ותוך זמן קצר הבטן תגדל ותמלא את המקום שמיועד לה. לי כבר ירד החשק לגמרי ואני מחליטה לעזוב את החנות ולנסוע הביתה. איך שנכנסתי הביתה חשבתי שאולי אפשר לנסות את הטריק שכמה חברות השתמשו בו - להשתמש במכנסיים של הבעל עם חגורה... מהר מאוד ירדתי מהקטע והבנתי שעלי זה לא ילך. מרוב ייאוש נראה לי שאכלתי חפיסה שלמה של עוגיות בראוניז שהיו מיועדים לאורחים שהזמנו אלינו לערב.

 

כשבעלי הגיע הביתה, נישק אותי ואמר לי איזו יפה את! הכי סקסית בעולם, פשוט התחלתי לבכות. מסכן הוא ממש נבהל ולא הבין מה קרה. סיפרתי לו את הסיפור של המכנסיים והוא חיבק אותי וראיתי בזווית העין שהוא ממש מתאמץ לא לצחוק. הוא עודד אותי ואמר לי שהמכנסיים עם הגומיות בלולאה של הכפתור ממש סבבה ושאף אחד לא ייראה ושבבוא הזמן בטח אמצא גם מכנס שיתאים לי אחרי שהבטנונה קצת תגדל.

 

לפני השינה דיברתי עם אחותי הגדולה ועם עוד חברה והן אמרו שעברו את אותן הדמעות ואת אותם הקטעים גם ושזה סתם הורמונים ושאין ממה להתרגש ושכדאי פשוט להתמקד בדברים הטובים - ההריון שתקין טפו טפו, בבעלי המקסים והמפרגן ובכל האנשים סביבי שמתים עלי ומוכנים לעשות למעני הכל.

 

לא נעים לי לחשוב שתחשבו עלי שאני ילדותית וקטנונית ושכל מה שמטריד אותי בעולם זה בגדים. ברור לי שללא הורמוני הריון משתוללים לא הייתי דומעת ועושה דרמה מכל עניין הביגוד ואחרי שנרגעתי ברור לי שהכל יצא מפרופורציה. הערב ראיתי גם סרט ב-VOD שהזכיר לי כמה שאני בת מזל ועליי לברך יום יום על מזלי הטוב. אז במקום לאחל לעצמי בגדי הריון מדליקים, אני מאחלת לעצמי ולכל ההריוניות בהווה ובעתיד הריון קל ובריא!

 

 לשליחת סיפורי לידה

תגובות הגולשים