מחקר: עצירות, תכונות אישיות מעכבים גמילה מחיתולים

עצירות ומצב הרוח של הילד גורמים לו לקשיי גמילה מחיתולים
|
הדפס
|
שמור

אם אתם מתקשים לגמול את ילדכם הצעיר מחיתולים, מחקר חדש מספק חדשות מעודדות: אין להאשים בכך את סגנון ההורות שלכם. עצירות ומצב הרוח של הילד אשמים כנראה בעיכוב. כך קובעים שני חוקרים, בשני מחקרים נפרדים שפורסמו בגיליון יוני של Pediatrics.

 

"אנו רואים מספר גדול של ילדים המתקשים להיגמל מחיתולים", אומרת מחברת של אחד המחקרים, ד"ר אליסון שנוואלד, מורה לרפאות ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. "הרוב הגדול של הילדים עם קשיי גמילה סובלים מעצירות", היא מוסיפה, אך מן המחקר שלה לא ברור, מה קודם למה, העצירות לקשיי הגמילה או ההתנגדות לגמילה לעצירות.

 

במחקר השני, התייחסו החוקרים מבית החולים לילדים בפילדלפיה לשאלה זו וקבעו, כי עצירות ברוב המקרים קודמת לקשיי הגמילה. ד"ר שנוולד אומרת, כי אופי טמפרמנטי, כמו תסכולים מהירים וקושי להתאים את עצמו לשינויים, גם הן תורמים כנראה לקשיי גמילה.

 

במחקר של אוניברסיטת הרווארד, ד"ר שנווואלד ועמיתי המחקר שלה הישוו בין 46 ילדים שהוגדרו "עם קשיי גמילה" לעומת 62 ילדים שלא היה להם כל קושי ללמוד להשתמש בסיר או באסלה. הגיל הממוצע של המתקשים להיגמל היה 5.1 שנים ובקבוצת הביקורת הגיל הממוצע היה 4 וחצי.

צילום: מאיה אהרוני

החוקרים הגדירו "ילדים עם קושי להיגמל" ילדים בגיל 3 וחצי או 4 שנים שלא נגמלו אחרי 6 חודשי ניסויים או בני 4 ומעלה המסרבים להשתמש בשירותים או אינם משתמשים בהם בעקביות בשעות היום.

 

הורי הילדים התבקשו למלא שאלונים על האימון לקראת הגמילה כדי להעריך את סגנון ההורות שלהם, מכיוון שהחוקרים חשדו כי ההורות עשויה להשפיע במידה זו או אחרת על קשיי הגמילה. למרבה ההפתעה, לא נמצא כל קשר בין סגנון ההורות לקשיי הגמילה. לדברי ד"ר שנוואלד, הגורמים העיקריים לקשיי גמילה היו עצירות ואופי טמפרמנטי. 78% מהילדים עם קשיי גמילה סבלו מעצירות, בעוד שבקבוצת הביקורת הגיע שיעור הסובלים מעצירות ל-55% בלבד.

 

חלק ממזגי הרוח הקשים, שייתכן גם הם תרמו לגמילה, היו קשיי הסתגלות, חשש מצבים חדשים, איבוד מיקוד בקלות, הוצאת אנרגיה מוגזמת בתגובה לגירוי, התנהגות שלילית, תיסכול מהיר ורגישות גבוהה.

 

ד"ר שנוואלד אומרת, כי גישה טובה לסוגים אלה של ילדים תהיה גמילה איטית, צעד אחר צעד. למשל, להתחיל להושיב את הילד על האסלה או הסיר בלי לצפות ליציאת צואה או שתן.

 

במקחר השני נבדקו 380 ילדים במשך שלוש שנים, שבהן נגמלו מחיתולים. הילדים היו בגילאים שבין 17 ל-19 חודשים בתחילת המחקר. הגיל הממוצע  לגמילה מחיתולים בשעות היום היה כמעט 37 חודש. עם זאת הטווח של הגמילה נע בין 22 ל-54 חודשים. כמעט 25% מהנגמלים סירבו לשבת על האסלה בשלב כלשהו של המחקר. אצל ילדים אלה הייתה שכיחות כפולה של עצירות וקשיים במתן צואה, לעומת הילדים שלא סירבו מעולם לשבת על האסלה ליציאה. ל-93% מהילדים שסרבו לשבת על האסלה היו קשיים במתן צואה והם סבלו מעצירות קודם לסירובם לשבת על האסלה. ד"ר מיכאל ווסרמן, רופא ילדים בקליניקת אוקשנר בניו אורלינס, אומר כי הופתע לראות כמה ילדים סבלו מעצירות בשני המחקרים. "עצירות היא בעיה גדולה", אמר. והוסיף, כי הורים ורופאי ילדים צריכים לוודא שהתפריט של הילדים מתאים להם ואם יש צורך להשתמש במרככי צואה. לדברי ווסרמן, הוא חושד שמקרי עצירות רבים נובעים מבעיות של תזונה והמליץ להורים לספק לילדיהם הרבה נוזלים ותפריט עשיר בסיבים, הכולל קמח מלא. לדבריו, לחץ חברתי – כשילד רואה ילדים אחרים משתמשים בסיר או באסלה – עובד בצורה הטובה ביותר אצל ילדים נגמלים וכי על ההורים לשמור על פרופיל נמוך במהלך הגמילה. "אם הילד שלך אינו נגמל מהר, חזור שלב עד שהילד יהיה מוכן ומלא מוטיבציה. אי אפשר להכריח ילדים לאכול, להשתין או לתת צואה, אז אל תילחמו על נושאים אלה, מכיוון שאתם עומדים להפסיד", אמר. "כשהם יהיו מוכנים הם יעשו מה שמצפים מהם".

 

מחקר נוסף, שנערך בקליבלנד, מצא, כי קשיי גמילה עלולים לנבוע מחרדה וכי ילדים עם עצירות פונקציונלית נמצאים בחרדה גדולה יותר מן הגמילה מאשר ילדים ללא עצירות. המחקר, שיוצג ב-13 באוקטובר במפגש השנתי של הקולג' האמריקני לגסטרואנטרולוגיה בבולטימור, בדק 98 ילדים (51 בנים ו-47 בנות) בגילאים שבין 6 ל-18 שנים. החוקרים רצו לוודא, האם ילדים עם עצירות פונקציונלית חרדים יותר ממתן צואה לעומת ילדים שאינם סובלים מעצירות כזו. עצירות פונקציונלית קיימת כאשר מתגלים הסימפטומים לעצירות בלי סיבות ידועות.

 

לפי ההנחה הרווחת, חרדה מפני השימוש באסלה היא בעלת תפקיד חשוב בהתפתחות ובהמשך העצירות אצל ילדים. החוקרים מצאו מדו"חות של ההורים ודיווח של הילדים עצמם, כי הילדים שסבלו מ"חרדת אסלה" לא סבלו מחרדה כללית אחרת. עצירות הייתה התלונה המרכזית אצל 3% מהילדים שבאו לביקור רופא ו-10% עד 25% אצל רופאים גסטרואנתרולוגים לילדים. החוקרים מציעים להורים לילדים עם עצירות כרונית לקחת אותם קודם כל לרופא ילדים כדי לשלול סיבות רפואיות אחרות לעצירות.

 

החוקרים גם מציעים להורים לדבר עם רופא הילדים על חרדה במתן צואה אם נראה שלילד "אין צואה", אם הוא מראה התנגדות נחרצת לשימוש באסלה או שהוא רוצה לבכות כשהוא צריך לתת צואה.

תגובות הגולשים
1. יעל סתת 11/10/2015, 08:30:04

המחקר מעניין. אנחנו גילינו דרך אופרטיבית לגמילה מלווה בקשיים, באמצעות ספר: הָאַסְלָה שֶׁל אֵלָה/יעל סתת סיפור על הפחד והחשש מן האסלה הגמילה מחיתולים והחשש מישיבה על האסלה יהפכו לחוויה נעימה, מחוייכת וקלה. הָאַסְלָה שֶׁל אֵלָה - הספר שילווה כל ילד וילדה בשמחה גדולה אל האסלה. הספר, שישחרר מחרדת האסלה את הילדים, הפוחדים וחוששים להתקרב אל האסלה. הספר שאיוריו המיוחדים במינם יאירו את הדרך וימחקו את הפחד ואת החרדה מן האסלה! "חומי הכלבלב על פתרון חשב" - בעזרתו הקקי יצליח לצאת באסלה כבר עכשיו! אלה חוששת מן הישיבה על האסלה. האסלה הורודה מתקשה להבין מדוע יש לאלה פנאי לכל דבר, ורק לה אין היא מקדישה מזמנה. חברותיה הטובות של האסלה "מתגייסות" לעזרתה, ומתארות בהנאה ובגאווה את החוויות שלהן עם הגיבורים הקטנים: גל, יותם, שני ואיתי. חומי הכלבלב מלווה את אלה לכל מקום. הקשר האמיץ ביניהם מביא את שניהם לתובנות ולרעיונות יצירתיים ומצחיקים... בספר: חרוזים, איורים "מדברים" ומאירי עיניים, האנשה, הומור, דימיון ואמפתיה, הנשזרים לסיפור שנקרא מתחילתו ועד סופו בנשימה אחת... המלצה להורים: "אמצו" בובת כלב ושתפו אותו (את הכלב) במהלך קריאת הסיפור. בובות מעוררות אצל הילדים את היכולת להבין ולהזדהות עם רגשותיו של האחר (במקרה שלנו - הכלבלב) ו"להכנס לעורו". האמפתיה מאפשרת לילדים להביע בקול רם דברים, שקשה להם להגיד (מסיבות שונות) וכך הם "נפתחים" ומביעים דעות ורגשות. "חומי הכלבלב" שלנו, כבר הצליח בדרכו המיוחדת לעזור לילדים להשתחרר מן החשש לשבת על האסלה ולהתהלך מלאי גאווה ואושר לקראת האתגר הבא... אותנו - הספר ובובת הכלבלב הצילו ופתרו בנועם את הבעיה!!! בהצלחה! יעל

+ השב