מה תפקיד ההורים בהתפתחות התינוק?

סביבה התפתחותית אצל תינוק מורכבת מכמה משתנים תמידיים. ראשית, השלב ההתפתחותי בו נמצא התינוק, הכולל את הגיל והיכולת התנועתית שלו. שנית, הסביבה הפיזית בה הוא גדל- למשל האם הוא חי באפריקה, מדינה חמה עם חיות בר שמאיימות על חייו, או באלסקה, בסביבה מושלגת וקרה. ולבסוף, הסביבה התרבותית בה הוא חי - למשל האם הוא חי בשבט באפריקה או במדינה מערבית.

השלב ההתפתחותי

ההתפתחות הפיזית של התינוק במקביל לגילו הכרונולוגי מאוד משמעותית. ישנו חלון הזדמנויות למימוש היכולות הפוטנציאליות בתקופת זמן מסויימת, ומשנפתח פער נוצרת תבנית גופנית מוטעית שתקשה על התינוק בהמשך חייו, לא רק מבחינה פיזית-תנועתית-בריאותית, אלא גם מבחינה אישית-חברתית. על ההורה להיות מספיק מודע לקצב ההתפתחות של התינוק בכדי שההתפתחות של התינוק תהיה תקינה. לדוגמא, עליו לתת לו מרגע היוולדו זמן חשיפת רגליים על מנת שהוא יוכל לבצע זחילה רפלקסיבית, אשר תאפשר לו לממש את הרפלקסים הפרימיטיביים שלו בכדי שיוכלו לעזוב מאוחר יותר את המערכת הגופנית-שיכלית שלו ובכך להגיע לשלב הלמידה של הזחילה. אך אם להורה אין מודעות לחשיבות זו של חשיפת רגליו של התינוק (בעיקר תינוקות שנולדים בחורף), שלב הזחילה יתאחר ואחריו כל ההתפתחות תתאחר ואיתה חלון ההזדמנויות.

הסביבה הפיזית

הסביבה הפיזית של התינוק כוללת מגוון רחב של השלכות על ההתנהלות ההתפתחותית שלו. תינוק זקוק לשינויי תנוחות (הכוונה לשהות על גבו, על בטנו ועל צדדיו) וצריכה להיות לו האפשרות הפיזית לעשות זאת. כמו כן, יש לאפשר ביטוי של הצרכים החיוניים לו. למשל, התינוק זקוק למגע ולתנועה, במיוחד בתחילת חייו, וזאת על מנת לנטוע בו תחושת בטחון ובמקביל לייצר מערכת שיווי משקל תקינה. פרט ליכולת הפיזית צריכה להיות גם מודעות למטפלים בו כדי שייצרו עבורו סביבה שתאפשר לו לקבל את התנאים הללו.

משמע, גם אם תינוק חי באלסקה צריכה להיות לו היכולת לשכב על משטחים על מנת שיוכל להכיר את כוחות הקרקע והכובד ובכך ילמד להכיר את חלקי גופו על ידי שינויי המנחים שלו, ע"י המגע עם המשטח. לחלופין, על הוריו לדאוג לו לתנועה במנשא, לדוגמא, שיש להתאים לתנאים הפיזיים של אזורו (בכוונה לאקלים הקר).

הסביבה התרבותית

הסביבה התרבותית של התינוק היא ,לדעתי, המשפיעה ביותר על הסביבה ההתפתחותית שלו, וזאת משום שאורח החיים משליך על כל שאר המשתנים. ברגע שישנה התנהלות תקינה או לא תקינה אשר מקבלת גושפנקה תרבותית-חברתית קשה מאוד לשנות אותה. בהמשך ארחיב בסוגיה זו.

הסביבה ההתפתחותית ההתחלתית של כל תינוק מתחילה תמיד באמא, שהיא בעצם מקור החיים של התינוק עוד מימיו ברחם (למעט מקרים כגון נטישת התינוק או חוסר יכולת פיזית לטפל בו, כמו פגים המצויים באינקובטור וכאשר אין לאם יכולת לבצע את מהות האימהות למשך מספר חודשים משתנה וכדומה). מתוך כך חשוב שתהיה מודעת לכך שהיא צריכה להיות פעילה תנועתית, ולא רק בעבור עצמה, אלא גם עבור עוברה, שיחווה מגע ותנועה מהרחם.

בימיו וחודשיו הראשונים האם מניבה לתינוק אוכל, היא שומרת על חום גופו ומגוננת עליו מן הסביבה החיצונית לו, היא זו שמניעה אותו ונוגעת בו, ובכך נוטעת בו בטחון.

האם משמשת לתינוק כמסננת וככלי מעבר מן הרחם אל העולם החיצון, שכן התינוק בתחילת דרכו הוא בעצם יצור חסר אונים, הוא מובל באופן טוטאלי ע"י הסביבה שלו, אם באופן תנועתי או תחושתי. האם היא העוזרת לו בהתמודדות עם ההסתגלות לשינויים אלו.

פרט לאם, האב אף הוא חלק לא פחות חשוב מהסביבה ההתפתחותית של התינוק. ישנה משמעות רבה מאוד גם לזוגיות ההורים וליכולת שלהם לספק לתינוק את ההרגשה של ביטחון כחלק מקבוצה. ככל שההורים ילמדו יחדיו להוות לתינוק סביבה התפתחותית מגובשת המשלימה את הצרכים הכוללים שלו כך יגדל התינוק להיות בעל ביטחון עצמי רב יותר ויתפתח בצורה תקינה בכל הרבדים.

חשוב גם לציין כי בנוסף להורי התינוק ישנה ברוב המקרים עוד חברה אנושית הסובבת סביב התינוק, בין אם משפחה קרובה, חברים או מטפלת וגם הם משמשים כסביבה התפתחותית מי יותר ומי פחות (תלוי בפתיחות ההורים בד"כ "לשחרר" ו"לתת לעזור").

תפקיד ההורים הוא לייצר סביבה מאוזנת אשר תקנה לתינוק, ובעתיד לילד, מימוש כל הפוטנציאל הפיזי, הריגשי והאינטלקטואלי שלו.

זאת ניתן לעשות ע"י הורות מודעת, שמבינה שצריך איזון בחיים. קרי, שככל שהתינוק יחווה חוויה מסויימת כלשהי עם כמה שיותר חושים כך הלמידה תיהיה יעילה יותר, ושהמגע, התנועה והקול הם צורך קיומי עבורו. אין להשקיע בפיתוח חלקים מסויימים בלבד ממנו ולהתעלם או להחסיר מהשאר.

ההורים צריכים להבין כי ישנה חשיבות גבוהה בפיתוח כל המיומניות, כמובן, בהתחשב בשלבי ההתפתחות של הילד.

בנוסף, חשוב שההורה יבין כי עדיף לחשוף את התינוק/ילד לכמה שיותר אנשים, מרקמים וסביבות על מנת, שיוכל להיחשף לכמה שיותר סוגי מגע בין אם: מגע עמוק/טקטילי/ עוצמתי/רך או לסוגי קולות שונים: חזק ועוצמתי לעומת חלש וחסר ביטחון.

לדוגמא, הורה שקורא סיפורים לילד בן 3 חודשים על מנת לפתח את היכולת האינטלקטואלית שלו, הוא הורה שלא מודע לכך שתינוק בגיל הזה לא יכול להכיל את המידע שהוא מספק לו ושאם ימתין עוד כחצי שנה אז תיהיה לילד קצת יותר יכולת לספוג משהו ממה שהוא רוצה להשיג בהקריאו לו סיפור.

מכאן ניתן להבין כי תפקיד ההורה/מטפל הוא לדעת איך לענות נכון על הצורך של התינוק!

ההורים/המטפלים כיום חיים בעולם מודרני ולכך ישנה השפעה על התפתחות התינוק. בכדי להבין את הקשר בין העולם המודרני לשינויים שחלו בהתפתחות התינוק אנו צריכים להבין איך פועלים הדברים במדינות עולם שלישי, כי הרי כולנו הגענו מהעולם השיבטי כמה דורות לאחור.

במדינות העולם השלישי, ביבשת אפריקה, לדוגמא, ניתן לראות בבירור את ההתייחסות הנכונה לצרכי התינוק מרגע היותו עובר ועד להגיעו לעצמאות, משמע ילד המסוגל ללכת בעצמו.

האם עוד בהיותה בהריון מספקת לעוברה באמצעות התנועתיות שלה מגע תנועה וקול. לאחר הלידה הטבעית, היא נושאת אותו על גופה באמצעות מנשא כאשר הוא נישא על גבה, קרוב אליה. התינוק חש כל תנועה של האם, הוא שומע אותה מדברת ושרה, מקבל את תחושת המגע שהיא הראשונה ליצירת הקשר שלו עם העולם באופן טוטאלי. הוא יונק מאימו עד בערך גיל שנתיים.

השינה מתבצעת עם האם על ערסל תוך כדי נדנוד גם אם התינוק אינו בוכה, זו תנועה מונוטונית אשר יוצרת אצלו שקט גופני ונפשי עמוק, ובכך עומק וטיב השינה גבוהים יותר.

צורת החיים השיבטית הקרובה לטבע דואגת לכך שהתינוק חווה סוגי מגע שונים, בעוצמות שונות ע"י אנשים שונים. הוא רגיל להמולה סביבו. הוא מתרגל להירדם בכל מצב. הוא לומד לחקות מספר רב של אנשים. כך הוא מתפתח בצורה תקינה יותר ומהירה יותר, וזאת משום שהוא מקבל את כל צרכיו הבסיסיים של מגע, תנועה וקול. תפקיד האם במערך השיבטי הוא טיפול טוטאלי בילדים ובמשק הבית.

החל ממלחמת העולם הראשונה חל שינוי במדינות המערב, מדינות העולם המודרני, וזאת בעקבות יציאת הנשים לעבוד ב"עבודה גברית" במקום הגברים אשר לחמו בחזית. דבר זה גרם לתחילת השינוי בתפיסה "נשים בבית - גברים בחוץ". היציאה מהבית של האם והפיכתה לחלק מהמעגל הכלכלי, שנתמך מבחינה חברתית-כלכלית, גרם לשינוי במערך המשפחתי.

ככל שעברו השנים מאז ועד היום האישה היא מפרנסת לכל דבר ומקומה החברתי פסק להיות רק עקרת הבית המגדלת את ילדיה. ניתן לראות כי הגיבוי החברתי לכך נתמך גם בפן המשפטי החוקתי – חופשת הלידה, שהיא בעצם הסכמה חברתית לטווח הזמן בו האישה רשאית להימצא עם ילדיה, זהו פרק הזמן שהיא יכולה להניקו ולספק את כל צרכיו, ולאחר מכן היא צריכה לחזור למעגל התעסוקה.

מתוך כך מתחיל השינוי בהתפתחות התינוק וכאן בעצם מתחיל השיבוש הראשוני, שגורר אחריו (לא תמיד) עיכוב התפתחותי זה או אחר. ההנקה שהיתה דבר ששגור בשיגרת החיים מתוך הבנה בסיסית כי היא דבר הכרחי, בעצם לא ניתנת לביצוע ע"פ חוק מעבר לימי חופשת הלידה. בעבר החשיבות של ההנקה היתה כה גדולה והיו מוצאים תחליף של אשה מניקה עבור אם אשר מסיבה כלשהי לא היתה מסוגלת להניק. אלא שכיום ישנם תחליפי חלב אם, שמבצעים את העבודה.

גורם נוסף לשיבוש ההתפתחותי הינו שככל שעוברות השנים החברה האנושית רואה חשיבות גדולה ביכולות הלימודיות הקוגנטיביות אשר עולה על הצורך בתנועה ובמגע. הורים משכיבים את ילדיהם על טרמפולינה אל מול הטלויזיה מול סוגים שונים של קלטות וידאו אשר מלמדות אותן בגיל של כמה חודשים ספורים מילים, מספרים, ומפתחות את האינטיליגנציה שלהם ע"י שמיעה של ויוואלדי או באך, עפ"י המידע המוטעה שההורים מקבלים ע"י פירסום מוטעה. לאחרונה אף פורסמו תוצאות מחקר כי אין כל קשר בין שמיעת מוזיקה קלאסית להעלאת רמת המשכל של הילד, ובנוסף מחקר אשר קבע כי הצפייה בקלטות לא מעשירה את היכולות הקוגנטיביות של הילד, אלא גורמת לו לעיכוב בהתפתחות השפה.

החשיבות המוקנית ליכולות הקוגניטיביות של התינוק מצד ההורים היא גבוהה מאוד היום. התפיסה היא שככל שתינוק/ילד ידבר מוקדם יותר ויידע לספור ולקרוא יותר טוב ויותר מוקדם כך הוא יצליח יותר בחייו. כל חיינו אנו רודפים אחרי הצורך לחיים טובים יותר שנובעים מעצם העובדה שתהיה לנו היכולת הכלכלית לעשות זאת. החברה מודדת אם מישהו הצליח או לא באמצעות המדד של מימוש היכולת שלו ללמוד מקצוע טוב באוניברסיטה.

אראה זאת באופן שונה באם הבן שלי למד עריכת דין או רפואה או שמא הוא סוחר בשוק. הצורך של ההורה שילדו יצליח יותר ממנו, "שיגיע רחוק", גורם היום להורים להושיב את הילד מינקות אל מול הטלויזיה, "מקור המידע הבלתי נלאה", "שילמד לדבר", "שידע כמה שפות" ומבחינתם הם עשו את שלהם. ההורה מרגיש שהטלויזיה תעשה עבורו את העבודה.

הוא לא מבין שהדבר החשוב ביותר עבור ילדו הוא ללמוד ממנו דברים, לחקות אותו בתנועה, לחוש ממנו מגע, לשמוע את קולו תוך כדי דיבור ותוך כדי שירה.

כיום השאיפה של כל הורה היא לספק לכל ילד חדר עם טלויזיה ומחשב עם אינטרנט, שזה בעצם לספק להם חיים כאינדיבידואליסטים. אותו ילד מפתח את הרצון להצליח כיחיד ולא כחלק מקבוצה, כמו במערכת השיבטית. בדרך זו גורמים ליצירת ריחוק פיזי שמוביל לריחוק תחושתי, שיוצר חוסר מגע וביטחון.

נכון להיום כל הגישה המודרנית היא יותר בטיפול נקודתי בבעיה ולא כפתרון כוללני אורגני ומניעתי. זה מתבטא גם בטיפול פיזי וגם בטיפול נפשי.

ההורים שכחו כי מערכת חושים בריאה הינה בסיס ראוי להתפתחות יכולות קוגנטיביות וריגשיות.

לבסוף, חשוב לציין כי בשנים האחרונות ישנה מגמה של חזרה לשורשים עתיקים של טיפול כולל ומניעתי, אך עדיין היא בחיתוליה.

אחרי שנים שהתרגלנו להאמין במודרניזציה כדבר היחיד הנכון, עדיין קשה לנו לספוג גישות שונות חדשות כישנות.