בגדים אחרי ההריון: שום דבר לא מתאים

לא כל יולדת היא גלית גוטמן או מירי בוהדנה, שחודש אחרי הלידה מסוגלת לדגמן בגדי ים מבלי שרואים שהיא ילדה רגע לפני יום הצילומים. המציאות אצל רוב הנשים היא ההיפך הגמור מזה. מייד אחרי הלידה הן לובשות בגדי הריון מהחודש החמישי, ולאט לאט הן מנסות לחזור לגזרה של לפני ההריון, כשהן חולמות לחזור וללבוש את הבגדים היפים שלהן מאז. תראו לי אמא אחת שאין לה לפחות ג'ינס אחד אהוב, שנותר בדד בארון הבגדים. ג'ינס שמחכה שהיא סוף סוף "תחזור לעצמה" ותוכל ללבוש אותו שוב.

לא תמיד אפשר לחזור למה שהיה, למרות שקו האופנה והעולם המסחרי רומזים רמיזות דקות בגודל של פיל, שעלינו למהר ולהקטין היקפים לאחר הלידה. המציאות אומרת, שבהרבה מקרים השינויים שהגוף עובר בהריון הם לצמיתות. גם אם משילים את הקילוגרמים העודפים שהתוספו במהלך ההריון וחוזרים למשקל המוצא שלפני ההריון, הגוף לא חוזר לקדמותו. היום, כשיותר ויותר נשים דוחות את ההריונות לגיל מאוחר, אצל אמהות בגילאי 30 ובשנות ה-40 הגוף לרוב אינו חוזר לגמישות הקודמת ולא לצורה שלפני הלידה.

אצל רוב הנשים גדל החזה והוא נשאר גדול משהיה גם בתום תקופת ההנקה. האגן התרחב, שלא לדבר על סימני מתיחה וצלוליט, שהתגנבו להם בשקט לגופך. הבטן השטוחה פתאום קצת רפויה. לעיתים נוספו צמיג או שניים שלא היו שם קודם, ומה קרה לעור שהיה חלק כמו טוסיק של תינוק? החזה החדש שלך, שקיבלת ללא ניתוח הגדלה באלפי דולרים, הפך את החולצות שהשקעת בהן אלפי שקלים ושעות רבות של מדידה, לחולצות בטן קטנטנות, דווקא עכשיו שאת לא כל כך רוצה לחשוף את הבטן החדשה שלך. המכנסיים לא עולים, כי עצמות האגן התרחבו, וגם האופנה לצעירות מאוד, של "מכנסי הערווה" נמוכי הגיזרה, מעליבה את החוש האסתטי שלך.

וכאן מתחילה הדילמה של מה לקנות. בגדים המיועדים לנשים "גדולות" אינם מתאימים תמיד לנשים עם גוף רגיל, שקצת התרחב, והם ייראו עליה כמו שק. נראה שיצרני הבגדים והמשווקים בישראל אינם ערים לתופעה, למרות שמדובר בשוק גדול של יותר מ-140 אלף לידות בכל שנה. זו אוכלוסיה של לקוחות שבויים שאין לה ברירה אלא לחדש את כל המלתחה, כולל הלבשה תחתונה. ביקוש יש, אבל היצע אין. עד שמעצבי ויצרני האופנה יתעוררו ויקפצו על ההזדמנות, נציע לכן כמה טיפים בנושא התאמת ביגוד לגוף הנשי שקיבלת לאחר הלידה:

• צמוד: אחרי הלידה צריך להימנע מבגדים צמודים, כי זה נותן מראה של "נקניק" ויוצר "צמיגים". החולצות האידאליות הן בעלות שתי שכבות: אחת פנימית שמחטבת ושכבה חיצונית, עם עיטורים וקישוטים. יש מעט מאוד חולצות כאלו בחנויות. אפשר גם ללכת עם חולצה צמודה למטה ועליונית נחמדה מעל. גם גזרת מעטפת מחמיאה לרוב הנשים.
• חזיות: אם החזה השתנה, צריך להיפטר מהחזיות הישנות ולהתאים לא רק היקף אלא גם cup יותר גדול, המותאמת אישית בחנות מתמחה, שם עוזרים לבחור חזיה במידה הנכונה, שתהיה נוחה. אם החזיה יושבת נוח ומחזיקה היטב את החזה, גם החולצה תשב בצורה מחמיאה יותר.
• התאמת צורה: עכשיו יותר מתמיד צריך להקפיד יותר שהבגדים יתאימו לצורה החדשה של הגוף וגם לגובה שלך. הגוף הנשי בא במגוון צורות כמו גיטרה, אגס, ועוד וצריך להתאים את הלבוש לצורת הגוף.
• חולצות: לא תמיד עדיף טוניקה על פני חולצה קצרה יותר. אידאלי הוא בד גמיש, במידה שלא יושבת לגמרי צמוד, אלא צורה שמחמיאה לצללית של הגוף הנשי ולא מחמירה עם הקימורים שלו. במצב כזה אסור ללכת רק לפי צו האופנה, אלא לפי מה שבאמת מחמיא לגוף.
• מכנסיים: יש להתאים לרוחב האגן שעבר שינוי. מכנסיים עם מותן גבוהה שחזרו לאופנה "מגדילים" את הישבן. עדיף לבחור בגזרה מעט נמוכה. בדקי איזה אורך מכנסיים הכי מתאים לך וגורם לגוף שלך להיראות ארוך וחטוב יותר.
• מחשוף: לכל אשה מתאים סוג מחשוף אחר. לפני הלידה אולי היה אפשר ללבוש כל סוג של מחשוף, אבל אחריה צריך להתאים את סוג המחשוף. לדברי הסטייליסטית אורלי שי, כשיש אגן רחב, כדאי להשתמש בחולצות בעלות מחשוף רוחבי נדיב (למשל סירה) או הדפסי רוחב המדגישים את אזור הכתפיים. דגש על הכתפיים בקו רוחבי ייצור להן מראה רחב יותר ויקטין את מראה הירכיים לעומתן. שילוב של מחשוף נכון עם מכנסיים מבד נשפך (ההיפך מג"ינס קשיח), בגזרה ישרה או גזרת A, כך שלא ייצמדו מאזור הברכיים מטה, יצור מראה מאוזן יותר בין החלקים.

נראה שקשיים בהתאמת הבגדים אחרי הלידה משותפים לרוב הנשים בארץ. שאלנו שש אמהות, שעברו לידות בשלוש השנים האחרונות, איך הן הסתדרו עם ביגוד לאחר הלידה:

נעמה, 34, אם לשניים, נאלצה להחליף את כל המלתחה שלה. "אחרי הלידה השנייה כבר לא חזרתי לעצמי. אין מצב. כבר בלידה הראשונה הציצים גדלו בזמן בהריון בשני מספרים. אמרו לי שזה יחזור ושמרתי את החזיות היקרות. אבל עברה שנה, סיימתי את ההנקה, והחזה נשאר כמו שהוא. המכנסים עוד איכשהוא עלו עלי, אבל כל החולצות הייתי צריכה למסור". חצי שנה אחרי הלידה השנייה היא פתחה את ארון הבגדים שלה, הוציאה הכל והחליטה להיפטר מכל מה שלא עלה עליה. "היה לי קשה להיפרד מהבגדים, שהיו אחד אחד בול עלי לפני הלידה. אבל בהריון האגן התרחב, החזה לא חזר לעצמו, וצריך היה לקנות הכל מאפס. מי שקיבלה את הג'ינסים המותגיים שלי קיבלה אוצר אמיתי".

מרינה, 29, אם לילד בן שנה וחצי, ולילדה בת 3 חודשים, קובעת שהיא לא רוצה עוד ללדת. "אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה, שעוד פעם אצטרך לעבור את התהליך הזה. עליתי כמעט 30 קילו בהריון, ועד היום אני סוחבת איתי כמעט חצי מזה. אני גבוהה, 1.72, ולא מצליחה למצוא לי בגדים במידה החדשה שלי. הארון מפוצץ בבגדים, וממש חבל לי לזרוק. יש לי שם ארמני, איב סן-לורן, כואב הלב להגיד שלום לכל הבגדים שהשקעתי בהם ים של כסף. אני גם לא מוצאת שום דבר שכיף לי לקנות אותו. ממש מייאש. בחנויות בקושי יש משהו במידה שלי, ואם יש, זה רק פריט אחד: תקחי או תלכי. בכלל אין מבחר. בסוף עונה בכלל אין מה לדבר. אין כלום במידות שלי. אני ממש מיואשת".

דנה, 35, היתה דקיקה לפני ההריון ודווקא די מהר חזרה לגיזרה. "חייתי על מים ועל חסה שלושה חודשים", היא משחזרת. "היה ממש קשה. עשיתי הכל בבית. כל יום יצאתי עם התינוקת במינשא וחרשתי את כל העיר. משכב לידה זה לוקסוס שאני לא מכירה. על היום הראשון עשיתי ספונג'ה. כל מה שאכלתי יצא כדי לקבל אנרגיות חדשות וריגושים חדשים. נהייתי צימוק. אני היום עוד יותר רזה ממה שהייתי לפני הלידה. הגרדרובה לא השתנתה. "אולי קצת, אבל לא הרבה".

גלית, 30, אם לתאומים בני שנתיים, מרגישה מאוד לא נוח עם הבטן. "הכל חזר להיות כמו קודם חוץ מהבטן. אמרו לי שאחרי שאפסיק להניק הבטן תיכנס פנימה, אבל כלום. הנקתי שמונה חודשים, עבודה קשה, עם שניים שמוצצים לך את כל מה שיש לך, ורזיתי, אבל הבטן נשארה רופסת. זו הייתה לידה טבעית, לא קיסרי, שאסור אולי להתאמץ, אבל השרירים מסרבים להתמתח. כאילו אומרים לי, יאללה, עוד הריון, אחר כך נתמתח. נהייתי אמנית בלהסתיר את הבטן, לובשת חולצות בחוץ, שלא יראו כמה שאני מידלדל. את האלגנט החלפתי בספורטיבי, קצת רחב יותר ממה שלבשתי לפני ההריון. אבל להשתזף בים אני כבר לא אלך. לא במצבי. ממש מתביישת עם בטן כזו, ולא יודעת איך לחזור לבטן שהייתה לי פעם".

דקלה, 40, גבוהה מאוד. 1.80 מ' בלי עקבים. היא ילדה את בתה השנייה לפני כמעט שנתיים, ומאז לא קנתה אפילו חולצה חדשה אחת. "אני לא מוצאת שום דבר לגובה שלי ולגודל של החזה שלי. כל החנוית מחזיקות מלאי לגמדות. במידה שלי אין כלום. אני לא מוצאת משהו שעולה עלי ונשאר יפה. אם זה מתאים למותניים, זה קטן בחזה. יש לי חזה גדול, אבל אני לא שמנה. אם יש מקום לחזה בתוך החולצה, אני מרגישה בתוך שק בכל שאר חלקי הגוף. יש בגדים שמזמן הייתי צריכה להגיד להם שלום, אבל  קשה לי לזרוק, אין לי לב, וגם לא מצאתי תחליף. במכנסים יש בעיה גדולה לגבוהות, כי הכל קצר. אם זה ארוך, זה גם רחב. מה זה רחב, ענק! אני לא שמנה! אני גדולה. לא יכולה ללבוש אוהל. אחרי הלידה הראשונה רציתי לקנות ג'ינס חדש ואז הייתה המודה הזו של מכנס נמוך, שחצי ישבן בחוץ ולא מצאתי שום דבר שעולה עלי. אני לא מבינה את היצרנים האלה. כמה אנורקסיות כבר יש בארץ הזו? עם הגובה שלי אין לי ברירה אלא לנסוע לחו"ל לקנות בגדים".

ריקי, 37, מרגישה שהגוף שלה השתנה בצורה קיצונית אחרי הלידה השלישית. "בשתי הלידות הקודמות הייתי הרבה יותר צעירה, אבל בן הזקונים, שהיום בן שנתיים, נולד עשר שנים אחרי הקטנה, ושינה לי את הצורה. אני רחבה יותר באגן, גודל החזה שלי לא חוזר לעצמו. אחרי שתי הלידות הראשונות החזה התכווץ כשסיימתי את ההנקה. רציתי שיישאר גדול, אבל כלום, חזרתי להיות שטוחה. אבל הפעם נשאר החזה ענק, ואני לא מכירה את עצמי. מסתכלת בראי וזו לא אני. עם בגדים אין לי בעיה, כי אני סמרטוטרית, ואוהבת לקנות בגדים גדולים מיד שנייה. נוח לי, ותמיד היה לי נוח ככה. כשיש אירועים חגיגיים וצריך באמת להתלבש יפה, אני לא מוצאת כלום בארון ואחרי שעות של בדיקה ומדידה, חוזרת לשקים הגדולים. זה מה יש. הג'ינסים יושבים בצד, ואני רק מתפללת שיום אחד עוד אוכל ללבוש אותם. לא נראה לי שזה יהיה בעתיד הקרוב, אבל אני חייבת להישאר אופטימית. ביום שאמסור את הג'ינסים זה יהיה כאילו הרמתי ידיים. לזה אני עוד לא מוכנה. אני מאמינה שבתוך הגוף המשונה הזה, עדיין מתחבאת מי שהייתה עוד לפני הלידה ואולי היא עוד תצא".

טיפים כיצד להתלבש אחרי הלידה אפשר לקרוא בכתבה במדור סטייל בקישור זה.