שנת ילדים - חלק שני

שנת ילדים - מה שרואים מכאן לא רואים משם.
מאת קרן מור
|
הדפס
|
שמור

בחלק הראשון של הכתבה התייחסתי למכשולים שמפריעים לנו להקשיב לאינטואיציות למלא אחר צרכי הלילה הרגשיים של הילדים. 


והנה כמובטח אני ממשיכה ומפרטת כיצד משפיעים המכשולים על ההורות שלנו:

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

המכשולים מבחוץ משבשים את עבודתנו: 

  • אופן הטיפול בצרכים החומריים של הילדים הוא כל כך ברור ומובן לנו - אנו לא מתלבטים מה לעשות ואיך לעשות. אנחנו יודעים בדיוק מה נכון עבור הילד ומה עושים. אנו יודעים שבקור עלינו לדאוג שלילד יהיה חם, שכאשר הילד רעב עלינו לדאוג לו למזון, כשהילד עייף צריך לדאוג לו למנוחה, כשהילד חולה אנו מטפלים בו מסביב לשעון כל כמה שצריך ולעולם לא נשקול להתעלם ממנו. אנחנו מטפלים נקודה. כי זה מה שהורים עושים עבור ילדיהם. 
  • בכל הקשור לטיפול החומרי בילדים אנו תמיד נדאג להם קודם - נאכיל אותם לפנינו, ניתן להם ממזוננו ונאכל אנו פחות, אם צריך נכסה אותם ולא נתכסה בעצמנו, נשהה את הצרכים שלנו ואף נחסיר מהם מבלי להרהר על כך, ממש באופן אוטומטי, מתוך אינסטינקט ותחושת בטן, מתוך אהבה וכובד התפקיד.

 

אם כן, מדוע בכל הקשור לטיפול בצרכים הרגשיים ההתייחסות הינה שונה? מדוע קל להכשיל אותנו? עדיין יש לנו את האינסטינקטים שלנו, האינטואיציות עובדות אותו הדבר, אך למרות זאת אנו מבולבלים, לא בוטחים בעצמינו, לעיתים אף כמעט השתכנענו להאמין שלילדים כלל אין צרכים רגשיים. על אף שהאינטואיציות שלנו אומרות אחרת, בכל זאת המכשולים שעומדים בדרכנו מצליחים לשבש ולטשטש אותן ובאופן מצער ולא מכוון לעיתים אנו מחסירים מהילדים את מה שהם חלק בלתי נפרד מתפקידנו וממחויבותנו כהורים– בטחון. הגנה. התייחסות לצרכיהם הרגשיים.

 

המכשולים מבחוץ מחלישים אותנו: 

  • אנחנו מרגישים שאנו לא יודעים איך להיות הורים בלי הדרכה, בלי ספרים, בלי מומחים.
  • אנו הולכים והופכים תלותיים בעצות, 'רצפטים', מתכונים מוכנים, טיפים, שאין קשר בינם לבין הצרכים האמיתיים של אותו הילד שלנו.
  • יותר ויותר אנחנו מאמינים שיש כאלו שיודעים טוב מאיתנו כיצד עלינו לנהוג עם הילד שלנו ואיך לטפל בו. כמעט וגם מאמינים שאנו לא מכירים מספיק טוב את הילד שלנו, צריכים שמישהו אחר יפרש לנו אותו.
 

המכשולים מבחוץ הופכים את האינסטינקטים ההוריים שלנו לחסרי ערך, מיותרים – אם נקשיב להם הילד ייצא מפונק או לא מחונך היטב. שלא באופן מוצהר מכוונים אותנו להתעלם מהם ומאשימים שהבעיה היא אצלנו: אנחנו פשוט רגישים מידי (וכמה עצוב שרגישות לילדים הפכה להיות בעיה),


או 'לא משחררים',ואפילו – ובאופן מדאיג למדי – ישנם כאלו שמהעדר בקיאות והבנה בתהליכים ההתפתחותיים שמביאים לנפרדות בריאה, יכנו את אינסטינקט ההיקשרות של אם אינטואיטיבית לילדיה – סימביוזה, ויזהירו שהקשר בניהם הוא בעייתי ומסוכן. 

 

והנה לדאבון הלב, אנו הולכים ומתרחקים מהאינטואיציות שלנו וכוח ההורות שלנו הולך ונחלש.

 

מבלי שנרצה או אף נהיה מודעים לכך, המכשולים מבחוץ גם משבשים לנו את ההיררכיה הטבעית:
לא רק שאנו ההורים דוחקים עצמנו מבלי משים מעמדת המספק – מקום במדרג בו ההורה המבוגר והבוגר מודע לכל צרכי צאצאיו, מבין אותם ופועל לספקם כחלק חיוני ובלתי נפרד מהטיפול בצאצאים, אלא שלעיתים הילדים עצמם במקום לנוח בתוך ההיקשרות איתנו, הם במרדף וחיפוש, מאותתים לנו ללא הרף על צרכיהם, בשעה שהם אינם אמורים להיות מודעים להם כלל ולחסרונם בפרט.

 

ואחרי הכול - האם ניתן לספק לילדים שלנו את מה שהם צריכים?

התשובה לכך איננה פשוטה כי האמת היא שהערכים ותפיסות העולם שלנו ובעיקר – דרך החיים שלנו, כל אלה כבר מזמן אינם מתאימים לצרכיהם של תינוקות. כששני ההורים יוצאים לעבודה מידי בוקר, קשה מאוד לדאוג ולטפל בלילות בתינוק שמתעורר, גם אם באופן תקין. כששני ההורים שבים לביתם ולילדים אחרי שעות עבודה ארוכות, קשה מאוד לטפל בתינוק שמתקשה להירדם, גם אם באופן תקין.

 

אך זהו רק צד אחד של המטבע ומן הצד השני עומד ילד אנושי שצרכיו ההתפתחותיים - רגשיים מאז ומתמיד היו ונשארו אותו הדבר ואיננו יכולים להתעלם מכך. אסור לנו להתעלם מכך. כשתחושת הבטן מאותתת לנו, כשהלב אומר אחרת – אלו הם האינטואיציות שלנו שמסמנות לנו, מזהירות ומכוונות, אסור לנו להתעלם מהן. כאן זה גם המקום להביא בפניכם גילויים מתוך מחקרים אחרונים מתחום מדעי המוח אודות האינטואיציה האימהית: ממצאי המחקרים מעידים על כך שמצבי לחץ באימהות מחדדים את תשומת ליבנו, את הערנות ואת הרגישות על ידי העלאה של רמת הקורטיזול וכך מחזקים את הקשר בין האם לילדה.

 

אך האמת היא שאיננו זקוקים למחקרים שיגידו לנו את מה שכולנו יודעים ממילא ושיספרו לנו כמה כוחות ויכולות מסתתרים בכל אחד ואחת מאיתנו ההורים, בכל הקשור לילדים. האם ייתכן שאילו רק הייתה לנו מבחוץ את התמיכה הנכונה, את זו שאנו באמת זקוקים לה, תמיכה שמחזקת אותנו מול כל הקשיים ועוזרת לנו להתמודד עם הקיים במקום לנסות ולשנות ללא הרף את מה שלא הגיוני לשנות, תמיכה שעוזרת לנו להרגיש 'שותפות גורל' אמיתית ולא תמיכה שדוחפת אותנו לתחרות מן הסוג של 'איזה הורה הצליח לשנות את ילדו ואיזה הורה לא "חזק" מספיק' – האם ייתכן שאז היינו מוצאים בתוך עצמנו את הכוחות שיהפכו את הקושי הבלתי נסבל לקצת יותר אפשרי?...

 

הורים יקרים, משהחלטנו להפוך להיות הורים אנו מחויבים למצוא את הדרך שלוקחת בחשבון גם את ילדינו על כל צרכיהם. נכון, זה קשה להיות הורים בעידן המודרני אבל האם בשל הקשיים נשאיר את ילדינו מאחור? מובן שהתשובה היא שלילית ולכן עלינו להתמודד תחילה עם המכשולים שמסמאים עינינו, מקשיחים ליבנו וגם מקבעים מחשבותינו ולמצוא – כל הורה והורה לעצמו - את הפתרונות הייחודיים שמתאימים לו, לזכור שאין דרך טובה אחת ושעל כל הרגל נכון יש עוד 10 אחרים ובתנאי שהם אינם מתעלמים מהילדים.

 

מוטל עלינו תפקיד כבד מאוד שלמרבה התסכול איננו הולך לישון יחד עם הילדים ודווקא משום כובדו הוא מחייב אותנו שנהיה קשובים קודם כל לעצמנו, לאינטואיציות שלנו ולילדינו כי רק אנחנו ההורים מכירים הכי טוב את הילדים שלנו ויודעים מה הכי נכון עבורם. ביטחו בתחושותיכם, הקלו על ילדיכם לבטוח בכם ובכל הקשור לשנת לילה – היו שם בשבילם והזינו אותם עם כמות נדיבה של קרבה מגע וחום אנושי.

 

לחלק הראשון של הכתבה

 

על הכותבת: קרן מורמנחת הורים מוסמכת בגישת ההיקשרות (לייף סנטר- המרכז להורות מקושרת). ייעוץ פרטי, הדרכת הורים, הדרכות לצוותי גני ילדים, הרצאות. בנוסף: הנחיית הורים מקוונת (תוכנית ד"ר ניופלד) - "הכוח להיות הורה" .

תגובות הגולשים
7. מיכל 26/11/2012, 14:42:04

אסופה לא קשורה של אמירות חסרות פשר. ניתן להפעיל אינטואיציה הורית ולבחור בדיוק את השיטות ההפוכות משל הכותבת. אני ממליצה על שיטת אדלר בכל הקשור לתינוקות ופעוטות. כך גם הילד מקבל את הקרבה ההקשבה והחום, אך גם מבין שיש סמכות הורית שנותנת לו מסגרת ברורה. גם בכל הקשור לשינה.

+ השב
 
6. אורלי 28/04/2012, 21:21:36

פנייה לייעוץ מכל סוג שהוא היא איננה מעשה אגואיסטי של הורה שרוצה שקט או זמן לעצמו. בדרך כלל אנשים פונים לקבל עזרה כשהם מרגישים שגם ההורה וגם הילד לא מסתדרים ולפעמים אפילו סובלים. ישנם הורים רבים שהאינטואיציה שלהם מובילה אותם למקומות נפלאים. אבל ישנם גם לא מעטים שמשהו השתבש להם בדרך או שהאמא והאבא חושבים דברים הפוכים.

+ השב
 
5. רחלי פומפס 28/04/2012, 13:21:10

החלק הראשון של הכתבה היה מעניין ומתאים לכותרת.החלק השני של הכתבה מתאים יותר ל"אני המאמין" של הכותבת לגבי מצב ההרות בימינו . מסכימה עם חלק מהדברים . וחלק מהדברים מעט כוללניים ובטח לא מתאים לכותרת"שנת ילדים". "לילה טוב , חלומות פז ".

+ השב
 
4. סיגל אלפי 24/04/2012, 02:49:16

מסכימה בהחלט. גם אני חשה כך לגבי בתי הקטנטונת! זה כ"כ מרגיז שמייעצים לי "לשחרר", לא להקדיש לה את מירב זמני או לפנק יותר מדי. ..

+ השב
 
3. רוית 23/04/2012, 23:58:41

מהומה רבה על לא דבר. אין תוכן בכתבה ואין שום קשר לשינה. כתבה על שינה שרק הפיסקה האחרונה מתייחסת לזה, זה לא כתבה על שינה. מה גם שהדברים הם פשוט סתמיים לחלוטין. מי שלא חווה בעיות יכול בקלות להקשיב לאינסטינקטים שלו. אני רוצה לראות הורה שקם במשך שנה שלמה כל שעה בלילה ולא חושב שהוא זקוק לעזרה. חשוב להבין שהעזרה היא לא רק להורים, אלא בראש ובראשונה לילד והורה שהולך לייעוץ עבור הילד שלו הוא ההורה הכי מתחשב והכי שם עבור הילד. וחוצמיזה מוזר שהכותבת משמיצה ואומרת שכולם נהיו יועצים וזקוקים לתמיכה מבחוץ, כאשר היא בעצמה כזאת. אני נעזרתי בייעוץ שינה אצל נעמה ברודי-שמש ב"חלומות נעימים" והיא פשוט שינתה את חיינו וזה כולל את חיי הילד שלנו להכי טוב שיכול להיות. נעזרתי ביועצת, ואני גאה, כי הרווחתי בענק!

+ השב
 
2. מרינה קורנבלום 18/04/2012, 11:28:36

הרבה מילים- אך ללא תוכן. שתי הכתבות הן יותר בגדר אוסף מילים מיותרות.. לצערי... בהיותי גרופי של פורטל דולה, יש הרבה כתבות שהן ללא תוכן. היה ניתן לרשום במשפט אחד- תעשו מה שמרגיש לכם לנכון, ועזבו את בלבולי הסכל של הסביבה.

+ השב
 
2.1. אנה 19/04/2012, 19:05:19

הרבה מילים והרבה מילים שחוזרות על עצמן... חבל

1. רויטל 18/04/2012, 10:13:50

אוי כמה שאת צודקת. פתאום כולם נהיו יועצים, מומחים להתפתחות ומבינים הכול. אני עושה מה שטוב לילד שלי, מקשיבה לו, מלטפת, מחבקת, מתעוררת מתי שהוא רק צריך וכל כך שם בשבילו. ולמי שזה לא נאה שלא ימצא בקירבתי. כל החברות אומרות לי איך את לא יוצאת לבד להתאוורר מהילד? הוא צריך ללכת לישון בשבע וחצי בערב. גם לך יש חיים, גם את צריכה את הזמן שלך. זמן שלי היה לי מספיק, מאז שיש לי את הילד שלי - הוא החיים שלי והוא הזמן שלי והוא הכול בשבילי. תקראו לזה פינוק, השתעבדות מה שאתם רוצים. הבאתי אותו לעולם כדי להיות שם בשבילו תמיד!!!

+ השב
 
1.2. אפרת 04/02/2016, 23:19:34

כל כך מסכימה איתך בתחושותייך, גם אני ובעלי ככה!! :)

1.1. דינה גניס 19/04/2012, 09:23:50

מסכימה איתך ב100 אחוז