מי תומך בגבר

התקופה הקשה של טיפולי פוריות יכולה לסייע פסיכולוגית לשני בני הזוג
|
הדפס
|
שמור

מאת: יעל סיון ויעל שרון, פסיכולוגיות

 

התמודדות בהגדרתה הקלאסית היא הדרך שבאמצעותה אנו שולטים ומווסתים את הסטרס (לחץ) הנמצא בתוכנו (Lazarus and Folkman, 1984). עבור נשים וגברים החווים אי פריון, אופן ההתמודדות משחק תפקיד חשוב בניהול הדרישות המורכבות והלא צפויות של טיפולי הפוריות.

Pdp Photo

ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בטיפולי פוריות – בהיקף הטיפולים, בהשתתפות המדינה במימון הטיפולים, בידע הרפואי–מקצועי ובתשומת הלב התקשורתית והפסיכו-סוציאלית סביב התופעה. ההתמודדות הנפשית עם הלחץ להרות יחד עם תחושת הכישלון האישי אינם פשוטים עבור כל אחד מבני הזוג ועבור שניהם יחדיו. מתוך ההכרה בקשיים אלו, בשנים האחרונות קמו אינספור פורומים, קבוצות תמיכה, טיפולים פרטניים, וסדנאות, שהמשותף לכולם הוא התמיכה הנפשית במשך תקופה קשה זו. מכנה משותף נוסף הוא שרוב הקבוצות מיועדות לנשים, ולא נותר אלא לתהות: מי תומך בגבר?

 

במדינה בה הצרכנים העיקריים של טיפולי הפוריות הם עדיין זוגות, על אף מספר הולך וגובר של אימהות יחידניות ושל "הורות אחרת", לפעמים הגבר הולך לאיבוד בתוך השיח הטיפולי–פסיכולוגי סביב הקושי להרות. האם לא מן הראוי שתהיה הכרה בכך שגם על הגבר עוברת תקופה קשה? האם גברים פחות נפגעים רגשית וחברתית מתהליך הטיפולים? האם הם פחות גלויים בנוגע למצוקה שלהם? האם יש להם מקום בו יוכלו לקבל תמיכה?

 

הקושי להרות יכול להיות כתוצאה מבעיה רפואית של האישה, של הגבר, שילוב של שניהם ולעיתים גם מה שמכונה עקרות בלתי מוסברת. נתונים מעודכנים של האיגוד האמריקאי לפוריות מצביעים על כך ש- 30%-40% ממקרי אי הפריון נובעים מבעיה באיכות הזרע, כשהנתונים העיקריים שבודקים בדגימת זרע הם: נפח נוזל הזרע, כמות תאי הזרע, תנועתיות ומבנה תקין של הזירעונים. וכך, למרות שבעבר היה מקובל לחשוב שמקור הבעיה הוא בהכרח אצל האישה, הרי שהיום מבינים שמקור הבעיה יכול להיות בגבר, באישה או בשילוב בין שניהם.

 

מבחינה אבולוציונית, אחד המאפיינים הייחודיים הבולטים אצל הגבר הוא היכולת לגרום לאישה להרות. כאשר הגבר מגלה שקיימת אצלו בעיה בתחום זה, הרי שבמקרים רבים הדבר נתפס אצלו כפגיעה בגבריות וכתוצאה מכך לתחושה של חוסר אונים וחוסר אונות. גברים, שבאופן טבעי פחות גלויים לגבי רגשותיהם, עלולים להיאבק איתם כדי שלא יאלצו להתמודד עם הקושי ולבטא אותו. תחושת אשמה עזה אופיינית אף היא, כיוון שגם כאשר מקור הבעיה אצלם, האישה היא זו שצריכה לעבור את הפרוצדורות הרפואיות הפולשניות.

 

גברים רבים מעדיפים להרחיק את עצמם כמה שאפשר מהתהליך ולהשקיע את מלוא מרצם בכל דבר אחר, מה שעלול בפועל להרחיק את בת הזוג. לכן, חשוב מאוד שהגבר יהיה חלק בלתי נפרד מהתהליך, ובמיוחד אם הוא חווה את הפגיעה בגבריות היכולת לקבל תמיכה מבת הזוג היא משמעותית. תמיכה נפשית בשלב זה עלולה למנוע גלישה של הפגיעה בגבריות והרגשת התסכול לשאר תחומי החיים. נטילת אחריות על למידת נושא בעיות הפוריות, ולפעמים אף ניהול הצד האדמיניסטרטיבי של הטיפול (כגון קניית התרופות, וקביעת תורים אצל הרופאים) יכולה להגביר את תחושת השייכות של הגבר לתהליך, את תחושת הגבריות שלו, ואת תחושת הקרבה לבת הזוג. זוגות רבים מדווחים על כך, שתקופה זו דווקא קירבה ביניהם, ולימדה אותם להתמודד עם אירועים קשים נוספים בזוגיות שלהם.

 

גבר, אישה ומה שביניהם
הגבר מרגיש שמצופה ממנו להיות חזק, תומך וחסין, והחברה גם מחזקת את התחושות האלו. כך למשל כשטיפול נכשל או לאחר הפלה, הסביבה הרפואית והחברתית עשויה להתייחס לאובדן שחשה האישה, ולשכוח שגם הגבר גם מתאבל. כתוצאה מההתנהגות הזו של הסביבה, גם הגבר עצמו פחות יכיר וישתף אחרים ברגשות שלו. חשוב מאוד שגבר יצליח קודם כל להיות כנה מול עצמו ברגשות שמציפים אותו בתקופה הזו, ובשלב קצת מאוחר יותר להצליח לדבר על הקשיים עם אנשים שקרובים אליו, ובראשם בת הזוג. פתיחות עם בת הזוג יכולה לעזור לו בהתמודדות, אבל מומלץ גם לדבר עם הסביבה הקרובה. אם קיימת הימנעות מאינטראקציה עם חברים או משפחה, מומלץ לפנות לטיפול על מנת להבין מה מקור האימה שכרוכה בחשיפה. תהליך הפוריות הינו תהליך כרוני, ובידוד חברתי בעת התהליך עלול לעלות בהרעת המצב הרגשי, ובסיכון למערכת היחסים הזוגיות.

 

בספרה "male infertility- men talking" מתייחסת מארי קלייר מנסון דווקא לצד של הגבר בטיפולי הפוריות. בגלל שבד"כ הנשים הן אלה שעוברות תהליך פסיכולוגי לצד טיפולי הפוריות, הן בד"כ מצליחות לעבד חלק מהתחושות הפגימות, החרדה והדיכאון שמלוות את התהליך. פעמים רבות, הגברים מגיעים לילד הנכסף מבלי באמת לעבור דרך הפגיעה האישית שהתהליך גרם להם ולזוגיות שלהם. הגברים נוטים להשקיע יותר אנרגיה בערוצים אחרים כגון עבודה, ותחביבים, הם מנסים "להמשיך הלאה". השוני הזה בהתמודדות עשוי להוביל לקונפליקטים רבים בין בני הזוג.

 

נשים רבות מחליטות למדר את הבעל מהתהליך על מנת "להגן עליו", אבל בכך הן למעשה מגדילות את הריחוק ביניהם ואת תחושת השיתופיות בתהליך כיוון שהופכות את בן הזוג למיותר. על מנת שהגבר יחזור לתפוס מקום משמעותי, עליו לקחת חלק אינטגרלי בתהליך, מבחינה אדמינסטרטיבית ורגשית.

 

מי שפעמים רבות תופס את מקום הגבר הוא הרופא, וראיה לכך ניתן למצוא לא פעם בפורומים בהן נשים פונות לרופא ומבקשות שיעשה להן ילד.. המשולש הבלתי טבעי שנוצר בין הזוג והרופא, יכול ליצור מצב בו הגבר מרגיש שהרופא נוטל ממנו את תפקיד המעבר (מלשון "עיבור"), דבר, שאם בני הזוג לא מדברים עליו יכול להגדיל את תחושת חוסר האונים והפגיעה בגבריות.

 

מאמר מ -2003 שנעשה בשיתוף של מרכזי פוריות מקליוולנד ובומביי, עקב אחר 412 גברים בעת בדיקת הזרע שלהם, על מנת ללמוד יותר על תפקוד מיני של גברים עם קשיי פוריות, והאופן בו הדבר משפיע הstress שכרוך בבדיקה, על תוצאות הבדיקות.


בדיקת הזרע היא מעמד מלחיץ לכשעצמו. על הגבר להיכנס לחדר ייעודי ולתת זרע כשהוא יודע שמהעבר השני ממתינה האחות לקבל את הסחורה. מיותר לציין שסיטואציה כזו יכולה לפגוע בביצוע וביכולת להשיג זקפה ולבצע את המוטל עליו. המצב דומה בחיי המין של בני הזוג, כאשר מצופה מהגבר לתפקד ולהגיע לאורגזמה כשבראשו מהדהד הלחץ להצליח להכניס את בת הזוג שלו להריון, זאת בניגוד לאישה שהביצוע שלה לא משפיע באופן ישיר על ההצלחה.
חשוב להיות קשובים לקשיים הרגשיים שיכולים לצוץ בעקבות טיפולי הפוריות, ולטפל בהם בזמן. חלק מבתי חולים אף מקיימים קבוצות תמיכה וטיפולים פרטניים.


איך נוכל לזהות שקיים קושי רגשי בעקבות טיפולי הפוריות ושכדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי רפואי?
• אם קיים כעס או תחושת אכזבה מבת הזוג וביקורת כלפי אופן ההתמודדות שלה עם התהליך.
• אם יש רבדים לא מדוברים סביב הגורם לאי פריון, אם אתה מרגיש אשם או מאשים.
• אם יש פגיעה בזוגיות, בתקשורת, ביחסי המין, באמון ההדדי.
• אם מתעוררת בך קנאה או רגשות מעורבים כלפי נוכחותו של הרופא בתהליך
• אם יש פגיעה בתפקוד המיני
• אם יש הימנעות או בושה בנוגע לאפשרות לשוחח על הנושא עם חברים או סביבה קרובה.
• אם אתה מוצא שהתחביבים או העבודה שלך נהיו מפלט וממלאים את כל זמנך על חשבון הקשר הזוגי.
• אם אתה מוצא שאתה מכור להרגלים שעשויים לפגוע בהצלחת התהליך ולא מצליח להודות בפני עצמך או לעשות משהו כדי לשנות זאת. (עלייה במשקל, עישון, שתיית אלכוהול מופרזת ועוד..)

 

טיפול פסיכולוגי מעורר אצל רבים אסוציאציות של טיפול שנמשך בלי סוף, שנובר בעבר ושלא בהכרח מניב תוצאות. הטיפול הפסיכולוגי הרפואי מתמקד במצוקות ושינויי החיים שנובעים מהטיפולים הרפואיים ובוחן מהם ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שהופכות את התקופה לקשה ומתמקד במציאת פתרונות לכל קושי. מטופלים רבים מצליחים לברר במהלך הטיפול את דפוסי התקשורת הזוגית, לבחון את הפגיעה בדימוי הגברי, את התפקוד המיני האישי והזוגי ועוד.

 

פעמים רבות כשקבוצת תמיכה נפגשת לראשונה, אנחנו שואלות את המשתתפים מה הם היו רוצים להשיג בתהליך, והתשובה הנפוצה ביותר היא "להצליח להיכנס להריון". אמנם כולם יודעים שאי אפשר להיכנס להריון מטיפול פסיכולוגי, אבל הוא בהחלט יכול להוות הזדמנות מצוינת להפוך את ההתמודדות לכזאת שתגרום לתקופת הטיפולים להיות נסבלת ואולי אף מהווה הזדמנות להגדיל את תחושת השליטה על החיים, ולאפשר מפגש מחודש עם עצמי, עם בת זוגי, ועם חיי.

 

הכותבות הן פסיכולוגיות ביחידה לטיפולי פוריות באסותא, במסגרת המכון הישראלי לפסיכולוגיה רפואית.

תגובות הגולשים