מוזיקה ברחם ובשנה הראשונה לחיי התינוק

המוזיקה מהווה חלק חשוב בחיי התינוק גם לפני שנולד
|
הדפס
|
שמור

תעשיית המוזיקה לתינוקות וילדים משגשגת ופורחת בכל העולם. יש שירי משחק, שירי אצבעות, שירי ערש, מוסיקה קלאסית ועוד ועוד. חוגי מוסיקה שונים לתינוקות נפתחים כל הזמן, מוקמים גנים מוזיקליים וגם בסדנאות של שפת הטף משתמשים בשירים רבים כדי  לחשוף את התינוקות לסימנים. כולם מבינים שיש חשיבות רבה למוזיקה בחיי התינוקות גם אם אין מחקר מסודר שמראה מהי השפעתה האמיתית על תחומי הידע השונים של בני האדם. 

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

מוזיקה ברחם

המוזיקה מהווה חלק חשוב מחיי התינוקות מרגע היוולדם ואפילו עוד קודם לכן כאשר הם שוהים ברחם אמם. ההורים כנראה מודעים לעובדה שהמוזיקה חשובה, גם אם הם לא תמיד מכירים את המחקרים בנושא, ולכן הם מקפידים על השמעת המוזיקה כבר כשהעובר נמצא בבטן. מערכת השמיעה של עוברים מבשילה במהירות רבה. הצורה הראשונית של האוזן מתפתחת תוך מספר ימי הריון. לאחר חמישה חודשים האוזן המזרחית והתיכונה מגיעות לגודל של כמעט אדם מבוגר ומערכת השמיעה הופכת להיות פונקציונלית לחלוטין בסביבות שבוע 30 להיריון. מרגע זה העובר שומע רחשים ורעשים כמו דופק לב אמו, קצב לבה, זרימת הדם שלה ואף את קולה. מעבר לרעשים הטבעיים שהעובר נחשף אליהם, לעיתים הוא גם נחשף למוזיקה שאמו משמיעה לו. הקשר ההדוק בין האוזן והשמיעה לבין העובר בא לידי ביטוי בספרו של יואכים ארנסט ברנדט the third earמשנת 1988 שם הוא מצביע על הדמיון בין עובר לאוזן בטענה שצורתה של האוזן החיצונית דומה לאדם קטן (עובר) במהופך. ייתכן שהקשר ההדוק בין שמיעה לבין העובר הביא את החוקרים השונים לחקור את חשיבות השמעת מוזיקה לעוברים.

 

צילי קרן, הומיאופתית מינרל ביולוגית, ובן זוגה בועז קרן, מטפל הוליסטי, טוענים כי מוזיקה היא אמצעי מצוין שיכול להביא הן את העובר והן את אמו למצב של רגיעה גופנית ומנטלית. עוד הם טוענים, כי הרגיעה הזו שנגרמת לאם ולעוברה בעקבות ההאזנה למוזיקה יכולה לעזור לשניים ביצירת הקשר הראשוני ביניהם.     

 

מלבד העובדה שמוזיקה מהווה גורם מרגיע לאם ולעובר, יש לה גם השפעות מאוחרות יותר לאחר שהתינוק נולד. את השפעה זו ניתן לראות במחקרה של ד"ר טלי טוראל גורלי בשיתוף מכללת לוינסקי. במחקר זה נבדקה השפעתה של המוזיקה על יילודים. מקסי מרכוס שהשתתפה במחקר מספרת שלאורך ההיריון היא השמיעה לעובר שלה בבטן מוזיקה באופן קבוע. ביום ברית המילה, כאשר הבית המה ורעש והתינוק שלה צרח ובכה, היא השמיעה לו את אותה המוזיקה ששמע בבטן והמוזיקה גרמה לו להירגע. כמו כן ישנם דיווחים של זמרות שטוענות כי העובר שלהן הפך שקט ורגוע יותר בזמן שהן היו שרות וכן לאחר הלידה כאשר השמיעו לתינוקם את אחד השירים ששרו כשהיה עדיין ברחם, השיר הרגיע אותו מאד.

 

מתוך עבודתו של ד"ר אבי גלבוע, מרצה במחלקה למוזיקה מאוניברסיטת בר אילן ותרפיסט במוזיקה, עולה אף שכאשר משמיעים לתינוק בימיו הראשונים מוזיקה שכבר הושמעה לו בזמן שהותו בבטן אמו, הרי שהמוזיקה הזו נותנת לו תחושה כאילו הוא שוב ברחם המוגן, החמים והטוב.   

 

איריס פקטור, במהלך ההיריון הראשון שלה (שהתרחש לפני מספר שנים), השתתפה בקורס האזנה למוסיקה קלאסית לאם ולעובר במכון סילללה בדרום אפריקה. בזכות הקורס הזה, היא התמחתה בשיטת טומאטיס שפיתח אלפרד טומאטיס לפני 35 שנים בצרפת, וייבאה אותה לארץ. שיטה זו מבוססת על הטענה, כי האזנה למוזיקה קלאסית בתדרים גבוהים, ובמיוחד מוזיקה של מוצארט, מפתחת את המוח. לטענתו של טומאטיס, האזנה למוזיקה של מוצארט מסייעת לאם להתמודד טוב יותר עם לחצים ולהגביר את המודעות העצמית שלה. המודעות העצמית גורמת לאם להיות קשובה יותר לעוברה והיא מתקשרת איתו בצורה טובה, דבר שמקל על טראומת הלידה של התינוק.

 

 כמו כן לאחר היוולדו של התינוק, המוזיקה שהאזין לה  מפתחת אצלו את האינטליגנציה, את יכולת ההקשבה וקליטת השפה, גורמת לו להיות רגוע ועירני, ומסייעת לו בשינה טובה יותר ובאכילה טובה יותר. כמובן שיש מחלוקות לשיטה. למשל ד"ר יהודה בן אוריה, נוירופסיכולוג ומרכז לימודי הפסיכולוגיה בסמינר הקיבוצים, טוען שלדעתו השפעותיה של שיטת טומאטיס הן לטווח הקצר בלבד. הוא אינו חושב שגירויים שהעובר נחשף אליהם בבטן אימו יכולים להשפיע על רמת האינטליגנציה שלו לטווח הארוך.

 

חוקרים כדוגמת רנה ואנדר קאר ממליצים לאם להשמיע לעובר מוזיקה קלאסית בהיותו ברחם אךואנדר קאר טוען שהדבר צריך להיות במידה. הוא ממליץ על האזנה של מוזיקה פעמיים ביום למשך 10 דקות ולא יותר. לטענתו, חשיפה מוגברת של העובר לגירויים תגרום לו להסתגר ולהפסיק להגיב. 

 

מחוץ לרחם

התינוק שברחם עטוף ומוגן, הוא נמצא במקום חשוך ומימי, הקולות שהוא שומע עמומים ומונוטוניים, הוא לא צריך לדאוג למזון, לנשימה וכו', כאשר הוא יוצא לאוויר העולם הוא עובר טראומה מסוימת. פתאום קר לו, הוא אמור לנשום בכוחות עצמו, הוא מרגיש רעב, הוא שומע קולות רמים. כל הדברים הללו חדשים לו ולכן מומלץ למצוא דברים שיזכירו לתינוק את הרחם הבטוח והטוב. לכן ההמלצה להורים היא להשמיע לתינוקות שאך נולדו מוזיקה מונוטונית, בעלת מקצב שקט ורגוע שחוזר על עצמו. מוזיקה מסוג זה גורמת לתינוק הרך לחוש כאילו הוא שוב נמצא ברחם, שם שמע כאמור קולות מונוטוניים כמו קצב לבה של האם או זרימת הדם שלה. צלילי פעימות לב או קולות תת ימיים הם סוגים טובים של מוזיקה שמתאימה לשלב הזה בחיי התינוק.

 

פונד, שהיה משורר ןמחנך למוזיקה (מת בשנת 1983), טען כי השמעת מוזיקה לתינוקות מרגע הלידה היא הבסיס הראשוני ללמידה. התינוק במשך הזמן נעשה מודע לצלילים, הוא חווה מהם פליאה ומפה למעשה הוא מתחיל לחקור בצורה בלתי מתוכננת [אך יחד עם זאת עמוקה] את הסביבה שלו. גם ד"ר אבי גלבוע מצביע על חשיבות השמעת מוזיקה לתינוק  כבר עם היוולדו. הוא טוען שמוזיקה אצל תינוקות איננה רק עניין פסיבי של מה שמשמיעים לתינוק אלא גם עניין אקטיבי של מה התינוק משמיע לנו – בכי, מלמול ועוד קולות שהתינוק מפיק. מרווין גרינבר מצביע על העובדה שמוסיקה היא שפה ולכן יש להקדים ולהשמיע אותה לתינוק שלנו כבר בימי חייו הראשונים.  

 

כאמור, מעבר לעובדה שהתינוק נחשף למוזיקה כבר בימיו הראשונים, הוא עצמו מפיק צלילים שונים, והוא ממשיך להפיק צלילים אלה עד לרגע שבו הוא מתחיל לדבר. התינוק מביע את עצמו באמצעות הצלילים- הוא בוכה, מיילל, צוחק, צועק, ממלמל ומצפה לתגובה. הצלילים הללו למעשה מהווים עבורו כלי לתקשורת עם ההורה או המטפל שלו ויוצרים בינם קשר אינטימי שמובן רק להם.

 

התקשורת שנוצרת בין אם ותינוקה בשנה הראשונה לחייו היא מאד מיוחדת. מחד ישנם המלמולים והצלילים שהתינוק מפיק ומאידך ישנן התגובות של האמהות שיש להן קצב מיוחד עם נעימת צליל מיוחדת, שהתינוק מצליח להבין עוד טרם מבין את משמעות מילים. התקשורת הזו הביאה חוקרים [אחת מהן היא אלן דיסניאק שמלמדת בניו ויורק סקול פור סושיאל ריסרץ'] למסקנה שהמוזיקה התפתחה מתוך מלמול התינוקות. המלמול  של התינוקות כולל בתוכו צלילים וטונים שהם דומים למילים ולכן החוקרים הללו טענו שלא ניתן להפריד בין תופעות שמבשרות על מוזיקה לבין תופעות המבשרות על דיבור.

 

חשוב להדגיש שבשבועות הראשונים לחיי התינוק, מומלץ להשמיע לו מוזיקה לא יותר מ-10 דקות ברציפות שהרי אחרי זמן זה התינוק כבר לא שומע את המוזיקה ומתעלם ממנה. 

 

מוסיקה לפגים

תינוקות שנולדו לפני שבוע 37 מועברים מיד לאחר הלידה לחדר טיפול נמרץ. שם הם נמצאים בסביבה מאד רועשת. הם שומעים את רעשי המוניטורים, את מכשירי ההנשמה ועוד רעשים נוספים שיכולים לגרום להם לבהלה ולהלם. הפג שהיה מוגן בבטן אמו, נחשף עתה לרעשים חזקים מאד ועל כן להשמעת מוסיקה רגועה לפגים בפגייה יש חשיבות רבה בגלל המקום בו הם נמצאים.

 

ד"ר שמואל ארנון,  סגן מנהל מחלקת יילודים וטיפול נמרץ של בית חולים "מאיר", רצה לבדוק את חשיבות המוזיקה על הפגים במחלקת טיפול נמרץ של בית החולים. הוא הזמין את אלי-ענה גלעד, מייסדת "קולות עדן" ומפתחת שיטה ייחודית להפגת מתחים וריפוי טבעי ע"י קול, צליל וקצב לערוך מחקר במקום. השניים רצו לבדוק האם השמעת מוזיקה לפגים יכולה לגרום למדדים חיוביים של דופק הפג, מידת ריווי החמצן בדמו, עומק השינה שלו וקצב נשימות לבו. במחקר השתתפו חמישה עשר פגים שחולקו לשלש קבוצות. קבוצה אחת שמעה מוזיקה מוקלטת במשך עשרים דקות. קבוצה שנייה נחשפה לשירים שאלי-ענה גלעד שרה וניגנה בעצמה והקבוצה השלישית כלל לא נחשפה למוזיקה. המדדים הפיזיולוגיים של הפגים נמדדו בזמן השמעת המוזיקה, לפניה ואחריה. מתוצאות המחקר עולה כי השפעת המוזיקה על הפגים לא היתה בזמן השמעת המוזיקה אלא חצי שעה מאוחר יותר. הפגים שנחשפו למוזיקה מפיה של גלעד ישנו שינה עמוקה ורגועה יותר משאר הפגים כמו כן רווי החמצן בדמם עלה והדופק שלהם היה הנמוך ביותר מבין שלוש הקבוצות. בזכות מחקר זה הגיע ד"ר ארנון למסקנה כי תינוקות בכלל ופגים בפרט מעדיפים קול אנושי על פני קול מכני וכי הקול הנשי מועדף עליהם, במיוחד קולה של אמם ולכן הוא ממליץ לאמהות לשיר לתינוק שלהן גם אם הן מזייפות... 

 

השפה האימהית

ד"ר אבי גלבוע טוען כי מגיל ששה שבועות ועד לגיל חצי שנה האם והתינוק מפתחים שפה משותפת הקרויה motherese  (אימהית). השפה כוללת אינטראקציה בין האם לתינוקה. האם שואלת את התינוק שאלה (למשל, "מי הכי חמוד של אמא?") והתינוק מגיב במלמולים. כמו כן שלב זה מאופיין בכך שהתינוק מתחיל להבדיל בין צלילים מה שגורם לו להשתמש בסוגי בכי שונים בהתאם למה שהוא רוצה להשיג. בגיל חודשיים התינוק מתחיל לחייך. חיוכו הראשון אינו מעיד רק על אינטראקציה חברתית שלו עם מטפליו אלא מעיד גם על אינטראקציה ווקאלית. בשלב זה התינוק מתחיל לחקור מגוון קולות. הוא מתחיל למלמל תנועות כמו "אה" ו"או" ומגלה יותר ויותר עניין בצלילים שמגיעים מסביבתו ובצלילים שנגרמים על ידי ידיו או רגליו.  

 

ד"ר גלבוע מוסיף ואומר שבגיל חצי שנה יש קפיצת מדרגה לגבי ההתפתחות הווקאלית של התינוק. בשלב זה יש תהליך של היפרדות התינוק מאמו [הוא מתחיל לזחול, ללכת] ולכן הדיאלוג המתמיד שהיה להם לפני כן פוחת ותופסים את מקומו אלמנטים של קצביות. התינוק מנענע חפצים או את עצמו על פי קצב, הוא ממלמל בקצב אחיד ואפילו הזחילה ומאוחר יותר ההליכה שלו נעשים על פי תבנית קצבית אחידה.

 

הלמוט מוג חקר בשנת 1976 תינוקות בני 5-6 חודשים תוך שהוא משמיע להם מוזיקה מוקלטת מגוונת על מנת לבדוק את התפתחות תגובותיהם של התינוקות למוסיקה. מוג מצא כי בתקופה זו של גיל חצי שנה קיימת עליה ניכרת בווקאליזציה של התינוקות. הוא מצא כי הצלילים שהתינוק משמיע מתרחשים לאחר תנועות מוטוריות. כלומר התינוק שומע צלילים, המוסיקה גורמת לו לנענע את גופו והנענוע גורם לו להשמיע צלילים בעצמו. 

 

אקטיבית ופסיבית

עופר טוראל, המפקח על החינוך המוזיקלי במשרד החינוך, טוען שיש הבדל גדול בין האזנה פסיבית למוסיקה לבין האזנה אקטיבית. טוראל טוען שכאשר הורה מושיב את תינוקו  קשור מול קלטת מוזיקה בטלוויזיה, הוא גורם לאפקט המוזיקלי ללכת לאיבוד. האזנה פסיבית זו למוסיקה הופכת את הקלטות לחסרות ערך שהרי תינוקות וילדים קולטים את המוזיקה בצורה טובה יותר תוך כדי תנועה.

 

תגובתו של התינוק למוסיקה מתפתחת כל הזמן. צלילים מסוימים גורמים לו להירגע, צלילים אחרים גורמים לו להתנועע ולמלמל. הסיפור של אלכס ממחיש בצורה יפה את אופייה הרפלקסיבי של תגובת התינוק המתפתחת לצלילים.

 

בזמן שאלכס הייתה ברחם אמה, האם צרכה סמים ואלכוהול והיה חשש שהעובר בבטן ילקה ב"סינדרום התמכרות עוברית לאלכוהול". לאחר שנולדה, אלכס נשלחה למשפחה אומנת ובשבועות ששהתה שם הייתה אלכס מאד עצבנית ולא רגועה גם כאשר הוחזקה על הידיים. בגיל שישה שבועות היא נשלחה למכון להתפתחות הילד לבדיקה.

 

הפיזיותרפיסטית שבדקה את אלכס, ראתה כי יש לה מתח רב מאד בשרירים ובמיוחד בכתפיים ובחלק העליון שלה הזרועות. הצוות הרפואי במכון להתפתחות הילד חשש שהאלכוהול שהאם צרכה בעוד אלכס הייתה ברחמה, גרם לנזק מוחי כלשהו שמשפיע לרעה על ההתפתחות הפיזית והאינטלקטואלית של התינוקת. הצוות הרפואי המליץ למשפחתה האומנת החדשה של אלכס לקחת את התינוקת לשיעורי פיזיותרפיה שישולבו עם מוזיקה. ואכן כאשר אלכס הייתה בת 5 חודשים, האם האומנת הביאה אותה למפגש שמשלב תרפיה במוזיקה ופיזיותרפיה.

 

במפגש הזה הניח המטפל, בין יתר החפצים, זוג פעמונים הודיים שמשכו מאד את תשומת לבה של אלכס. הצבע של הפעמונים, הקול שהשמיעו, גודלם וצורתם ריתקו אותה וגרמו לה להפסיק לבכות וכך יכול  היה המטפל לעשות את תרגילי הפיזיותרפיה. הטיפול באלכס נמשך מספר חודשים. בגיל 5 חודשים היא רק הקשיבה לצלילי הפעמונים.

 

בגיל חצי שנה היא כבר נגעה בהם והחלה לחקור אותם. ובמשך החודשים שעברו ניתן היה לראות כיצד אלכס נעה לאורך ציוני הדרך ההתפתחותיים והדאגה בדבר נזק כתוצאה מהאלכוהול נעלמה.

 

אלכס וכך גם שאר התינוקות רואים בכלים מוזיקליים, בשירים ובצלילים משחק שדרכו הם חוקרים את העולם. לכן לא פלא שלמילים "לנגן" ו"לשחק" יש באנגלית מונח אחד"to play" .

 

התינוק מתענג במשחק מוזיקלי בין אם הוא ילווה בכלי נגינה ובין אם לאו. הוא יתנועע לצלילים, לעיתים אף יפיק צלילים דומים לה שהוא שומע. כמו במשחק, גם כאן אין כללים נוקשים. העשרה מוזיקלית בגיל הרך מפתחת אצל הפעוט את יכולת השירה, הקצב, התנועה והאלתור המוזיקלי וכן תורמת להתפתחות התפיסתית והרגשית מאוחר יותר. באמצעות שירי ילדים ניתן ללמד את הפעוט אוצר מילים חדש. באמצעות המנגינה הוא יכול לזכור טוב יותר את המילים כפי שמבוגר מצליח לזכור טוב יותר מילים כאשר הן מלוות במנגינה יותר מאשר דקלום. המוזיקה גם מפתחת אצל הפעוט את הדמיון ואת היצירתיות. 

 

צלילים מועדפים

כאשר אמא מחליטה להשמיע לעובר שלה מוזיקה בהיותו בבטנה, מומלץ שהיא תאהב את המוזיקה שהיא בוחרת עבורו. כיום ישנה גישה שמומלץ להשמיע לעוברים מוזיקה קלאסית, שהיא מפתחת את התינוק מאד בהמשך. במידה והאם רגילה למוזיקה קלאסית ואוהבת אותה אז היא בהחלט יכולה להשמיע לעובר שלה מוסיקה מסוג זה, אך במידה והאם לא מחוברת למוזיקה זו ומאד לא נהנית ממנה, הרי שהעובר שלה יחוש זאת והרי שהאפקט של השמעת מוזיקה לעובר לא יעבוד במקרה כזה.

 

תינוקות בני יומם כאמור יעדיפו מוזיקה שקטה ורגועה. מוזיקה מונוטונית שתזכיר להם את הימים שבהם שהו בבטן אמם. בהמשך כאשר התינוק גדל כדאי לחשוף אותו לסגנונות שונים של מוזיקה. סוגי מוזיקה שונים באים מתרבויות שונות ולכן ככל שאוזנו של התינוק [ולאחר מכן הילד] תיחשף לסגנונות שונים של מוסיקה, יהיה לו קל יותר להיחשף לתרבויות שונות והוא יהיה יותר סובלני כלפיהן. 

 

כאשר חושפים תינוקות בכל שלב למוזיקה, חשוב לדעת כי קולות וצלילים שונים יכולים לגרום למגוון רחב של תגובות מצד התינוק. ישנם צלילים שירגיעו את התינוק ולעומתם ישנם צלילים שיגרמו לו לבהלה ותחושה של פחד וחרדה. צלילים עדינים ושקטים בדרך כלל נעימים יותר לתינוקות ולעומתם צלילים חזקים וגבוהים יוצרים את הרתיעה. תינוקות כאמור מעדיפים קולות אנושיים, הם מעדיפים קולות נשיים ובמיוחד את קולה של אמם.

 

כאמור כיום קיימים מיתוסים בדבר הקשר שבין השמעת מוזיקה קלאסית לתינוק לבין התפתחותו. אחד המיתוסים הללו בא לידי ביטוי במושג "אפקט מוצארט". באמצע שנות ה-90 נערך בארה"ב מחקר שבדק את השפעת האזנה למוסיקה של מוצארט על התפיסה המרחבית של האדם. במחקר השתתפה קבוצת סטודנטים ומתוצאות המחקר ניתן היה לראות את השיפור ביכולת המרחבית של משתתפי המחקר. השיפור היה לטווח הקצר בלבד. בעקבות מחקר זה נחשפה קבוצת ילדים בגיל הרך למוזיקה של מוצארט וגם כאן נראה שיפור ניכר במבחני התפיסה המחקרית של משתתפי המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת. מה שעדיין לא הוכח הוא מה הקשר בין המוזיקה של מוצארט לבין התפיסה המרחבית וכן לאורך כמה זמן נשמר השיפור.

 

בעקבות מחקרים אלה ואחרים עלתה המודעות לגבי סגולותיה של המוזיקה הקלאסית בכלל ושל מוצארט בפרט. אורית מועלם, דוקטורנטית במחלקה לחינוך באוניברסיטת בר אילן אומרת שחשיפת פעוטות למוזיקה קלאסית איננה רק לשם שיפור היכולות הקוגניטיביים שלהם אלא גם בגלל ההנאה הרגשית שנוצרת בעקבות ההאזנה למוזיקה זו. מועלם מוסיפה ואומרת כי השירה של ההורה לתינוקו עוזרת למקד את תשומת ליבו של התינוק ואת תפיסת השפה שלו וכן היא מחזקת את התקשורת הרגשית בין ההורה לתינוקו. לטענתה מוזיקה קלאסית אמנם מועילה להתפתחות התינוק אך היא איננה באה במקום השירה האינטואיטיבית של ההורים לתינוקם.   

 

קול נעים

יכולת ההאזנה של התינוקות היא מורכבת יותר ממה ששיערו בעבר. התינוקות מסוגלים להבחין בין גבהים שונים של צלילים וכן בין מקצבים שונים. התינוקות שומעים כבר מהיותם ברחם אמם ולכן טבעי הוא שנמשיך להשמיע להם מוזיקה מיד עם לידתם. המוזיקה תרגיע אותם, תאפשר להם לישון טוב יותר, תגרום להם הנאה וכן מבחינה פרקטית תפתח אותם מוטורית, שכלית ורגשית.

 

השנתיים הראשונות בחיי התינוק נחשבות לזמן החשוב ביותר מבחינת למידה. בתקופה זו, להורים יש תפקיד משמעותי ביותר בלמידה זו. כאשר מדברים על חשיבות המוזיקה בחיי התינוק, הרי שאחד הדברים החשובים שהורה יכול לעשות עבור תינוקו הוא לשיר לו גם אם איננו זמר מקצועי. מה שחשוב הוא שההורה ישיר בקול נעים, יזיז את גופו וייהנה תוך כדי השירה. בצורה זו מעביר ההורה לתינוקו את המסר כי המוזיקה היא דבר נעים ומהנה וכי היא חלק בסיסי ובלתי נפרד מחיי היום יום.

תגובות הגולשים
1. אחמד עאזם 24/05/2019, 23:39:46

הכתבה מעניינת, מקיפה ומעמיקה, אבל חבל שהמקורות לא נרשמו באופן מלא.

+ השב