התפתחות ילדים - תקופות הגדילה

השפעות תורשה, התזונה ובריאות הילד על הגדילה
|
הדפס
|
שמור

הגובה הסופי שאליו מגיע הילד בסיום הגדילה הוא סך כל הגדילה שהתרחשה בתקופות חייו השונות.

ילדים גדלים באופן די צפוי עם נטייה חזקה לשמור על תבנית גדילה קבועה.

צילום: מאיה אהרוני

נהוג לחלק את הגדילה לארבע תקופות עיקריות: 

  • התקופה העוברית או התוך-רחמית
  • תקופת הילוד והינקות
  • תקופת הילדות
  • תקופת גיל ההתבגרות

 

בכל תקופה הגדילה מושפעת מכמה גורמים, שהחשובים שבהם הם הגורם התורשתי, מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי הכללי והמערך ההורמונלי.

 

ההורמונים החשובים לתהליך גדילה תקין הם הורמון הגדילה, הורמוני בלוטת התריס והורמוני המין. הפרשת הורמונים אלו משתנה לאורך התקופות השונות. 

 

התקופה העוברית

תהליך הגדילה מתחיל במפגש שבין תא הזרע הבודד לביצית, שבעקבותיו מתרחש תהליך ההפריה המלווה בחלוקה מהירה של תאי העובר. בתשעת חודשי ההריון מתארך העובר מאורך מיקרוסקופי של תא בודד (תא הביצית המופרית) לאורך ממוצע של כ 50- ס"מ בלידה. בתקופת החיים העובריים קצב הגדילה הוא המהיר ביותר, ותקופה זו היא בעלת התרומה הגדולה ביותר (ליחידת זמן) לגובה הסופי של הבוגר.

 

קצב התארכות העובר משתנה בתקופות ההריון השונות. הוא אטי יחסית בשליש הראשון של ההריון, מרבי בשליש השני, ומואט בשליש האחרון. בשליש האחרון בולטת יותר העלייה במשקל. לכן בסיום 8 השבועות הראשונים להריון, התקופה שבה נוצרים האיברים השונים, משקל העובר הוא 1 גרם בלבד ואורכו כ 2.5- ס"מ; בגיל 12 שבועות משקלו 14 גרם ואורכו כ 7.5- ס"מ; בשבוע 28 משקלו 1,000 גרם ואורכו 35 ס"מ; ובסוף ההריון משקלו של יילוד ממוצע הוא 3,400 גרם ואורכו - 50 ס"מ.

 

הגדילה בתקופה העוברית תלויה במצבה הבריאותי של האם ובתפקוד השליה. מחלה של האם בזמן ההריון, כגון: זיהומים שונים, מחלה כרונית של הכליות, הכבד או הריאות, מחלת לב וכלי דם המלווה ביתר לחץ דם, מחלות מטבוליות (סוכרת), תזונה לקויה שחסרים בה מרכיבים החשובים להתפתחות העובר, עישון או נטילת תרופות - פוגעים בגדילה התקינה של העובר. כמו כן ירידה באספקת החמצן לעובר עקב הפרעה במבנה השיליה או בחבל הטבור גורמת להפרעה בהתפתחות העובר.

 

גדילת העובר מושפעת גם מגורמים עצמיים שלו - מטען גנטי וייצור והפרשה תקינים של הורמונים ופקטורי גדילה. פקטורי הגדילה החשובים להתפתחות העובר הם אינסולין, IGF-I, IGF-II (חלבון דומה מאוד ל- IGF-I אך שונה ממנו מעט בהרכבו (ולפטין). מעניין לציין, שלמרות קצב הגדילה המהיר, דווקא התקופה העוברית מאופיינת בתלות מזערית.


תקופת הגדילה - מירוץ השליחים

בנוכחותו של הורמון הגדילה. גם יילודים חסרי הורמון גדילה מגיעים לאורך תקין בלידתם )אם כי מעט נמוך מהממוצע. מקובל לחשוב, כי בתקופה זו מערכות אחרות מגרות את הפרשת ה- IGF-I . לפקטורים אלו, הכוללים גם מרכיבים תזונתיים, יש כנראה חשיבות גדולה יותר כתורמים לגדילה בתקופה העוברית מאשר בתקופות הגדילה האחרות. 

 

תקופת הינקות

את תקופת הגדילה בגיל הינקות, שנמשכת חודשים ארוכים, ניתן לתאר כתקופת מעבר משלטון פקטורי הגדילה העובריים לדומיננטיות של ציר הורמון הגדילה. אורכה של תקופת מעבר זו שונה מילד לילד. בחודשים הראשונים לחיים התזונה היא עדיין הגורם החשוב בגדילת התינוק. כעבור כשנה ציר הורמון הגדילה הופך לשולט. תקופה זו מאופיינת בקצב גדילה מהיר בשנה הראשונה לחיים, שמואט לקראת סוף השנה השנייה לחיים. משקל התינוק בגיל 6-4 חודשים כפול ממשקל הלידה, ובסוף השנה הראשונה לחיים הוא פי 3 ממשקל הלידה.

 

סך הגדילה בשנה הראשונה לחיים הוא 30-25 ס"מ. בשנה השנייה לחיים קצב הגדילה מואט: 12.5-11 ס"מ בשנה, והעלייה במשקל היא רק 2.5-2 ק"ג בשנה.

 

חשוב לציין, שתקופת הינקות היא התקופה שבה התינוק "ממסד" את קו הגדילה שלו. כפי שהוזכר קודם, לתנאי הסביבה התוך-רחמית יש השפעה מכרעת על צמיחת העובר. לכן במקרים רבים תיתכן אי-התאמה בין ממדי היילוד לתכונותיו הגנטיות. לאחר הלידה, עם היציאה מסביבת הרחם אל סביבה חדשה, לגורמים הגנטיים יש השפעה גדולה יותר על קצב הגדילה.

 

עקב כך תינוקות שנולדו בממדים קטנים יחסית לפוטנציאל הגנטי שלהם מאיצים את קצב גדילתם, ואילו תינוקות שנולדו גדולים יחסית לפוטנציאל הגנטי מאטים את קצב גדילתם. הדבקת הפערים מתרחשת מגיל 3-2 חודשים ועד גיל שנה וחצי-שנתיים. בתום תקופה זו התינוק נמצא בקו הגדילה שלאורכו הוא אמור לגדול לכל אורך תקופת הילדות. 

 

תקופת הילדות

תקופת הילדות מתחילה בשנה השלישית לחיים ומסתיימת בתחילת ההתבגרות. הגדילה בתקופה זו מאופיינת בקצב די קבוע ולאורך אותו קו הגדילה. קצב העלייה במשקל הוא כ-2.5 ק"ג בשנה, ובגובה - 6-5 ס"מ בשנה. כשנה לפני התחלת ההתבגרות יש האטה בקצב הגדילה.

 

בשלב זה נוצר הבדל יחסי בגובה ובדרגת הקידום בגיל העצמות u1489 בין בנים לבנות. הבנות גבוהות יותר ודרגת הבשלות של עצמותיהן מתקדמת יותר. מבחינה אנדוקרינית הפיקוח על הגדילה בתקופת הילדות תלוי בפעילות תקינה של ציר הורמון הגדילה ושל ציר הורמוני בלוטת התריס. 

 

תקופת ההתבגרות

תקופת ההתבגרות מוגדרת כתקופת מעבר מהמצב הטרום התבגרותי למצב של התבגרות מלאה. תהליך ההתבגרות מתחיל בבנים כשנה- שנתיים מאוחר יותר מאשר בבנות. כמו כן קיימים הבדלים בגיל הופעת סימני ההתבגרות בין הבנים לבין עצמם ובין הבנות לבין עצמן. בתקופה זו, המאופיינת בעלייה ברמות הורמוני המין ובהתפתחות סימני המין המשניים, יש עלייה בולטת גם במשקל - בבנות 10-7 ק"ג, בעיקר על חשבון רקמת שומן, ובבנים 13-10 ק"ג, בעיקר על חשבון מסת השריר, ומסתמנת האצה בקצב הגדילה.

 

סך הגדילה בהתבגרות, שמהווה 20%-25% מהקומה הסופית, הוא 25-20 ס"מ בבנות, ובבנים הוא יכול להגיע ל-30-25 ס"מ ויותר. דגם הגדילה בתקופת ההתבגרות שונה בבנים ובבנות. הגדילה המואצת מתרחשת בבנות מיד עם תחילת ההתבגרות, ובבנים רק מאמצע ההתבגרות. שיא קצב הגדילה בהתבגרות בבנות הוא כ-10 ס"מ בשנה, ובבנים הקצב מהיר יותר – כ-12 ס"מ בשנה. לקראת סיום תהליך ההתבגרות (הופעת המחזור הראשון בבנות והשיער בלחיים בבנים) קצב הגדילה מואט, אך תיתכן גדילה נוספת של 8-5 ס"מ. בשנה האחרונה לגדילה קצב הגדילה עומד על 2.5-2 ס"מ בשנה.

 

הגדילה בתקופת ההתבגרות תלויה בהפרשה מספקת ומתואמת של הורמוני המין. הורמוני המין, שהפרשתם גדלה בתקופת ההתבגרות, משפיעים על התארכות העצמות והתגרמותן הן ישירות והן בעקיפין באמצעות הגברת הפרשת הורמון הגדילה. לכן תקופה זו מאופיינת בעלייה של רמות הורמוני המין בדם, רמות הורמון הגדילה ורמות ה- IGF-I דגם הגדילה בהתבגרות, משך הגדילה וסך הגדילה בתקופה זו מושפעים מגיל התחלת ההתבגרות ומקצב שינויי ההתבגרות השונה כל-כך מאדם לאדם. כל אלו תורמים גם לפער של כ 13- ס"מ בגובה בין נשים לגברים. 

 

מתוך הספר "גדילת ילדים" של פרופ' משה פיליפ וד"ר ליאורה לזר

תגובות הגולשים