דיקור מי שפיר – הרבה יותר פשוט משחשבנו!

רשמים וחוויות מהבדיקה - אין ספק שאחרי שעוברים אותה ומקבלים תוצאות תקינות יש שקט נפשי
|
הדפס
|
שמור

דיקור מי שפיר - לפני שקיבלנו את ההחלטה כן לבצע את הבדיקה, קראנו את כל המחקרים בנושא. שאלנו את כל השאלות, קיבלנו דעה שנייה, שלישית ורביעית (וכו') מרופאים שונים שאנו מכירים. כולם, מלבד אחת, המליצו על ביצוע הדיקור למרות שתוצאות כל הבדיקות (חלבון עוברי, סקירת מערכות מוקדמת, שקיפות עורפית ובדיקות גנטיות) היו תקינות. כל המומחים עימם התייעצנו ציינו שאילו היה מדובר בהריון של אחד מבני משפחתם, היו בוודאות ממליצים לבצע את הבדיקה.

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

לפני כשבועיים נקבע לנו תור לדיקור מי שפיר ב"אסותא". מועד הדיקור: יום שישי ה-9 בפברואר. אני מודה ומתוודה שממש חששנו מהבדיקה. לא אכפת היה לי שידקרו אותי מיליון פעם, אבל למה להתעלל בבובון הקטן שגדל לו בנחת בתוכי? למרות שכבר קבענו תאריך, שיניתי את דעתי בכל יום מחדש. כן עושים. לא עושים. רוצה. לא רוצה. חובה לעשות. למה להסתכן? מזל שיש רק 14 יום בשבועיים.

 

 

הרופאים בפורומים השונים ברשת, ענו לי שאף רופא לא ימליץ באופן פורמלי על ביצוע הבדיקה כשכל הנתונים מראים שהכל תקין ושההחלטה תמיד תישאר בידינו בלבד. חלקם אף הפנו אותי לייעוץ גנטי בבי"ח איכילוב או בקופ"ח, לקבלת פרטים נוספים על הבדיקה וחשיבותה.

 

הרופא המטפל שלי המליץ מאוד ("אם המדינה נותנת לך משהו חינם, יש סיבה וצריך לנצל את זה!"). תחקרתי אותו על ניסיונו בביצוע הדיקור, על הסטטיסטיקה המפחידה של הפלה בסיכוי של 1:200. היה חשוב לנו מאוד, שמי שבסופו של עניין יבצע את הבדיקה יהיה בעל ניסיון רב בביצוע דיקור מי שפיר. הרופא שלי גם אמר שאילו אשתו הייתה בת 20 כשנכנסה להריון, גם היה מתעקש על דיקור (היא הייתה אז בת 27, והוא כן עשה לה דיקור). הוא הרגיע אותנו מאוד. קבענו איתו תאריך לבדיקה. כשחזרנו אליו כמה ימים לפני הבדיקה הוא אמר: "ביום שישי את תתאכזבי מכמה שהבדיקה פשוטה!". הבטחתי לו (בטון מעט ציני וספוג ספקות) שבטוח לא אתאכזב - אם כבר, אשמח!!!

 

ערב לפני הבדיקה, כל המשפחה, החברות והחברים התקשרו לאחל לנו הצלחה בבדיקה, ואני תוך כדי השיחות ממש קיבלתי רגליים קרות. כשניתקתי את הטלפון אחרי שיחה עם חברה מאוד קרובה, כבר לא יכולתי לעמוד במתח, והתחלתי לבכות. בעלי ניסה להרגיע אותי, אבל לא רציתי לשמוע שום דבר. "אני לא מוכנה שאף אחד ייגע בתינוק שלי!" אמרתי לו. "אני לא רוצה לעשות את הבדיקה." אך אחרי הרבה חיבוקים נרגעתי, וקיוויתי שההחלטה שקיבלנו נכונה ונבונה.

 

בוקר יום הבדיקה, קמנו ממש מוקדם. נקבע לנו תור לשעה שמונה בבוקר. כשהגענו ל"אסותא" כבר היו שם שני זוגות שחיכו גם הם לדיקור. אחרי שהתיישבנו, הגיעו עוד שלושה זוגות. כולם נראו מודאגים ונרגשים ועסוקים בינם לבין עצמם. הרופא איחר, ואמרתי לבעלי: "אם הוא לא יגיע היום, אני בטוח לא חוזרת פעם אחרת!" – אבל הרופא הגיע כעבור כמה דקות, ודיבר וצחק עם כולנו. כשהזוג הראשון נכנס לבדיקה, כולם התחילו לדבר ולשתף בחששות שלהם. האווירה החמה שהתפתחה ממש עזרה לכולנו. הנבדקת הראשונה יצאה אחרי דקה והרופא אחריה "כדאי שתלכו לשירותים לפני שיגיע תורכם" הוא אמר בחיוך וכולנו צחקנו. הנבדקת כבר נעלמה לצד השני של הפרוזדור, וחזרה ממש מהר.

 

אנחנו היינו מספר שלוש בתור וכשנכנסו לחדר, הרופא היה כל כך חמוד וממש מרגיע. הוא התחיל להסביר מה הוא עומד לעשות ומה ארגיש במהלך הבדיקה. בעלי התיישב מול המוניטור ואני נשכבתי על מיטת הטיפול. הורדתי את המכנס עד לירך בכדי לאפשר ניקוי וחיטוי של כל אזור הבטן עם יוד. ממש נזל יוד לכל הכיוונים. כשקפצתי מהמגע הקר של היוד, הרופא אמר שהוא עדיין לא עושה כלום. הסברתי לו שהקפיצה בגלל הקור, והוא צחק ואמר לצוות לחמם את היוד לפעם הבאה. הרופא המשיך להסביר, תוך כדי שהוא בודק את דופק הבובון שלי ב-US וכמובן בדק שיש מספיק מי שפיר לצורך הבדיקה.

 

לאחר מכן, הוציא מחט סטרילית מאוד דקה מהאריזה והחליט על מקום הדיקור תוך כדי צפייה במוניטור. תוך שנייה המחט כבר הייתה בפנים וראינו אותה ב-US. הוא שאב שתי מבחנות לצורך הבדיקות ומייד הוציא את המחט. מהרגע שהמחט הוחדרה ועד שהוציאו אותה עברה פחות מדקה (לא הסתכלתי על שעון. הייתי עסוקה בלעקוב אחרי הכל במוניטור). הכאב ממש לא היה משמעותי. לא הרבה יותר מבדיקת דם (בהתחשב בכך שאיזור הבטן קצת יותר רגיש מהזרוע). מייד לאחר הדיקור, בדקנו שוב את הבובון ושמענו וראינו את הדופק שלו. "בום-בו-די-בום" מהיר. איזו הקלה. הוראות הרופא: 100% מנוחה (שכיבה) בבית במשך 48 שעות שלאחר הבדיקה. לא להסתובב בבית ב-24 שעות הראשונות. ביום השני ניתן להסתובב מעט אך ללא הגזמה, וללא מאמץ.

 

אחרי שסיימנו, יצאנו לחדר המתנה למנוחה של 20 דקות (בישיבה). כל מי שכבר עברה את הבדיקה הרגישה הקלה מכך שזה בסופו של עניין היה ממש פשוט ובכלל לא היה כל כך נורא כמו שחששנו. מי שעדיין לא נכנסה, שאלה שאלות על הבדיקה עצמה וקיבלה תשובות מרגיעות מכולנו.

 

לפני שהלכנו הביתה שאלתי את הרופא מה היא תופעה טבעית לאחר הדיקור ומה היא תופעה שלא תקינה. תשובותיו:

 

תופעות תקינות: התכווצויות, דימום ממש קל, טיפונת נזילה של מי שפיר ו/או הפרשות.

 

תופעות לא תקינות: חום גבוה, כאבי בטן חזקים, ירידת מים חזקה, ו/או דימום חזק.

 

קיבלנו את מספר הביפר שלו למקרה הצורך, אמרנו שלום לכל הזוגות, החלפנו איחולי הצלחה בתוצאות ובהמשך ההריון ונסענו הביתה.

 

החלטתי לעשות בדיוק את מה שהרופא אמר ונחתי כל השישי-שבת. קמתי רק למקלחת ולשירותים. בעלי דאג לי לאוכל ולכל דבר שהייתי צריכה וצפינו בסרטי DVD. הקפדתי לא לעשות תנועות שמאמצות את שרירי הבטן. להבדיל, הבובון הקטן שלי עשה המון פעילות גופנית במשך הסופ"ש ונראה לי שבקרוב יהיה מוכן להשתתף באולימפיאדה! אני חייבת לציין, שהיה ממש מרגיע שעשינו את הבדיקה בשבוע שאני כבר מרגישה אותו כל הזמן. אילו הייתי צריכה לחכות כל הסופ"ש לבדיקת US הייתי בוודאי משתגעת או לחילופין משגעת את הרופא ואת חברת ביפר.

 

היום בבוקר (היום הראשון של החצי השני של ההריון שלנו) הלכנו למרפאת הרופא שלי ועשינו US. הבובון הקטן הסתכל לנו ישר לתוך העיניים במוניטור. מדהים כמה שהוא מתוק! (כן, כן, אז אומרים שהם כולם דומים ב-US).

 

יש לציין, שממש הרגיע אותי שהרופא שלי ביצע את הבדיקה. הוא כבר הכיר אותי, תמיד צוחק ונורא נחמד, אבל הוא גם היה מקצועי להפליא, ואני ממליצה עליו בחום, גם בתור רופא מטפל וגם בתור מבצע דיקור מי שפיר!!!

 

בעוד כשבועיים יהיו לנו תשובות ומייד לאחר מכן יש לנו תור לסקירת מערכות שנייה. מקווים רק לטוב ושסוף סוף הגענו לסוף הבדיקות הקשות! אגב, אחת הבנות שבאה לבדיקה אמרה "אבל אחר כך צריך לפחד שוב – מהלידה!". אני ממש לא הסכמתי איתה. לא פוחדת מהלידה. הרי זה יהיה המפגש הראשון פנים אל מול פנים עם הבובון שלנו. איך אפשר לפחד מזה??

 

 

הערה: כתבה זו נכתבה במהלך ההריון של בני הבכור. גם בהריונות של שתי בנותיי ביצעתי את הבדיקה אצל אותו רופא.

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה
8. מיכל 15/10/2015, 13:14:14

אני בת 34 ומאחר ופספסתי את בדיקת השקיפות העורפית חשוב לי לעשות את הדיקור אבל אני מאוד מתלבטת לגבי הרופא...זקוקה להמלצות על רופאים שעובדים עם קופ"ח כללית. הכתבה אכן מאוד מרגיעה,תודה!

+ השב
 
7. אפרת 02/03/2015, 09:40:49

לי הייתה חוויה מזעזעת במי שפיר. הלכתי באופן פרטי לרופא המומלץ ביותר בתחום, הוא התנהג אלי בזלזול, צחק לשאלות שלי ולפחדים שלי (פשוט צחק לי בפרצוף כששאלתי איך הוא מוודא שלא יפגע בעובר עם המחט) ובסוף הפתיע אותי כשהחדיר את המחט והכאיב לי בטירוף. עברתי מאז שתי לידות והדיקור אצלו זכור לי כאחת החוויות הטראומטיות שקרו לי בחיי. כך שרופא ששמו נישא בפי כל לאו דווקא מבטיח יחס אנושי, קחו בחשבון.

+ השב
 
6. אפרת כהן 29/02/2012, 13:15:58
תודה רבה! הכתבה מעולה ומרגיעה מאוד. אני התלבטתי רבות למרות שאני אמורה לעשות (תוצאות בדיקות לא טובות וגם גבולית בגיל)... עכשיו אוכל לשקול מחדש ולקבל החלטה... המשיכו עם הכתבות החשובות הללו... זה נותן פרספקטיבה קצת אחרת על דברים...
+ השב
 
5. גלי 29/02/2012, 12:24:19

אשמח אם תוכלי לציין את שם הרופא המומלץ

+ השב
 
4. גלי 29/02/2012, 09:45:01

מי הרופא? ממש אודה להמלצה

+ השב
 
4.1. נעמי גטניו 29/02/2012, 13:12:47
אנו מעדיפים לא לרשום את ההמלצה כאן. את מוזמנת ליצור איתנו קשר דרך טופס צור קשר או במייל office@doula.co.il.
3. מיטל 29/02/2012, 03:53:30

עדיין מפתיע אותי לראות איך אנחנו כל כך בטוחות שיצא לנו ילד בריא ושלם אם נעשה את כל הבדיקות??? גם בלידה עובר עלול חס ושלום להיכנס למצוקה ולהיוולד עם מומים, ויש עוד תסמונות שלא מגלים בבדיקת מי שפיר - שהיא בדיקה פולשנית מלבד סיכוי להפלה יש סיכוי לפגיעה בעובר, יש אצלנו בחורה שהבת שלה בלי אגודל - בגלל שהמחט נגעה לה באצבע בבדיקת מי שפיר!!! ותסמונת דאון לא מגלים - עדיין לא מצאו בדיקה . אני לא ממליצה לעשות את הבדיקה אלה אם כי החלבון עוברי תבחין מרובע סקירה ראשונה מראים ממצאים מחשידים. ושיהיה בהצלחה!!! אגב הלידה מאוד מפחידה!!!

+ השב
 
3.1. נעמי גטניו 29/02/2012, 08:33:40

מיטל יקרה, הכתבה איננה באה לעודד כל אשה לעשות בדיקת מי שפיר או כל בדיקה אחרת. מדובר בשיתוף ורשמים וסוג של הרגעה למי שהחליטה לבצע את הבדיקה מכל סיבה שהיא. אם לבצע או לא, זה כבר לשיקול דעתה של כל אשה, כשהיא אמורה לקחת כמה וכמה פרמטרים בחשבון כמו היסטוריה רפואית של הבדיקות שעשתה גם טרם ההריון (בדיקות גנטיות) וגם במהלך ההריון עצמו. יש גם נשים שמחליטות לבצע את הבדיקה למרות שהן צעירות ולמרות שהן לא בקבוצת סיכון, גם לזה יש סיבות רבות - לדוגמא, האשה לא מאמינה שתוכל להתמודד עם גידול ילד עם תסמונת שכן ניתנת לגילוי באמצעות הבדיקה. זאת רק דוגמא אחת מני רבים. מיטל, ההצהרה האחרונה שלך מעניינת ואשמח אם תספרי (אולי עדיף בפורום הריון ולידה-תמיכה, כי שם יש נשים רבות וכן מנהלת פורום מקסימה) מדוע את חושבת שהלידה היא מפחידה.

2. רעות 28/02/2012, 19:35:55

יופי של כתבה! תודה!

+ השב
 
2.1. נעמי גטניו 29/02/2012, 08:34:08
תודה רעות. שמחה שאהבת את הכתבה. שיהיה לך המשך הריון נפלא ולידה מבורכת וקסומה.
1. א 28/02/2012, 14:49:49
אז עכשיו כולן לרוץ לבצע את הבדיקה? אם צריך אז צריך, למה לעשות את זה סתם. וגיל 35 זה כן גבול מסוים שנקבע, אבל לעשות בדיקה למישהי שהיא בת 27?!
+ השב
 
1.2. נעמי גטניו 29/02/2012, 08:35:23
א. יקרה, אין צורך שכולן יבצעו את הבדיקה. קודם כל זאת לא היתה הכוונה של הכתבה, ושנית, סומכת על כל אשה שתפעיל שיקול דעת ותחליט יחד עם הרופא המטפל ועם אבי ילדיה, אם יש צורך בבדיקה זו (וגם אחרות) או לא. שיהיה בהצלחה!
1.1. נורית שרעבי 28/02/2012, 19:35:36

מה הקשר? איפה כתוב שכולם צריכים לרוץ לעשות את הבדיקה? אני מאוד אהבתי את הכתבה הכנה והמשתפת. תודה זה מאוד מרגיע אותי כי אני צריכה לעשות את הבדיקה למרות שאני בת 28... :-( מאוד לא רגועה לגבי הבדיקה ועכשיו קצת נרגעתי (אם כי עדיין מודאגת כמובן).