בעיות בבלוטת התריס

כיצד להכיר את הסימנים לבעיות בבלוטת התריס ולמנוע נזק לעובר
|
הדפס
|
שמור

בלוטת התריס (או "המגן"), הממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר, קובעת את קצב חילוף החומרים בגוף. אם הבלוטה אינה פועלת היטב, עלול להיגרם חוסר איזון, באחד משני כיוונים: תת פעילות של הבלוטה או פעילות יתר שלה.

צילום: מאיה אהרוני

בלוטת התריס מייצרת ומפרישה שלושה הורמונים, כאשר תירוקסין קובע את קצב חילוף החומרים, ואילו קלציטונין מווסת את רמת הסידן בדם, מונע שיחרור סידן מהעצם ובכך מפחית את רמת הסידן בתוך הדם. עליית רמת הסידן בדם מהווה גירוי לבלוטה להפריש את ההורמון.

 

הבלוטה אמורה לפעול כל הזמן ללא עליות וירידות. מהרגע שבו נוצרה בשלב העוברי ועד סוף החיים. אולם, לאורך החיים עלולות להיות הפרעות בפעילותה. בין 10% ל-15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה. גברים סובלים פחות מבעיה זו (כ-2%-3%). הסימנים להפרעות הם כלליים ויכולים להעיד על בעיות במערכות שונות. לכן אבחון נעשה בבדיקות דם. הערכים התקינים של TSH עומדים בדרך כלל על 0.3 mu/l. רמה גבוהה יותר מצביעה על תת פעילות ("היפו") של בלוטת התריס. רמה נמוכה מצביעה על פעילות-יתר ("היפר"). בשני המצבים יש לפנות לרופא. ההפרעות השכיחות בבלוטת התריס הן פעילות-יתר ותת פעילות. תת פעילות של בלוטת התריס נקראת "האשימוטו" על שם המגלה הראשון של מחלה זו. היא מתאפיינת בעייפות, בהשמנה (עקב קצב נמוך של חילוף חומרים), ובכאבי פרקים (בריחת הסידן). יש כיום כמה פתרונות לכל הבעיות כדי להמשיך בחיים תקינים גם כשהבלוטה כבר הוסרה מהגוף בניתוח. אדם יכול לחיות גם ללא בלוטת התריס, אם הוא מקבל השלמה חיצונית של ההורמון תירוקסין, שבלעדיו אין חילוף חומרים סדיר.

 

פעילות-יתר
אלה הסימפטומים לפעילות יתר של הבלוטה: אובדן משקל למרות תיאבון מוגבר, עלייה בקצב הלב, לחץ דם גבוה מהרגיל, עצבנות, הזעת יתר וחוסר סבילות לחום, חולשה בשרירים, התארכות משך המחזור החודשי, הפרעות שינה.

 

תת פעילות
תת פעילות של הבלוטה באה לידי ביטוי בעלייה במשקל, האטה של הליכים מנטליים שיכולים להתבטא בדיבור איטי וקול צרוד, או דיכאון, ירידה בקצב פעימות הלב, עלייה ברגישות לקור, נימול בידיים, עצירויות, מחזור חודשי כבד, או עור ושיער יבשים מאוד. יש לפנות לרופא כאשר יש לך חום, את הוזה ויש לך הזיות ודופק מהיר. ייתכן שהחלה בפתאומיות נפילה של רמת ההורמון בדם.

 

מחסור בהורמוני בלוטת התריס יכול לנבוע מסינתזה פגומה של הורמונים או ממחסור בגירוי של בלוטת יותרת המוח, המפרישה הורמון, המעורר את בלוטת התריס TSH. אם רמות TSH נמוכות ורמות הורמוני בלוטת התריס נמוכות גם כן, בלוטת יותרת המוח אחראית לתיפקוד תירואידי נמוך. תופעה זו נקראת תת פעילות משנית של בלוטת התריס.


דרגות החומרה

דרגת החומרה של סימפטומים בקרב מבוגרים נעה ממצבים של מחסור קל מאוד, אותם ניתן אך בקושי לגלות, עד למחסור חמור, המסכן את החיים. שש נשים מתוך 1,000 נשים בהריון סובלות מיתר פעילות של הבלוטה, ושתיים מתוך אלף נשים בהריון סובלות מתת פעילות. למרות שהמספרים קטנים, כדאי להכיר את התופעות הנלוות לבעיות של הבלוטה, כדי למנוע נזק בעתיד. כל הנשים ההרות צריכות להכיר את הסימפטומים, מפני שהפרעה בבלוטת התריס עלולה להשפיע על ההריון בצורה משמעותית. 

 

מה גורם להפרעות בבלוטה?

המחלה השכיחה ביותר שגורמת ליתר פעילות בלוטת התריס בנשים בהריון (0.2% מההריונות) היא מחלת GRAVES. אחוז אחד מהתינוקות שנולדים לאימהות עם מחלת גרייב נמצאי בסיכון לפתח מחלת גרייב בעצמם, שמתבטאת בדופק גבוה, גיל עצמות מתקדם\, גויטר (נפיחות בצוואר),  עיוות בעצמות, סגירה מוקדמת של המרפסים.


גם PTU וגם MMI (מתימזול) ממשפחת התיאונאמידים עלולים לגרום בהריון לגויטר (הגדלה של בלוטת התריס) ולתת-פעילות בלוטת התריס בעובר. לכן PTU משתייך לקבוצה D מבחינת סיכון בעת שימוש בהריון. אך לעומת MMI, פרופיל תאורציל בטוח יותר כיוון שהיו מספר דיווחים בספרות על תינוקות שנולדו עם מומים מולדים לאימהות שטופלו עם MMI.

בכל מקרה התרופות הללו מומלצות לטיפול רק במקרים בינוניים-חמורים של פעילות יתר בבלוטת התריס ורק במקרה שהתועלת לאם עולה על הסיכון לעובר. 

תגובות הגולשים