רעלת הריון

רעלת הריון היא מחלה ייחודית לבני אדם, הגורמת לסיבוכים של כ-5% מכלל ההריונות. בצורתה הקשה מובילה לפגיעה בכלל מערכות גוף היולדת ומהווה גורם תחלואה לאם ולעובר. כ-10,000 נשים בישראל לוקות כל שנה ברעלת הריון בדרגות שונות. רעלת הריון באה לידי ביטוי במחצית השנייה של ההריון (משבוע 20) ובמיוחד בשבועות ההריון האחרונים. ככלל, ככל שהרעלת מופיעה בשלב מוקדם יותר בהריון, כך היא קשה יותר.

 למרות השם "רעלת" (באנגלית: Pre-eclampsia,Toxemia) למעשה, אין זו הרעלה. הביטוי המשמעותי ברעלת הוא עליית לחצי הדם לערכים שמעל 140/90 והופעה של חלבון בשתן בכמויות חריגות. במחקר הגנטי והמולקולארי בנושא טרם נאמרה המילה האחרונה והמנגנון המדויק המוביל בסופו של תהליך להתפתחות רעלת אינו ברור במלואו.

התיאוריה המקובלת מבוססת על ההנחה, שרעלת הריון נגרמת בשל פגיעה בכלי דם בשילייה, ובעקבות זאת משתבשת זרימת הדם אל העובר. בניסיון לתקן את הליקוי בזרימת הדם עולה לחץ הדם אצל האם בצורה מוגזמת, ולחץ דם מוגבר זה מוביל לפגיעה בכליות, בכבד, במוח ואף בעובר עצמו.

השינויים שעוברים כלי הדם ברעלת הריון גורמים ליציאת נוזלים מתוך כלי הדם ועל כן נגרמת בצקת. עם זאת, כשני שלישים מהיולדות הבריאות מפתחות בצקות במהלך ההריון ו-80% מהיולדות מפתחות בצקת לאחר הלידה, ללא רעלת כלל. על כן בצקת אינה חלק מהגדרת רעלת היריון, וברוב המקרים בצקת הינה חלק בלתי נפרד גם מהריון תקין.

לרעלת הריון מספר דרגות חומרה. הדרגה הקלה באה לידי ביטוי בלחצי דם מעל 140/90 והפרשה של  300 מ"ג חלבון באיסוף שתן 24 שעות. כשהרעלת מחמירה, מופיעים כאב ראש, אי שקט, טשטוש ראייה וכאבים בבטן העליונה בצד ימין.

רעלת חמורה מאופיינת בלחצי דם גבוהים במיוחד (מעל 160/110), בהפרעה בתפקודי הכבד, הפרעה בתפקודי הקרישה ודימומים, פגיעה בתפקודי הכליות, ופגיעה במוח היולדת הגורמת לפרכוסים דמויי אפילפסיה. בצורתה החמורה רעלת הריון היא מחלה מסכנת חיים וכ-80,000 יולדות ברחבי העולם מתות מרעלת היריון כל שנה. לעיתים מתווספת לרעלת תסמונת HELLPהבאה לידי ביטוי בהרס כדוריות הדם האדומות (המוליזה), הפרעה בתפקודי הכבד והרס טסיות הדם (Platelets).

הריון ראשון

רוב מקרי רעלת ההיריון מופיעים בהריון הראשון. תהליכים הקשורים למערכת החיסון בהריון מורידים את הסיכון לרעלת בהריונות חוזרים. ואולם, הסיכון לרעלת חוזרת ביולדת שהריונה הראשון הסתבך ברעלת עומד על כ-10% והוא גבוה מהסיכון של כלל האוכלוסיה.

קבוצות סיכון נוספות הן: 

• נשים בגילאי הקצוות של תקופת הפריון: נערות בגילאי העשרה ונשים שעברו את גיל ה- 40.

• נשים הנוטות לסבול מקרישיות יתר (טרומבופיליה). בנשים אלו קיים הצורך בטיפול יומיומי בזריקות נוגדות קרישה בזמן ההיריון ובשבועות שלאחר הלידה.
• נשים הסובלות מיתר לחץ דם עוד מלפני ההריון או יתר לחץ דם שהתפתח במהלך ההריון.
• נשים החולות במחלות כליה.
• נשים החולות במחלות אוטואימוניות (לופוס ותסמונת APLAלדוגמא).
• הריונות מרובי עוברים.
• סכרת קדם הריונית.
• סיפור משפחתי חיובי לרעלת הריון בקרובות דרגה ראשונה (אם ואחות).
• השמנת יתר.
• רמת חלבון HCGגבוהה-בדיקה זו מבוצעת בשבוע 16 כחלק מבדיקות הסקר לגילוי תסמונת דאון.(בדיקת "חלבון עוברי")

• זרימה לקויה של דם בחבל הטבור הנמדדת בדופלר אולטראסאונד בשבועות 20-24

מהם הסימנים המחייבים פנייה לרופא בחשד לרעלת הריון? 

• עלייה בלחץ הדם מעל 140/90 או קרוב לכך. על כן מעקב הריון סדיר כולל מדידת לחצי דם לפחות אחת לחודש במשך ההיריון.
• בצקות חריגות - בעיקר בפנים ובידיים. יציאת הנוזלים מחוץ לכלי הדם גורמת לעלייה פתאומית במשקל הגוף.
• כאב ראש - כל כאב ראש בהיריון שאינו מגיב למשככי כאב רגילים דורש הערכה רפואית מהירה.
• כאב בבטן ימנית עליונה - עלול לרמז על פגיעה בכבד.
• טשטוש ראייה
• בדיקות מעבדה חריגות: חלבון בשתן, הפרעה בתפקודי כבד, ירידה במספר הטסיות.
• עצירה בצמיחת העובר. מעקבי צמיחה ("הערכת משקל") מתבצעים באופן הרגיל בשבועות 22-24, 32-34, ובמקרים ייחודיים לקראת הלידה. אם בבדיקות אלו מסתמנת עצירה בצמיחת העובר ובעיקר עצירה בגדילת היקף הבטן (AC-Abdominal Circumference) כדאי להדק ולצופף את מעקב ההיריון היות שרעלת הריון שכיחה יותר בקרב הריונות של עוברים שאינם עולים במשקל. 

הפתרון היחיד: יילוד 

המפתח להצלחה טמון בזיהוי מוקדם. על כן קיים הצורך במעקב הריון סדיר, בדיקות לחץ דם ושתן חודשיות, מעקבי צמיחת עובר ובדיקות דם תקופתיות עפ"י הנחיות הרופא המטפל. פנייה לסיוע רפואי במקרה של חשד לרעלת חיוני ביותר. לרעלת הריון אין מרפא, פרט ליילוד. היות שבבסיס המחלה עומד הקשר הלקוי בין השילייה לאם, אזי יילוד והוצאת השלייה היא הדרך היחידה לטפל ברעלת.

היילוד יכול להתבצע בניתוח קיסרי או בהשראת לידה ("זירוז"). ככלל, עדיפה השראת לידה על ניתוח קיסרי אך במקרים שבהם קיים איסור על לידה וגינלית או שהרעלת חמורה במידה המחייבת יילוד מהיר, אזי ניתוח היא הדרך המועדפת. גם בתהליך השראת הלידה וגם במהלך הניתוח ובמהלך היממה שלאחר הלידה יש צורך לטפל ביולדת בעירוי המכיל מגנזיום. המגנזיום הינו מינרל המעניק הגנה מסויימת לכלי הדם במוח ומונע פירכוסים. חשוב לציין שהשעות והימים שלאחר רעלת עדיין דורשים השגחה צמודה משום שחלק ניכר מהפירכוסים מתרחש בימים שלאחר הלידה.

כאשר הרעלת מופיעה בשבוע הריון צעיר (לפני שבוע 34) קיים הסיכון כי יילוד בשלב מוקדם עלוללסכן את התינוק בפגות. במקרים אלו מטופלת האם בזריקות המכילות סטרואידים (צלסטון) המאיצים את "בשלות" ראות העובר ומאפשרים לו נשימה טובה יותר לאחר הלידה. אם הרעלת אינה חמורה ניתן לנסות ולהאריך את ההיריון באשפוז תוך מעקב קפדני על לחצי הדם ובדיקות דם חוזרות. לעיתים קיים הצורך במתן תרופות להורדת לחץ הדם. רעלת הריון היא אחת הסיבות לפגות "יאטרוגנית", כלומר פגות הנגרמת מתוך הצורך הרפואי לסיים ההיריון בשל רעלת.

לאחר הלידה חל לרוב שיפור מהיר במצב האישה, למרות שלעיתים המחלה עלולה להחמיר גם לאחר הלידה.