לידת בזק במלחמה

מאת: מיכל
את תם ילדתי לפני שלושה שבועות. הגעתי לבדיקה רגילה בסוף שבוע ארבעים כיוון שלא היה סימן שהעוברוני רוצה לצאת. לא היו צירים - יותר נכון היום אני יודעת שכל מה שהיה לפני הצירים לא היה צירים. הגעתי לבית החולים עשו לי מוניטור ולא היה כלום שום ציר לרפואה. נכנסתי לבדיקת רופא.

מכיוון שהייתה לי סכרת הריונית הרופא אמר לי שלא משחררים אותי מחדר מיון עושים לי זירוז מכשריני כי אני חייבת ללדת היום ויש לי פתיחה של חצי סנטימטר. אני הייתי כולי מכוונת ללידה טבעית הכוונה ללא התערבות , הכל יקרה מתי שצריך לקרות. מאוד נבהלתי באתי לבדיקה שגרתית ופתאום כל העולם שלי התהפך. אמרתי לרופא שאני לא מסכימה שיעשו לי זירוז ואני לא מסכימה להתאשפז הוא הבהיר מה הסכנות הכרוכות בכך (וזה היה מאוד מאוד מפחיד לא משחקים עם סכרת הריונית) יצאתי החוצה התקשרתי לבעלי ושנינו היינו אובדי עצות לא ידענו מה לעשות.
התקשרתי לרופא שלי והוא אמר לי שחייבים לזרז, אין ברירה. המקסימום שאנחנו יכולים לדחות זה עוד יום יומיים. התקשרתי לרופאה הטבעית והמקסימה שלי והיא אמרה לי שלא תהיה בעיה כי אני כבר בתחילת התהליך וכדאי לזרז באופן טבעי ולא לחכות יותר מיום אחד. ההמלצה שלה הייתה לקיים יחסי מין עד הערב. במקביל שלחתי SMS לכל החברות שלי שישלחו תפילה עבורי שהלידה תקרה היום ושלא יהיה צורך בזירוז.
בעלי היה חייב לחזור לעבודה ואני אמרתי לו בקריצה שימהר לחזור כי יש לנו "עבודה" רבה כל אחר הצהריים. במקביל התקשרתי לרפלקסולוגית שלי וביקשתי תור דחוף להיום בערב כדי לזרז את הלידה. למזלי אמא שלי הגיעה אליי לביקור באותו יום. וכך יכולתי לבכות קצת ובמקביל לצעוד איתה יחד. צעדנו יחד ארבעים דקות כיוון שהייתה סכנה של טילים עשינו רונדלים מסביב לבית כי פחדנו שתהיה אזעקה.
אחרי ארבעים דקות חזרנו הביתה ואני התחלתי לעסות ולצבוט את הפטמות חזק חזק כל פעם עשר דקות עשיתי הפסקה ושוב. אמא שלי נסעה חזרה הביתה, בעלי חזר מהעבודה, מייד נכנסו לחדר השינה, התפשטנו, התנשקנו והתחלנו להתחרמן, ופתאום הרגשתי כאב כמו שלא הרגשתי אף פעם בחיי. כאב חד בבטן. ידעתי שהתחילו הצירים וגם הייתי חייבת לרוץ לשירותים דחוף. הלכתי לשירותים חזרתי ואמרתי: טוב, בוא ננסה שוב. שוב נכנסנו למיטה התחלנו לחמם את העניינים ,ושוב כאב חד חד חד בבטן. ושוב אני צריכה לרוץ לשירותים. ואז אחרי שתי דקות עוד פעם ציר חזק, ואז בעלי התחיל למדוד. ראינו שזה כל ארבע-חמש דקות למשך דקה.
התקשרתי לאחותי והיא אמרה שזה נשמע קרוב, ושברגע שאני ארגיש שזה נכון, לנסוע לבית החולים. סיימתי את השיחה איתה, והלכתי להקיא, ושוב הייתי צריכה שירותים. נכנסתי למקלחת אבל שום דבר לא עזר להפיג את הכאב של הציר. ראינו שהתדירות גבוהה וקבועה והחלטנו לנסוע לבית החולים. הגעתי לקבלה של סורוקה כולי מטושטשת, כואבת. הכאבים היו פשוט בלתי נסבלים. צעקתי, צרחתי, זעזעתי שם את כולם. פשוט לא יכולתי לשאת את הכאב. תפסתי כל מה שרק יכולתי. לידה טבעית שמיבעית, אני חייבת אפידורל.
האחות בדקה אותי והפתיחה שלי הייתה סנטימטר אחד, ואפידורל אפשר רק מפתיחה של 3 ס"מ. כל הכאב הזה ופתיחה של סנטימטר... חשבתי שאני מתה. בדקו אותי עשו לי מוניטור ולאחר מכן בדיקת רופאה. היא בדקה אותי וראתה שהפתיחה שלי היא 3 ס"מ אבל כדי להיות בטוחה היא פקעה לי את הקרומים. ביקשה ממני לעשות חוקן. עשו לי חוקן, ביקשו שאמתין בשירותים, אבל אני התפתלתי מכאבים וביקשתי להגיע לחדר לידה מייד.
העבירו אותי לחדר הלידה. המיילדת הגיעה ואמרתי לה שאני חיייבת אפידורל עכשיו. היא בדקה אותי כבר הייתי בפתיחה של שש. היא אמרה לי שאין טעם לאפידורל. אבל אותי זה לא עניין. הפכתי להיות מישהי אחרת, וצעקתי שזה לא מעניין אותי, אני חייבת אפידורל. אז היא אמרה לי בסדר אנחנו חייבות עירוי. ואז התחילו לי צירי לחץ ואחרי רבע שעה כבר הייתי בפתיחה מלאה. הבנתי ששום אפידורל לא יעזור לי כבר. והתמסרתי לצירי הלחץ. צירי הלחץ המבורכים צעקתי וגנחתי כמו חיה, ואחרי שעה וחצי בערך יצא לי תינוק יפהפה מדהים וברור - עם עיניים יפיפיות כולו זערור. מייד הצמדתי אותו אליי והנקתי אותו. אחרי שאיזנו אותי קצת וחיממו אותי, הרגשתי הרבה יותר טוב. הייתי בהיי לא נורמלי. לא יכולתי לישון. יחד עם זאת לא היינו מרוצים מבית החולים, והחלטנו לידה הבאה לידת בית. נחכה לסיפור הבא. תודה שהקשבתם לי.