הריון ולידה - הקשר הגברי

גברים במדינות המערב זוכים להכנה מועטה כיצד להפוך לאבות. קורסי הכנה ללידה מכינים את הזוג ללידה, אבל לא תמיד הגברים מתחברים למה שבאמת קורה בהריון, וחלקם נשארים מרוחקים משהו מן ההתרחשות, כשמול עיניהם מתגבשת זוגיות חדשה, של האשה יחד עם התינוק ברחמה, העלולה לאיים על הזוגיות שלו עם בת הזוג.

 יש גברים, שבכלל לא מרגישים שהם עומדים להיות אבות. הם אמנם רואים את הבטן הגדלה ואת תופעות ההריון, אבל בכלל אינם מרגישים שיש להם קשר לתינוק. אם הם מתלווים לאשה לסקירת מערכות, ורואים במו עיניהם את התינוק במוניטור, הם מתחילים להבין שיש שם בפנים בן אדם, שגדל ועומד להיות הילד שלהם.

עומרי, 31, אב לתינוקת בת 6 חודשים, מודה שגם האולטרה סאונד לא עשה לו את זה. מה שכן חיבר אותו להריון זה הבעיטות והאגרופים שראה על הבטן. "אז פתאום הבנתי שהילד שלי שם, ועוד מעט הוא יוצא". הוא אמנם התלווה לרעייתו לכל הבדיקות, אבל לא רצה ללכת לקורס הכנה ללידה. "היא גררה אותי בכוח, ובסוף הלכתי, ורק שם, באמצע הקורס, באמת הבנתי מה הולך לנחות עלינו". את השלב האחרון של ההריון הוא מגדיר "שלב הפאניקה", שבו התחיל להבין את המשמעות של האחריות שעומדת ליפול עליו. "התחלתי לשאול חברים שלי, שהפכו להורים קצת לפני, כדי לשמוע מה קורה אצלם, ונדהמתי לראות איך ההורות פשוט שאבה אותם ולא נשאר להם זמן לעצמם. התחלנו לבדוק מה עוד אפשר לעשות לפני שאנחנו מגיעים לזה וטיילנו לכל מקום אפשרי, עד שהבטן הפסיקה לשתף פעולה..."

היום הוא מתאר את עצמו כאב למופת: מחתל, מכבס, מנקה, מרדים, מטייל ומספר סיפורים, אבל לא שר שירים.

ירון, 38, היה בן 33 כשאשתו הייתה בהריון. הוא התחבר להריון מהרגע הראשון וקרא בשקיקה כל עמוד בספר של ד"ר בר. הוא זה שגרר את אשתו לקורס הכנה ללידה, הלך לכל בדיקה אפשרית, וידע בדיוק מה קורה לעובר בכל שבוע של ההריון. הוא אפילו הקיא יחד איתה, כשהייתה בתקופת הבחילות, וחבריו היו לועגים לו ואומרים לו שבעצם הוא זה שנכנס להריון. הוא מעיד על חברים שלו שלא הצליחו להתחבר כמוהו, בין היתר בגלל האשה, שראתה את ההריון כדבר "פרטי ואישי שלה", והיא השאירה אותם מחוץ לתמונה בקטע של כוחניות.

ליאור, 35, הפך לאב כשהיה בן 31. הוא מעיד על עצמו כחריג, בכך שהתחבר מאוד לכל מה שקרה לאשתו בזמן ההריון, והזדהה עם כל הכאבים שלה. "כבר בשבוע 13 באולטרהסאונד הראשון ראינו את התינוק והייתי בהלם. הבנתי מה הולך לקרות. אשתי שמה לי על המקרר רשימה של כל השבועות ואיזו בדיקה באיזה שבוע, והלכתי איתה לכל מקום. אני איש של לילה והולך לישון מאוחר והיא בדיוק להיפך. בהריון זה היה עוד יותר קשה, כי היא רצתה רק לישון, ובשעה 8 בערב כבר היה אצלנו כיבוי אורות. אבל אני הייתי מאוד מחובר לכל מה שהיא חוותה, והיא גם אשה שמשתפת במה שהיא מרגישה. למרות זאת, הבנתי מה קורה לי רק אחרי שהתינוק נולד. לפני שאתה מחזיק אותו בידיים אתה לא מבין מה בעצם קורה כאן".

יניב, 36, מעיד על עצמו שלא בדיוק התחבר לכל נושא ההריון. "אצל גברים זה לא עובד ככה. עד אחרי הלידה לא הבנתי שבעצם נולד לי ילד. הייתי בכל הבדיקות, בקורס הכנה ללידה, ראיתי את הבטן, הייתי בלידה, אבל עד שלא האכלתי את הילד מבקבוק, לא ירד לי האסימון שאני כבר אבא".

מאיר, 48, הפך לאבא לפני 21 שנה, ועדיין זוכר את כל שלבי ההריון. הוא חי אז בקיבוץ ורעייתו קיבלה אז את מלוא התמיכה ממלווה מן הקיבוץ, אבל הוא הרגיש מאוד מחובר להריון. "עד אז ראיתי נשים בהריון, אבל פתאום, הבטן הזאת, אתה מרגיש שזה הילד שלך. זה כייף".

דני, 36, היה בן 31 כשאשתו נכנסה להריון בפעם הראשונה. הוא מאוד הזדהה עם אשתו, התחבר מייד לכל הנושא, וכמו שהוא מגדיר את זה "כשהבטן שלה גדלה, גם שלי גדלה, אבל אחרי הלידה היא ירדה במשקל ואני נשארתי עם בטן של הריון". אותו חיבור שהיה לו בזמן ההריון נמשך גם בקשר שלו עם הילדים. אשתו מגדירה אותו כאב למופת.

עדי, בן 33, רעייתו בחודש תשיעי, מצפים לילד ראשון. לא בהתרגשות, בציפייה. "התחברתי להריון כי זה תהליך מיוחד וחדש. באתי לכל הבדיקות, ואני שותף לכל התהליך הזה ולכל הגידול. אני עדיין מתקשה לעכל את זה, כי למרות שאנחנו מנסים, קשה להבין את זה לפני שהתינוק יגיע באמת. האם אני יודע שאני עומד להיות אבא? אני יודע, אבל זו לא תחושה מבוססת עד שזה לא קורה".

גם גברים שאינם מתחברים להריון עצמו ועומדים משתאים מול האשה המדברת אל העובר ברחמה, אינם מוכנים לוותר על החוויה של השתתפות בלידה עצמה. היום גם מצפים מן הגבר שייכנס לחדר הלידה, יסייע לבת זוגו בהקלה על כאבים, בעידוד מוראלי, בעיסויים, ובקישור בינה לבין הצוות הרפואי של בית החולים. על חווית הלידה מזווית הראייה של הגברים בכתבה הבאה.