שלושה חודשים שהם בעצם 3 ימים

מאת: שני20, פורום הריון והתינוק

הזמן פשוט התגלגל. רק עכשיו נולדת ואני חיבקתי אותך ובכיתי, אחרי שנשמת את נשימתך הראשונה שהגיעה עם בכי חלוש לאחר החיאה של 3 דקות. הרגע הקשה בחיי והמשמח בחיי.

ואז הימים שחולפים, חוזרים הביתה להורים שלי. המצב רוח בקנטים, על הפנים, אמא בוכה ולא יודעת למה. פשוט כי פחדתי. פחדתי מהאפשרות שיקרה לך משהו. פחדתי שתבכה ואני לא אשמע. שתפסיק לנשום. שתיהיה עצוב ועוד ועוד סיבות.

כולם אומרים "זה בסדר זה ההורמונים" ואני ידעתי בתוך תוכי שזה מעבר לעולם אחר לגמרי.

הלילות חסרי השינה, הבכי ללא סיבה, הפחד לזוז ממך אוצר קטן שלי, חיים שלי.

המלחמה עם ההנקה שבסוף נכשלה כי הכירורג אמר שאם לא אפסיק אני אצטרך לעבור ניתוח. הפחד שעכשיו תרגיש ערום כי אמא לא מקרבת אותך לגוף החם שלה ומחבקת. ומי כמוך יודע את הצער שנגרם לי ואת הבכי האין סופי.

ועם הזמן שחולף לו הימים מתבהרים, השמש מחייכת, הציפורים מחייכות ואנחנו מחייכים.

לפנים היפות שלך, האוהבות שלך, לצחוק המתגלגל שלך, לאהבה שאתה מקרין בכל רגע ורגע. או....אתה ממש נחת רוח, עכשיו שעברו שלושה וחצי חודשים והתרגלנו זה לזו אני יכולה להודות:

אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים: אליה שלי, מלאך שלי, נסיך שלי.

אני אוהבת אותך.