הלידה של מעין - הנסיכה שלנו

מאת: אורנית מזרחי, דולה
צילום: סוזי לוינסון, צלמת נשים הרות

ההריון ה-3 של רווית. עוד נסיכה יפה גדלה ומתפתחת ברחם של רווית. מעקב ההריון מראה שהיא מתפתחת היטב ומשקל הלידה המשוער בערך 3600-3700. רווית מתחילה לחשוב על לידת בית. המיילדת מיכל נבחרה כמיילדת הפוטנציאלית...

מיכל ורווית נפגשות, מדברות, מיכל מכוונת את רווית אילו חליטות לשתות ומה לקחת. מתחילות לבצע מדידות בטן, מוניטור ובסוף ההריון גם בדיקה נרתיקית. הצוואר של רווית רך משבוע 36 בערך. יש פתיחה של 1 ס"מ שלאט לאט תתפתח ל-3 ס"מ.

יומיים לפני הלידה. אנחנו מדברות המון. יותר נכון רב הזמן. מעלות כל מיני מצבים אפשריים. נראה שרווית שלמה ומוכנה היטב ללידת הבית. גמני. ההחלטה לצרף את שרון לתוך הלידה מתגבשת ואוטוטו תוכיח את עצמה כנכונה והכרחית... י. התחיל קצת סקפטי אך עם הזמן הוא מקבל את העובדה  ונשאב כמונו לתוך התהליך. הוא מקסים, אני יודעת בתוך ליבי שכשיגיע הרגע הוא יהיה שם ב-100% ותומך בכל רגע.

מחודש 7 או 8 (?) רווית מצרצרת מידי פעם. למעשה, יש הרבה צרצורים. רווית אוכלת טוב ובריא, נראית נפלא ומשלבת את ההריון עם העבודה, גידול הבנות ותחזוקת הבית... י' תומך ומדהים. עוזר, מבשל, מנקה. רוב הזמן מפרגן. עוזר המון (!).

יום ג'. רווית נפגשת עם מיכל. עוד טיפול מרגיע ומהנה. אם אני זוכרת נכון, יש צירים רוב שעות היום. היא כבר חסרת סבלנות ורוצה ללדת (נו, טוף, זה כבר מזמן). התל"מ חלף לו. הצירים ממשיכים ורווית טרם ילדה. הדבר הכי פחות רצוי מבחינתה: ללדת ב-3.5. תאריך הלידה של ירדן. גם של עומר שלי... (התרגלתי שכולן יולדות לי בימי ההולדת של הילדים, יום הנישואין, בסיידר). לי יוצא ללוות 2 לידות באותו שבוע – דבר שנראה שתורם ללחץ ולרצון של רווית להיות כבר אחרי.

היו ניסינות בשבוע שעבר להיעזר בהומאופטיה שלא צלחו. אני מבינה שיש לנו עסק עם תינוקת שמקבלת החלטות עצמאיות משל עצמה ומכבדת את הענין. מבחינתי, אני לא משתפת פעולה עם רווית לנסיונות נוספים לזירוז. היא תרצה – היא תצא. מתי? ביום ההולדת של ירדן ועומר. רווית כועסת עלי ואני מסבירה שככה זה יהיה ושתשחרר ותבין שכנראה שככה זה צריך להיות.

יום חמישי לפנות בוקר. 3.5. השעה 04:00 לפנות בוקר. הבוקר לפני 12 שנה, בשעה 01:00 ילדתי את עומר שלי. ב-12:45 יצאנו לבי"ח. ב-01:00 הוא היה בחוץ...

חוזרים ל-4 לפנות בוקר. רווית מתקשרת אחרי שקיבלה הוראה ממני לעדכן בכל שינוי ...

"יש צירים. רחוקים. תזמנתי כל 9 דקות בערך". אני קמה ומכינה קפה שחור חזק. כמו תמיד, כדי להתעורר. עוד מעט יתחילו הפקקים ואני מחליטה סביב 6 לצאת לרווית. עוד לא יודעת איזה יום ארוך וחוויתי מצפה לכולנו. ..

הכבישים ריקים ואני מגיעה בצ'יק.  06:15 אני מגיעה. רווית ואני יוצאות להליכה קצרצרה. האוויר חם ונעים ואנחנו נהנות לצעוד ולשוחח ברוגע. הצירים מתקדמים. אני מתזמנת כל 4-5 דקות בערך. חוזרות הביתה.

הבנות התעוררו ו-י' מטפל בהן. שתיהן יורדות כמו שתי נסיכות יפהפיות במדרגות, נרגשות לקראת יום ההולדת של ירדן. עוגת פו הדוב המדהימה ממתינה לירדני על השיש במטבח. היא מאושרת ונרגשת. סביב 07:30 רווית מעדכנת את מיכל. היא ו-י' יוצאים עם הבנות ללוות אותן לגן. אני מדברת עם מיכל ומעדכנת שיש צירים ונראה לי שזה הזמן להצטרף. מיכל אומרת שעוד מעט היא תגיע. הם חוזרים במהרה ויובל נוסעת לגן עם השכנה שבדיוק יוצאת לגן.

8:30. מיכל מגיעה. מרגיש לי שהיא קצת שונה היום. לא יודעת להסביר איך. משהו אחר. הצירים של רווית מתפזרים. כשהיא פעילה יש צירים. כשהיא יושבת הצירים מתפזרים. בדיעבד מתברר שגם רווית הרגישה שמיכל שונה מעט היום.

מיכל עושה מוניטור. מוניטור יפה. בודקת את רווית. יש 4 ס"מ והצוואר מעט קשה. קצת ארוך עדיין L. אני יושבת עם מיכל בחוץ, בגינה ושואלת אם קרה לה כבר שיהו לה כמה לידות בו זמנית. מיכל מחייכת ואומרת "כמובן". באותו רגע אני לא יודעת שזו גולת הכותרת. זה מה שהרגשנו שתינו קודם ולא ידענו לקרוא לו בשם...

לא ידעתי שהנבואה הזו תגשים את עצמה בעוד מספר שעות.

כעבור כשעה, כשנראה שאין התקדמות עם רווית, מיכל שואלת אם זה בסדר שהיא תקפוץ לכ"ס לקחת בדיקת דם לתינוק שנולד ותחזור בעוד שעה וחצי. מצידנו אין בעיה. י'. עוזר לה להעמיס את כל הציוד לרכב שלה והיא נוסעת. אנחנו עדיין לא יודעות שבסוף לא ניפגש בלידה...

אנחנו שומעים מוזיקה ורווית ו-י' יושבים לאכול ארוחת בוקר. אני לא רעבה. כמו תמיד בלידה. אנחנו בטלפון עם שרון. היא בדרך. אני עומדת במטבח ומכינה עוגת שוקולד כמו שתכננו. אני שואלת את רווית אם הרגישה משהו אחר אצל מיכל והיא מגיבה: "נכון?, גם את הרגשת".

העוגה והקרם כבר מוכנים. ריח טוב בבית. שרון מגיעה. אנחנו שוב יוצאות להליכה בחוץ. היום שרבי. יש רוח נעימה וכיף לטייל בחוץ. רווית מקבלת את הצירים עם המון אהבה. 3 נשים, 3 אמהות, 3 חברות שמטיילות יחד ונהנות. יש התרגשות וציפייה באוויר.

הצירים שוב מתגברים בהליכה ושוב מתפזרים כשאנו שבות הביתה. ב-12:15 אני מציעה שנעשה פיזור. "אתם תיכנסו קצת לישון ונהיה בקשר. נראה איך יתפתחו הדברים". אני קופצת עם שרון לאכול ארוחת בוקר ואח"כ חוזרת הביתה להתייחס קצת לילד שלי שיש לו היום יומולדת... בערך ב-14:30 אני מגיעה הביתה. ב-15:00 אני ועומר יוצאים לקנות מתנות יום הולדת ביחד. רווית מדברת איתי. הם ישנו קצת ואין שינוי בינתיים. מדברות על כך שכשהבנות תחזורנה מהגן י. ייקח אותן להורים שלה. שהשטח יהיה פנוי.  אני בדרך הביתה עם עומר ורווית בטלפון. הצירים חזרו. יותר חזקים. יחסית רחוקים אבל באים כל הזמן. גם כשהיא לא פעילה.

ב-17:30 רווית מדברת עם מיכל. יש לה 3 לידות בו זמנית. היא תדבר עם רווית ותעדכן בחצי שעה הקרובה. הצירים של רווית מתחילים להתחזק. הם ארוכים יותר וחזקים יותר.

רווית שואלת אם זה לא סימן שצריך אולי ללכת לבי"ח. לוקח לי שברירי שניות לנתח את המצב ולענות משהו כמו: כל ההריון חלמת, התכוננת ונערכת ללידה הזו. שתבוא מי שתבוא. את יולדת בבית. רווית מסכימה. העיקר שאת תהיי כאן, כל השאר לא ממש מעניין אותי.

אני מציעה שתדבר עם מיכל ותשאל מי כן יכולה להגיע ב-30 הדקות הבאות. התשובה לא מאחרת להגיע: אילנה שמש תגיע. היא כבר בדרך עם הבת שלה. מעיין. השעה 18:00. שיא הפקקים אצלנו. אני ברכב ו-כ. מתקשרת: מה יהיה, רווית עוד לא ילדה ואו-טו-טו אני צריכה ללדת? יש גיבוי? לא, הכל בסדר, רווית תלד היום והכל יהיה בסדר J.

רווית בטלפון. אני תוך 10 דקות אצלך. אילנה מגיעה. מתחילה להעלות את הציוד לחדר השינה. אני מגיעה 10 דקות אחרי אילנה. השעה 19:00. י. כבר חזר אחרי שהשאיר את הבנות אצל ההורים של רווית. שרוני מגיעה גם. רווית עם צירים חזקים וטובים. אילנה בודקת אותה והפתיחה התקדמה ל-5. לאט אבל בטוח...

אנחנו מארגנות את החדר. חושך. קצת נרות בחדר ובמקלחת. קצת שמן תפוז במבער. סיר עם מים חמים. מרפד. חיתולי בד. ערכה לקבל את התינק.  המיטה מוכנה. מזרון על הרצפה. כל הציוד של אילנה מוכן. עכשיו הבמה שלך רווית. כולנו איתך. מוכנים ומזומנים. אני מקבלת הוראה מרווית לתעד כל דבר בזמן על דף מוכן. מבטיחה לאמא של רווית לסמס בכל רגע נתון מה קורה.

אני מדברת עם אילנה ומסתבר שגם אילנה ילדה היום את בתה הגדולה. היא הגיעה עם הבת שלה כי הזעיקו אותה בדרך... לבת שלה קוראים מעיין (את השעות הבאות היא תבלה מול הטלוויזיה עם נשנושים ועוגת שוקולד). גם התינוקת שעוד מעט תצא לאויר העולם תיקרא מעיין. הכל מרגיש נפלא. רווית עם צירים. נושמת ומוציאה קולות נמוכים נפלאים. כשהיא צריכה אני איתה. כשמרגיש לי שהיא צריכה זמן לבד – היא עם עצמה. אני מרגישה שאני אוהבת אותה המון עכשיו. ממש מעריצה אותה על ההתמודדות שלה עם הצירים. צירים מאוד ארוכים. מעל ל-2 דקות. חזקים. בין לבין אני מעסה לה את הגב. מעסה בכל מקום שמרגיש לי נכון. רווית אוהבת את המגע.

יש אווירה מדהימה באוויר. המון אהבה והתרגשות. קשה להסביר את זה. המון המון אהבה. כולנו שם בשבילה.

המצלמה בהיכון (כמעט בלי מקום בזיכרון..) המסרטה גם מוכנה (למרות שתפסיק את מלאכתה 10 דקות לפני שמעיין תפרוץ לעולם...) נראה שמישהו שם למעלה תכנן לנו את הדברים קצת אחרת.

רווית נכנסת לאמבטיה. אילנה יושבת לידה. עושה מוניטור. הכל טוב.

ב-20:08 רווית עדיין באמבטיה. נראה שהצירים קצת התרחקו ונראה יותר נכון שרווית תנטוש את המים קצת. אני מציעה לה לעבור לחדר או למקלחת והיא מסכימה. עוד 2-3 צירים ואנחנו חוזרות לחדר. כמה צירים חזקים. אני מחבקת את רווית ונושמת איתה. אוהבת אותה. נראה ששלב המעבר הגיע. כל הזמן הולכת לעשות PP.  מידי פעם יושבת קצת על האסלה ונושמת.

ב-21:14 אילנה בודקת והפתיחה כרגע 9 ס"מ. רווית נשכבת מותשת וכאובה על הצד. על המיטה. "לא יכולה יותר". "אני רוצה לישוןןןןןן". אני מנגבת לה את הפנים. הצירים חזקים. חזקים מאוד. מרגיש לי שזה השלב שבו מעיין עושה את הסיבוב ומתארגנת לצאת יפה ומושלמת לעולם מלא באהבה, אור נרות חלש וידיים מחבקות ואוהבות.

רווית שוב בשירותים. חושבת שצריכה להתפנות..

היא יוצאת מהשירותים וציר חזק תופס אותה. אנחנו תומכים בה ומתנועעים ביחד. נושמות ומתנועעות. "חלמתי את הרגע הזה" ואנחנו מהנהנות בהבנה.

יש עדיין קצת שוליים והצוואר מאוד דק. שלפוחית. הראש לוחץ. רווית שוכבת על צד שמאל.

ב-21:23 המים פוקעים. מים צלולים. חולפות כמה דקות והפתיחה כבר מלאה. רווית ו-י' מנסים להתמקם על המזרון והפוף שעל הרצפה. י. אוסף את רווית בין רגליו שתוכל לכרוע. לא נוח. אילנה מכוונת את י' לשבת בקצה המיטה ולתמוך ברווית כשהיא כורעת ללדת. השעה 21:45. שרון ממולנו מסריטה רוב הזמן. שלב הלחיצות מתחיל. 21:50 הבטרייה של המסרטה שבקה חיים... שרון מנסה לארגן את המצלמה. לא מצליח. אין זכרון. אני מאותתת לה בשקט שתעזוב. עכשיו אנחנו כאן וננצור את הרגעים הבאים בליבנו. עמוק בלב. היא מבינה אותי ללא מילים ומתיישבת נרגשת עם דמעות בעיניים.

את לוחצת והראש של מעייני בהכתרה. לאט לאט היא יורדת ישר לידיים שלך.

תינוקת ורדרדה ושמנמנה (!) שקטה ורגועה. יצירה מושלמת. נקייה כמו אחרי אמבטיה. השעה 22:00 ב-3.5.

יש דימומון קטן ואני עוקבת במבטי אחרי אילנה. מתפללת שהכל ימשיך מושלם. השיליה מגיעה. שלמה ויפה. י. מסתכל על רווית ומעיין ואומר "לידה זה דבר כל כך פשוט. מי צריך בי"ח?"

חבל הטבור עדיין פועם. 55 דקות אחר כך אילנה חותכת את החבל. או שזה היה י.? לא ממש זוכרת.

מעייני יונקת ויונקת. שעה לאחר הלידה. אילנה שוקלת את מעיין. מכיילת את המשקל ושוב שוקלת... 3950. "היא לא נראית כל כך גדולה". היא כן.  רווית נכנסת להתקלח ו-י. עם מעיין. על המיטה. בחדר השינה.

אנחנו מתחילות לאסוף ולארגן את הדברים. כמה דקות והחדר מסודר. האווירה וההתרגשות עדיין חזק באוויר.

אני מעדכנת במסנג'ר (נודניקים!!!) את ההורים של רווית כבר מזמן עדכנתי.

האמא והאחות מגיעות נרגשות. נשיקות, דמעות, התרגשות, אדרנלין. הכל שם.

הזוג המלכותי עם הנסיכה החדשה שוכבים במיטה שלהם. אני יורדת להכין לרווית כוס תה חם ומתוק עם פרוסת עוגה. לא רוצה אוכל. רוצה עוגה.

אילנה מארגנת את הדברים למטה ולרכב. שרון ואני יוצאות קצת לחצר לשאוף אויר. שרוני מכינה לי כוס תה חם.  אצל חנה השכנה מצטופפים ערימת חבר'ה צעירים ושרים: "היום יום הולדת"... לעוד מישהו יש יומולדת היום?

כמה תובנות:

• לידה זו לידה. אין הנחות. יש אנחות. צריך רצון וכוחות.
• לידה – ליד השם. הוא היה שם בכל רגע נתון
• י. מדהים. תמיד. בלידה התאהבתי בו. רשמית.
• דודה אורנית אמרה שהיא שמנמוכה. זה הזמן היחיד שמותר להגיד כזה דבר...
• אילנה התאימה לך להפליא.
• שרוני – את מדהימה. מזל שהיית שם. היית נחוצה ואהובה בכל שנייה. אוהבת אותך.
• רוויתו'ש – אוהבת אותך המון. יותר מהמון. נולדת ללדת. רוצה עוד אחד.
• אני – מאושרת שהייתי שם. היתה לי זכות גדולה. מודה לבורא עולם על חוויה נפלאה ומדהימה. כל מה שרצינו היה שם. (ולא, אני לא דתייה. אני מאמינה).

תובנה אחרונה: תמיד להיות פתוחים לשינויים. בלידה, בחיים.

לסיפור הלידה של מעין מנקודת המבט של האם רווית.

לשליחת סיפורי לידה