סיפור הלידה של אורון

המיילדת ביקשה שאפסיק ללחוץ. תוך שניות שמעתי בכי
|
הדפס
|
שמור

 

מאת: ענת אורון


אני לא אהבתי את עצמי בהריון, למרות שכולם לא הפסיקו להחמיא לי ואמרו שההריון עושה לי רק טוב, לי היה ממש רע, חיכיתי שזה ייגמר...

 

מכיוון שפחדתי מכל נושא הלידה, הדחקתי הכל ולא הייתי מוכנה ללכת לשום קורס או הכוונה. רק ידעתי שעל אפידורל אני לא מוותרת! למה לסבול??!!

 

דותן בעלי שמע על חברה שלי שילדה בשבוע 37, נכנס ללחץ והכריח אותי להכין תיק.

 

משבוע 38 שוחחתי עם אורון כל יום, ביקשתי שיצא, יותר נכון התחננתי אליו שיצא, עשיתי הליכות ולא הפסקתי לנקות את הבית, רק שייצא כבר!! הייתי עייפה!!

 

זה היה יום שני, שבוע 39 היינו אצל הרופא, בבדיקה הוא אמר שיש לי הרבה מאוד זמן, הסביר לי מה קורה לאחר שבוע 40 איך להתנהג ומה לעשות.

 

ביקש שאפסיק לעבוד – לא הסכמתי, סיכמנו שאעבוד 5-6 שעות ביום.

 

יצאתי מהרופא עם דמעות בעניים, לא היו לי כבר כוחות.. חיכיתי שהכל ייגמר...

 

יום שלישי עבדתי עד השעה 13.00 ונסעתי עם הורי לאחי באזור המרכז, הגעתי הביתה בשעה 20.30 .

 

בשעה 23.00 נכנסנו למיטה, עוד יום נגמר. בשעה 23.20 התחילו כאבי בטן, קמתי מהמיטה הלכתי לשירותים, אחרי כמה דק' הכאב עבר וחזרתי למיטה. אחרי 15 דק' שוב כאב בטן, שוב חזרתי לשירותים ושוב – חזרה למיטה, בשלב מסוים החלטתי שאני לא קמה יותר, אני אלך לישון, עד הבוקר הכל יעבור.

 

בשעה 01.00 הכאבים כבר היו ממש חזקים, התחלתי לבכות. דותן בעלי רצה לנסוע לבי"ח, לא הסכמתי, הרי הרופא אמר שיש עוד זמן....

 

בשעה 02.00 הוחלט לנסוע לבי"ח, הגענו לבי"ח בשעה 02.20 פתיחה של 5-6 ... ביקשתי אפידורל.

 

לאחר כחצי זה כבר היה בילתי נסבל... התחלתי לצעוק ולהתחנן לאפידורל או משכך כאבים אחר, המיילדת שהיתה מקסימה כל הזמן אמרה לי שהמרדים בדרך.. אבל הוא לא הגיע!!!

בשלב מסוים הבנתי מהאחיות שאין מצב לאפידורל או לכל משכך אחר. בסביבות השעה 03.00 אמרתי שאני חייבת לשרותים, המיילדת ישר בדקה אותי ואמרה: "שום שרותים חמודה, את יולדת.." פתאום היא פירקה את המיטה, בעלי החזיק לי רגל אחת, מיילדת נוספת החזיקה רגל נוספת, שמעתי פאק והמים החלו לזרום..

 

אמרו לי "יאללה – תתחילי ללחוץ!!" לחצתי וצעקתי "תוציאו אותו כבר!!!!!!!!!"

 

כשהסתיים הציר ניסו לעודד אותי ולהסביר לי שהראש בחוץ, אני בחיים לא אשכח את מה שבעלי אמר לי: "אני רואה תלתל!! הראש כמעט בחוץ" רצו שאני אושיט יד ואגע, אך לא הייתי מסוגלת. אז כדי שאאמין הביאו לי מראה, לראות את הלידה... ואז בא ציר נוסף, התחלתי שוב לצעוק וללחוץ. המיילדת ביקשה שאפסיק ללחוץ, ותוך כמה שניות שמעתי בכי היסטרי... השעה היתה 03.20 .

 

אורון יצא לאויר העולם!! היא הניחה אותו עלי, הוא היה ברור ונקי, הדבר הכי טהור בעולם!!! משקל 3.385 ק"ג.

היום במבט לאחור מאחלת לכולם לידה כזו, הצירים החלו בשעה 23.20 ואורון יצא בשעה 03.20 – סה"כ 4 שעות, לידה ראשונה!

 

היום אורון בן שנתיים וחודשיים, ילד מקסים, מדהים ביופיו... ואנחנו מתכוננים לילד נוסף.

 

בהצלחה לכולן...

 

לשליחת סיפורי לידה

תגובות הגולשים