מסע הקסם אל דור

מאת: כוכבית13, מפורום הריון והתינוק

ההתחלה
סוף אוגוסט 2003 , שי, אחותך הגדולה עוברת לפעוטון החדש ובאותו יום אנחנו מקבלים את המפתח לבית שלנו שסוף סוף מוכן. במשך שבוע, שי מסתגלת ואמא – מנקה, מקרצפת , אורזת ופורקת ואבא ? אבא בעבודה... ו...עוברים דירה.

תחילת ספטמבר 2003 – ההכנות לראש השנה בעיצומן ( אנחנו מארחים את כל המשפחה בבית החדש)ואמא – עייפה. כל יום אחר הצהרים מביאה את שי מהגן שמה לה קלטת בוידאו ונזרקת על המיטה מותשת. בשיחת טלפון עם רויטל החברה הכי טובה שלה היא מספרת לה שהיא חוששת שהיא חולה במשהו סופני (ככה זה היפוכונדרים) אבל רויטל לא מתרגשת ואומרת לאמא שתלך ותעשה בדיקת הריון. "מה פתאום הריון ? השתגעת ? איפה היה לנו זמן לזה ? וחוץ מזה את יודעת שאני יכולה להכנס להריון רק עם כדורים !!" אבל, רויטל אמרה ואמא הולכת לקנות ערכה ביתית.יומיים לפני ראש השנה, בערב, אמא עושה את הבדיקה. עוד לפני שהיא מספיקה לומר ג'ק רובינזון מופיעים הפסים הכחולים שמבשרים על כך שאתה כבר כאן. אמא פורצת בצחוק היסטרי ויוצאת מהשירותים ומפריעה לאבא להרדים את שי, אבא בהלם ואמא – אמא לא יודעת מה לעשות עם עצמה מרוב התרגשות : שי אמנם כבר בת שנתיים אבל רק חודשיים קודם לכן היא התחילה לעבוד בעבודה חדשה....

ו...המסע הקסום למפגש אתך מתחיל...

במשך 9 חודשים ובעצם, 40 שבועות ועוד יום חשבנו עליך בלי סוף, ניסינו לדמיין איך אתה נראה ולמי תהייה דומה, רבנו על השם שניתן לך (שי החליטה על שם אבל הצלחנו לשכנע אותה לוותר...), עברנו סקירה מוקדמת ונשמנו לרווחה כשגילינו שיש לך את כל האיברים (וזה לא מובן מאליו אצלנו כי לשי יש כליה אחת..) קיבלנו תוצאה לא טובה של חלבון עוברי ועברנו בדיקת מי שפיר ובשבוע 29 – צירים מוקדמים, החלטת שמספיק לך ודי, ירדת למטה והתבססת עם הראש לכיוון היציאה. ואז - זריקות להבשלת ריאות וכדורים נגד צירים והרופאה של אמא שאומרת : "נו, רק תחזיקי עד שבוע 36 ואז הכל יהיה בסדר..."

ערב יום העצמאות, שבוע 37, ביקורת אצל הרופאה, המוניטור מראה צירים, יש פתיחה של 1.5 ומחיקה – דר' מלכה החמודה מבשרת לאמא שאו-טו-טו נפגשים ונותנת הפנייה למיון – לכל מקרה. במהלך החג נערכים הימורים משפחתיים וקיבוציים אם תצא לפני המנגל או אחריו, אמא רצה אחרי שי כל הערב, וממש בטוחה שהנה הנה היא יולדתו... כלום.... בשבוע 38 דר' מלכה מופתעת לראות את אמא ובשבוע 39 ו-40 היא כבר ממש בשוק ואמא? אמא ממש ממש בקוצר רוח למפגש – הי, זה לא פייר גם זריקות, גם כדורים וגם חצי שמירה ובסוף למשוך עד התל"מ ??? לא נסחפנו קצת???

Here comes the day

התל"מ הגיע – 17/5/04, אמא מחליטה לקחת יום חופש לכבודו והולכת לביקורת במרפאה. המוניטור מראה צירים יפים (וכואבים !) כל 15 דקות ובאולטרסאונד אתה נראה מתוק וכנראה שוקל 2.700 ק"ג.דר' מלכה מבקשת שכשהצירים יהיו כל 10 דקות לצאת לבית החולים. אמא חוזרת הביתה ומתחילה לארגן ולסדר במרץ – בין ציר לציר וכמובן מעדכנת את אבא, סבתא, דודה מור, את שירי, יסמין ויהלא מהפורום. בערב אמא שמה לב שהצירים כבר כל 10 דקות, משכיבים את שי לישון ומתלבטים... אמא מחליטה שאין טעם להקפיץ את כל העולם ושהיא מעדיפה ללדת במהלך היום כששי בגן ולכן נחכה לבוקר, ליתר ביטחון היא שולחת את אבא למקלחת נוספת – שיהיה מוכן לכל מה שלא יהיה.

בוקר

הצירים כבר כל 8-10 דקות, בלילה אמא ישנה די טוב חוץ מפעמיים ששי העירה אותה ופעמיים התעוררות מצירים כואבים. שי מתעוררת ואמא לוקחת אותה לגן, לפני שהיא יוצאת היא נותנת הוראה לאבא לא לזוז לעבודה עד שהיא חוזרת. בדרך לגן שני צירים ממש כואבים. אמא מעדכנת את הגננת שכנראה נוסעים לבית החולים ומבקשת ממנה שתיקח את שי אליה בסוף היום ושיהיו עדכונים בהמשך. אמא נפרדת משי בנשיקות וחיבוקים (הדמעות רק בחוץ – היא מעולם לא עזבה אותה ליותר מכמה שעות וזו תהייה פעם ראשונה בחיים....).

אמא חוזרת הביתה ומתקשרת לחדר לידה לקבל הוראות. אסתרי המיילדת שומעת את השתלשלות העניינים וממליצה להישאר בבית עוד שעתיים, לשים לב לתנועות שלך וכמובן לתדירות הצירים ואז לצאת לדרך.אבא נשלח אחר כבוד לעבודה – לסגור דברים חשובים וגם לא להלחיץ את אמא בשעתיים הקרובות וקובעים להיפגש בשעה 10:00 ולצאת לדרך. אמא ממשיכה לסדר ולארגן סופית את התיקים ואת הבית – שדודה מור תמצא בית מסודר ואז נכנסת מקלחת. אבא מבקש בטלפון עוד רבע שעה כדי להתארגן.10:30 בבוקר. יוצאים לדרך לבית החולים במטרה לחזור יחד אתך הביתה. בדרך לבית החולים הצירים מופיעים כבר כל 4-5 דקות וכל איי של אמא אבא מתזמן ולוחץ על הגז (הלו הלו, אנחנו רוצים להגיע ליולדות ולא לכירורגית...) בדרך, אמא מעדכנת את דודה מור (שכבר מסתובבת עם תיק מוכן באוטו שבועיים ורק מחכה לטלפון הזה כדי להגיע ממרכז הארץ לצפון) את סבתא, את שירי, את החבר'ה בעבודה ואת רויטל.

11:30 בבוקר – חדר לידה. הגענו לבית החולים. עולים לקומה רביעית ברגל – אבא לא עולה במעליות ואמא החליטה שזה רק יכול להועיל להתקדמות הלידה. בחדר הלידה – מהומה, אין מיטות פנויות והמון יולדות ויולדות שבדרך. אסתרי פוגשת אותנו ומעבירה אותנו לבת- שבע המקסימה.בדיוק מסתיימת לידה ואנחנו נכנסים לאחד החדרים למוניטור ובדיקה. צירים כל 4-5 דקות, פתיחה של 3 ס"מ – "ברוכה הבאה" בת- שבע אומרת "את נשארת פה אבל אחרי הקבלה את הולכת להסתובב שעתיים, לחזור לכאן ב 14:30 " נפלא, אמא מתה לקפה ומשהו לאכול וזה מאוד מתאים לה.

12:30 הקפיטריה של בית החולים. אמא טורפת סנדוויץ', עוגה וקפה הפוך וכמובן – סיגריה (פויה !!) להפגת המתח, קוראים עיתונים, מתקשרים ומטפלים בענייני עבודה וכמובן מעדכנים את כולם ש...זהו זה – היום זה היום. שירי נותנת עצות טלפוניות, יסמין מתרגשת ומבקשת דיווח ובאמצע השיחה אתה יש לאמא ציר מ-א-ו-ד כואבשממש עוצר את הנשימה, בכלל, הצירים כבר מופיעים כל דקה וחצי. השיחה מסתיימת ואמא מבקשת מאבא לחזור לחדר לידה – "אבל חומד רק 14:15 נתנו לנו זמן עד 14:30 " ואמא עונה לו "תגיד לי , אתה רוצה שאני אלד פה בקפיטריה ? כי זה מה שיקרה אם לא נזוז עכשיו...אני רוצה אפידורל !!". אבא עולה כמובן ברגל אבל אמא נשברת ועולה במעלית... במעלית היא לבד ופתאום עולות לה המחשבות לראש – מה יקרה אם המעלית תיתקע ? הצירים כבר כל דקה וחצי והם מאוד מאוד כואבים.

14:30 חדר לידה, בעצם – הג'קוזי של חדר הלידה... אין אפילו מיטה אחת לרפואה לבדוק את אמא. במקרה התפנה לכמה דקות חדר צירים ואז מגלים פתיחה של 4.5 – 5 ס"מ והצירים כבר כל דקה וחצי. בת שבע מציעה לנו להיכנס לג'קוזי – זה יעזור בזמן הצירים (במילה אחרת – אין לנו מיטה בשבילך – תתאפקי...), אמא מפנטזת על מיטה ואפידורל אבל ממושמעת הולכת לג'קוזי שמתגלה כאמבטיה מאוד קטנה עם כמה ג'טים... – אבא ואמא מתגלגלים מצחוק בין ציר לציר... בכל ציר אמא מרגישה שהיא נשאבת כלפי מטה והנשימה נעצרת, אבא, תלמיד חרוץ של קורס ההכנה ללידה של אירית אלטר עשה הכנה בבית וממשיך לתזכר את אמא איך לנשום... אחרי רבע שעה בג'קוזי אמא מרגישה שהכאבים בלתי נסבלים ורוצה לצאת אבל אבא הפך פתאום לישראלי מצוי שאם נותנים לו לוקח והוא אומר: " אבל נתנו לנו להיות בג'קוזי חצי שעה -עד שלוש, בואי תישארי עוד קצת..." לאמא אין כח להתווכח איתו אז היא נשארת בג'קוזי....

15:00 סופ-סופ הסתיים הג'קוזי. נוטפת מים אמא ממהרת לדלפק הקבלה : "אני רוצה מיטה ואפידורל – ע-כ-ש-י-ו " נעמה המיילדת בדלפק מנסה לשכנע את אמא ללדת לידה טבעית : " את מתקדמת מאוד יפה, למה לך אפידורלבואי תנסי ללדת טבעי, זו לידה שנייה וכו' " אמא, שכואב לה מגייסת את כל האסרטיביות שעוד נותרה בה ואומרת לנעמה שעם כל הכבוד ללידה טבעית היא לא אוהבת לסבול ואם יש אפשרות לוותר על הכאב אז היא רוצה לנצל אותה. סוף סוף התפנתה מיטה, לא חלילה בחדר לידה אבל לפחות אמא מקבלת מיטה בחדר צירים ומחברים אותה למוניטור ולאינפוזיה. החלפת משמרת מיילדות ומגיעה גבי.

15:15 חדר צירים מס' 1. גבי מגיעה להסתכל על המוניטור ולבדוק פתיחה. הצירים סמוכים ומאוד כואבים (אבא אומר שהם לא נראים לו משהו מי יודע מה במוניטור כלומר – לא שיא הגובה...אח"כ יתברר שהוא משקר כדי לא להלחיץ אותי...) גבי בודקת – פתיחה של 6. אמא מבקשת שיריצו את המרדים ושיתנו לה כבר את האפידורל כי או-טו-טו אנחנו מפספסים. בינתיים, ממשיכים לנשום ואבא שמבין כבר שהלידה בעיצומה שולף מצלמה. חדר הצירים קטנטן, אין מקום לזוז, אין קומפקט דיסק כמו שתיכננו ואת האור אי אפשר לעמעם...

15:30 המשיח מגיע (כלומר המרדים...) - המרדים מגיע, אמא בעננים, חותמת על הטפסים ומסתובבת אליו עם הגב לזריקה אבל... משום מה מאוד מעניין אותו המוניטור. הוא אומר לגבי המיילדת שהוא מבקש שתבדוק עוד פעם פתיחה כי לדעתו הצירים הם צירי לחץ ואין טעם באפידורל. אמא אומרת להם : תעזבו אתכם משטויות, יאללה זריקה !!!

אבל...גבי בודקת ו..מבשרת לאמא שכבר מאוחר מדי לאפידורל. יש פתיחה של 9 , היא כבר רואה את הראש (אבא ממהר להסתכל ומאשר) והיא פוקעת את המים ו.."את יולדת" ואמא ? אמא שואלת בשיא התמימות – "מה לידה טבעית לגמרי?" התשובה היא כן, ובתגובה אמא מתחילה לבכות. לא, לא מהתרגשות – מפחד... גבי פוקעת את המים ואמא בין הדמעות אומרת לה שזה נורא נעים. אמא נשכבת על הצד כשרגל אחת מקופלת עד הראש (וואלה, איזו גמישות...) ואז גבי מתכוננת לצאת להביא ערכת לידה ועריסה אמא צורחת לה שלא תעיז לצאת מהחדר ושלא תשאיר אותה לבד ושתצעק שיביאו לה. מביאים לה... אמא שוכחת את שורשיה בפולניה ומאותו רגע כל בית החולים יודע שהיא יולדת, בכל ציר – אמא משחררת צעקה שעוזרת לה לשחרר את האגרסיות והכאב, אבא נושם ומנסה להרגיע את אמא ומבקש ממנה לשלוט בעצמה. אמא בתגובה מחליטה לשבור לאבא את היד ולנשוך אותו – זה לא מצליח....

גבי, כשוטר תנועה מיומן, מכוונת את תנועת הצירים, מתלבשת בחלוק במקביל ומעודדת את אמא. אמא משתדלת להישמע להוראות ובין צעקה לבכי גם מנסה לנהל את מה שקורה בחדר...

16:00 צעקת קרב אחרונה - אתה בחוץ !!! גבי מושכת אותך החוצה ואחריך חבל הטבור, אבא עם עיניים דומעות ואתה בוכה.ואמא – פתאום שקט, שום דבר לא כואב, שלווה. מניחים אותך על אמא – רטוב ולבן כולך ואתה – חיוני ומלא מרץ, ברור מאוד, סקרן, פשוט ...מדהים. אמא מלטפת את ראשך ואת מניח את הראש על החזה שלה נח מהמסע הארוך שעברת. בזמן שאתה על אמא גבי חותכת את חבל הטבור ומסמנת אותך.

אמא מביטה עליך יחד עם אבא והם מתלבטים אם אתה דור או עמרי – שני השמות שהגיעו לקו הגמר.

אין ספק – אתה דור !!!

16:10 תם אך לא נשלם ... השיליה יוצאת וגבי פורסת אותה לבדוק שהיא שלמה. אמא (באסרטיביות כהרגלה) מבקשת מגבי שתבדוק אותה בבקשה טוב טוב, גבי מחייכת אבל אחרי שנייה החיוך נמחק – חסרים קרומי שק מי השפיר. מייד לוקחים אותך ולא נותנים לך לינוק ומגיעים כל הרופאים שבחדר לידה. מנסים להוציא ידנית ותוך דקה מחליטים לקחת את אמא לחדר ניתוח לניקוי הרחם. אמא בוכה – לא פייר אחרי לידה טבעית לעבור לפעולה בחדר ניתוח עם הרדמה מלאה.... גם אבא קצת נלחץ.

אמא נפרדת מאבא בדמעות, מביאים לה אותך והיא נותנת נשיקה וחיבוק, מזכירה לאבא שקוראים לך דור (היא הרי פולנייה ובטוחה שמשהו נורא יקרה לה...).

18:10 בחדר התאוששות, לאחר חדר ניתוח אמא מתעוררת ומוצאת לידה את סבתא ודודה מור הנרגשות. היא שואלת אם ראו אותך (עדיין לא), אתה בחדר התינוקות – אמבטיה ראשונה ומלבישים אותך. מעלים את אמא למחלקה ואבא נשלח לחלץ אותך מחדר התינוקות – משימה שלוקחת כמעט שעה שבמהלכה הוא רב עם האחיות ומתעצבן (שלא כהרגלו...) ומצליח רק לאחר שהוא אומר להן ש"הילד צריך לאכול" ו"בגללכן תהייה לו טראומה לכל החיים".

19:00 סוף סוף נפגשים. אתה בן 3 שעות, רחוץ, נקי ועטוף כבבושקה קטנה ומתוקה. אמא מנשקת ומחבקת אותך בלי סוף וכמובן – מניקה אותך. אתה נרדם לה על החזה והיא מבטיחה לך שלעולם לא תיפרדו....

תם לו מסע הקסם אליך ומתחיל מסע הקסם של החיים......

ואם רצית לדעת מה מקור השם שלך, אז כמו שי, שהיא שיר של המשוררת רחל, שמך מגיע משיר של אהוד מנור.

שליחת סיפור לידה