סיפור ההריון והלידה של התאומים אלעד ואיתי

אני שרית. כיום יש לי 3 בנים שנולדו בהפריית מבחנה: הראל נולד ב– 31.10.2002. והתאומים אלעד ואיתי נולדו ב–17.5.2005.

ההריון של התאומים מתחילתו היה מאוד קשה. עבדתי בתור מזכירה ועברנו טיפולי הפריה באמצע ההריון עם הראל יצאתי לשמירת הריון. סגרו את מקום העבודה שלי ואז בכיף נשארתי עם הראל שנתיים בבית. כשהראל היה בן שנה ו-4 חודשים נכנסתי להריון אחרי הפריה. בשבוע 10 הפסיק הדופק לעובר ועברתי גרידה. אח"כ לא התייאשנו ועברנו שוב ושוב טיפולי הפרייה עד שנכנסתי להריון עם אלעד ואיתי והכנסתי את הראל לפעוטון.

וסת אחרונה 10.9.2004

שאיבה:22.9.2004-11 ביציות.

החזרת 2 עוברים: 24.9.2004

הוקפאו: 9 עוברים

בדיקת דם: 5.10.2004 -361 BETA ישבתי עם אלי אצל ההורים שלי מול המחשב לראות את התוצאות ופתאום ראיתי חיובי 361 BETA, הסתכלתי על אלי ואמרתי לו, אלי, יש לנו תאומים. אחרי שנייה, קפצתי, יש לנו תאומים. אח שלי וחברה שלו מיד רצו, לא הבינו מה אני צועקת. אח"כ שמחו בשמחתנו.

8.10.2004-1850 BETA יותר מהכפיל את עצמו, איזה כיף.

14.10.2004-18868 BETA מה זה? מה יש לי בבטן?

רופא הנשים שלי הגיע מחו"ל ואמר שמה שיש לי בבטן כנראה מאוד משובח.

17.5.2005 – אלעד ואיתי נולדו בשבוע 35.4. אלעד 2.718 ק"ג, איתי 2.472 ק"ג. אכן משובח.

בשבוע 6 הלכנו לרופא הנשים וראינו 2 שקים ודופק. איזה כיף, אין מאושרים מאיתנו באותו הרגע. בשבוע 14 להריון היו לי דימומים חזקים מאוד, ממש נהרות. בבי"ח ראו היפרדות השילייה וחשש להפלה מאיימת, שכבתי שם 4 ימים. לאחר מכן שוחררתי הביתה והייתי בשכיבה מוחלטת. בשבוע 22 בסקירת המערכות השנייה נמצא לעובר השני שהיה למעלה מיימת בבטן (מים בחלל הבטן). נתנו לנו רשימה ארוכה מאוד של מומים לעובר. הומלץ לנו על בדיקת מי שפיר או בדיקת דם מחבל הטבור. מחשש ללידה מוקדמת החלטנו בעלי ואני לדחות את הבדיקה עד לשבוע 33 בערך, כדי לתת סיכוי שרידה לשניהם.בנתיים עשו לי כל הזמן בדיקות בסיבוכי הריון כולל אקו לב ובדיקות מח העובר.

בשבוע 29 קיבלתי זריקות להבשלת הריאות כי כבר התחילה הצרות של צוואר הרחם. החלטתי לעשות כבר את הבדיקה ומחשש ללידה מוקדמת בכל מקרה ואז לא אדע אם הילד שאביא לעולם יהיה עם כמות כרומוזומים תקינה. ביום הבדיקה המיימת תודה לאל נספגה אך מכיוון שיכול להיות שהדבר היה סימן למשהו לא תקין, הומלץ עדיין לעשות את הבדיקה. מחשש לזמן הבדיקה עם תוצאות מהירות יותר היא בדיקת דם מחבל הטבור. עשיתי את הבדיקה והתוצאות היו תקינות. תודה לאל. בשבוע 31 בתאריך 17.4.2005 הגעתי לבי"ח עם צירים ופתיחה של 1 לחדר לידה.

שכבתי 12 שעות בחדר לידה בניסיון לעצור את הלידה. הניסיון הוגדר כהצלחה. שכבתי בדיוק חודש שלם בבי"ח עם צירים וכדורים להפחתת הצירים, אכלתי מצות, את ליל הסדר העבירו בעלי והילד עם המשפחה של בעלי ואני בביה"ח. באמצע האישפוז גם נהייתה לי פטרייה וקיבלתי נרות ומשחה. כל כמה ימים דחפו לי אצבעות לבדוק פתיחה שתודה לאל לא גדלה. ההריון מהתחלה היה כבר ובעל משקל רב (תרתי משמע). בשבוע 35.3 החלטתי שזהו, המשקלים טובים, אני כבר לא יכולה לנשום, הגיע זמנם לצאת לאוויר העולם ולהראות את זיו פניהם המתוקים לאימם ואביהם המודאגים לשלומם.

קמתי ממיטתי והתחלתי ללכת בכל בית החולים. יום למחרת קמתי בבוקר עם צירים יותר תכופים, חיכיתי למוניטור הרגיל של הבוקר. הגיע הרופא ובדק - פתיחה של 3.5. מצוקה עוברית לעובר השני במוניטור. עכשיו בכסא גלגלים לחדר הלידה. נכנסתי למחקר ובמחקר יצא שאני אלד לידה טבעית, מה גם שזה מה שרציתי לעשות אך קצת חששתי מכיוון שזה תאומים ואני עם פריצת דיסק בגב ואת הראשון ילדתי בלידה טבעית בלי שום משככי כאבים.

במיון של חדר הלידה עשו לי מוניטור. בינתיים הפתיחה כבר היתה 6. הוכנסתי לחדר לידה למוניטור והכנה ללידה. עוד לפני שהצליחו לחבר את הראש למטה למוניטור כבר היתה פתיחה של 8. כמה דקות לאחר מכן כבר פקעו לי את המים. לא הספקתי עוד כלום והנה הם בחוץ. בלי משככי כאבים, עם חיוך מאוזן לאוזן, יצא הראשון, הרופא הודיע לי שהנה השני מסתובב למצב ראש. פקעו את המים, ולחצתי בלי היסוס ותוך שניות גם השני היה בחוץ. חוויה מדהימה.

הילדים יצאו בריאים במשקלים: 2718 ו 2475. בשעה 11:50 פקעו את המים לראשון וב - 12:20 אלעד כבר היה בחוץ, ב-12:24 איתי היה בחוץ. בתאריך 17.5.2005 5 ימים לפני יום הולדתי קיבלתי 2 מתנות נפלאות. אלי קיבל את הראל במתנה ליום הולדתו שחל שבוע לפני. שנינו קיבלנו במתנה אחד את השני ואת שלושת ילדינו המדהימים. אין קץ לשמחה ולאושר שלנו. היום אלעד ואיתי בני שמונה חודשים, ילדים בריאים ומקסימים. מתוקים להפליא. יפים עד כאב. זוחלים בכל הבית ואין מאושרים מאיתנו בעולם.

הראל הגדול מלך. אוהב אותם מאוד. קיבל אותם יפה. גם את העובדה ששכבתי בבי"ח חודש והוא בא לבקר אותי יום, יום. היום אנחנו משפחה גדולה ומאושרת.עם הראל הייתי שנתיים בבית. היום אני עם אלעד ואיתי בבית מגדלת אותם בכיף, מניקה אותם כשאפשר עם תוספות רצויות. נהנית מכל רגע. כל יום הוא יום חדש ומהנה מלא הפתעות מתוקות. נפלא. אני אוהבת אותך אלי בעלי היקר, על היותך לצידי בהריון, בשמירת ההריון, בלידה.

אני אוהבת אותך הראל, ילדי הגדול, שלמרות הקשיים, בלי אמא, הצלחת להיגמל מטיטולים ועזרת לאבא לגמול אותך, באת לבקר אותי ושרת לי כל יום - מי אוהב אותך יותר ממני. אני אוהבת אתכם אלעד ואיתי המדהימים שכל בוקר נותנים לי סיבה להמשיך את היום. ואני אוהבת את החיים שנתנו לי את האפשרות להיות כל כך אוהבת, מאוהבת, אהובה, ומאושרת. וכמובן תודה לדר' גיסילביץ' הגדול, ולבי"ח עפולה על כל צוותו על הטיפול המסור. שרית של הראל, אלעד ואיתי המקסימים וכמובן של אלי בעלי הגדול מכולם.

שליחת סיפור לידה