אורי, האור שלי

טוב אז כמובן שהכל מתחיל עוד לפני ההריון אני ואבא חלמנו אותך וזה הגיע יחסית מהר (3 חודשי נסיונות והופ אנחנו בהריון)... כל ההריון עבר נפלא הרגשתי מצויין ואהבתי להיות בהריון שעליו חלמתי מגיל 6 בערך. עברנו ביחד את המלחמה טילים, אזעקות, טיולים לפארקי מים והופ חזרה לשיגרה. בשבוע 28 אני בעבודה מרגישה פתאום לחצים בבטן כל כמה רגעים. לא כואב אבל גם לא נעים. ואני צוחקת עם הבנות בטח יש לי צירים....

מזל שאני עובדת עם רופאים. במקרה הגיע אחד מרופאי הנשים. שאלתי אותו לגבי הלחצים והוא אמר  "תשמעי, זה נשמע כמו צירים מוקדמים. תשתי הרבה מים, ואם זה לא עובר תוך שעה, תגשי למיון".

אני עוד אדישה ממשיכה כרגיל בעבודה אבל יש לחצים ולחצים מהבנות שאני אסע לבית החולים משכתי עוד 4 שעות בעבודה ואז החלטתי לנסוע למיון, אבל אמרתי קודם נעבור בבית. בבית אני עוד מתלבטת אם לנסוע אבל חצי אמר: עדיף לנסוע, מקסימום יגידו שזה כלום ונחזור הביתה. מגיעים למיון מחברים למוניטור ו... צירים, מחברים אותי לעירוי נוזלים נותנים לי נר ומחכים... נגמר העירוי שוב מוניטור ועדיין צירים. מחליטים לאשפז אותי. הרופאים אומרים ש-80% סיכויי ללדת עד שבוע 32. אחרי שבוע בבית החולים זהו אפשר לחזור הביתה לשמירה.

למזלי ולמזלך, היית ילד טוב וחיכית יפה עוד 10 שבועות בבטן של אמא. 10 שבועות חולפים עם צירים חלשים. שבוע 38 יום שישי 24.11.06 אני מרגישה שהגיע הזמן ללדת אני והחצי מתחילים לעשות הליכות. בערב, בשירותים, פגשתי את הפקק הרירי שהמשיך לרדת עד שבת בבוקר.

שבת בבוקר 25.11.06 מתחילים צירים קצת יותר כואבים. החצי משחק כדורגל, אני נכנסת למקלחת ומתקשרת  לגיסתי שבאה לאסוף אותי אליה אני משאירה פתק לחצי ויוצאת. אצל גיסתי הצירים קצת מתחזקים אבל אני עוד בסדר על המחשב בפורום. החצי חזר מהמשחק והגיע לגיסתי והביא איתו את התיק המוכן.

שבת בצהריים. נפגשים עם ההורים שלי אחי ואחותי במסעדה לארוחת צהריים כולם יושבים ואוכלים ואני מתחילה להתפתל מהצירים, שכבר כל חמש דקות מגיעים. באמצע אמרתי לחצי "זהו, לא מסוגלת יותר. נוסעים לבית חולים".

מגיעים ב-17.00 לכרמל עולים לחדר יולדות, בודקים, מוניטור יש כמובן צירים אבל לאחות זה נראה שיש עוד זמן, כי אני יחסית רגועה והצירים לא כל כך גבוהים...

מגיעה הרופאה בודקת פתיחה 2.5 צוואר מחוק 90% אחוז ומודיעה לי את בלידה  את נשארת אבל יש עוד דרך. אני אומרת לה שאני רוצה לידה טבעית, אז היא אומרת תעשי כמה סיבובים תיכנסי קצת למקלחת זה יקל עלייך בנתיים.

אני מייד מתקשרת לסיוון, הדולה המדהימה שלי, ומעדכנת אותה היא אומרת שהיא בדרך ושאני אהיה רגועה. בינתיים חוקן ולשירותים ואז מקלחת כמה דקות. ממש כואב אני לא יכולה יותר בינתיים סיוון מגיעה ואני בוכה אני רוצה אפידורל היא מנסה להרגיע אותי ואומרת לי עברה רק חצי שעה אבל אני מתעקשת וניגשת לרופאה, היא בודקת אותי ואומרת לי את כבר בפתיחה של 6 חבל לקחת אפידורל. השתכנעתי. הכניסו אותי לחדר הטבעי. אני נכנסת למקלחת וסיוון איתי עושה לי מסא'ג ומחטים. אחרי 10 דקות אני מרגישה לחץ. החצי קורא למיילדת בודקת אותי פתיחה של 8 ומציעה לי לפקוע מים. הסכמתי, נשכבתי על המיטה, המיילדת פוקעת לי את המים, 2 דקות אחרי אני בפתיחה של 10 יאללה מתחילה העבודה. חצי מחזיק יד אחת, סיוון יד שנייה ואני מתחילה ללחוץ. כואב. אני צורחת.

אחרי 10 דקות אני מרגישה שהראש יצא, ומודיעה לחצי ולסיוון הראש בחוץ (אין דבר יותר מדהים מזה שאת מרגישה את הראש בוקע ממך). המיילדת אומרת "נשיפות קטנות" וזהו. 20.05 והנסיך שלי בחוץ... שמו אותו עליי סגול ורטוב אבל מקסים!!! עוד כמה שניות עם חבל הטבור וחותכים...לקחו אותו לנקות ולבדוק ובינתיים עוד מאמץ קטן והשילייה בחוץ.

אני מנסה להניק, והוא לא רוצה אז לקחו אותו עם החצי לתינוקיה. בינתיים בודקים אותי תפר אחד קטן (קרע פנימי) וזהו, אני האמא הכי מאושרת בעולם...

ב-25.11.06 בשעה 20.05 ילדתי את בני בכורי אורי בלידה קצרה טבעית ומדהימה (3 שעות). 

אורי, תודה לך שאתה הבן שלי. אני כל כך גאה להיות אמא שלך ואוהבת הכי הרבה בעולם...

שליחת סיפור לידה